עלה לראשונה בשנות העשרים במסגרת תנועת "כחול לבן", עבד כחלוץ, עקב בריאותו הלקויה נאסרה עליו העבודה הגופנית, לכן שב לגרמניה ללמוד רפואה. בגיל 30 היה רופא ראשי בבית החולים "פרידריכסהיין" בשכונת פרידריכסהיין בברלין. עם עליית הנאצים עלה לישראל בשנית בשנת 1934, תחילה עבד בעפולה, ומאז היווסדו של בית החולים בילינסון בשנת 1936 הלר היה ממניחי התשתית הרפואית של בית החולים ביחד עם ארוין רבאו,[1] ומונה למנהל מחלקה פנימית, ולמנהלו של בית החולים.[2].
ב -8 בינואר1948 רשם דוד בן-גוריון ביומנו תחת הכותרת " להקמת שירות רפואי " : "(דב"ג) מציע ששיבר (חיים שיבא) יגייס רופאים ומוסדות קיימים לטיפול רפואי בחיילים, המוסדות צריכים להיות נתבעים ולא תובעים. בעיקר -קופ"ח, עליהם להקים בית חולים של שדה. שיבר מציע גיוס חובה של רופאים. עד עכשיו התנדבו - או מתוך חוסר פרנסה, או מתוך אידיאליזם או עולים חדשים. הצבא צריך לבחור כל מה שנחוץ, דרושים 25 רופאים, אלה יספיקו עד הקמת המדינה. יש לנו מעט בחורים מאומנים - יש לשמור עליהם, הם זכאים לשירות הרפואי הטוב ביותר. יש לקופ"ח מחסן - תתן ציוד נגד שטרות . שיבר סבור שד"ר הרי הלר צריך לארגן שירות הרפואה".[4].
ב-20 במרץ 1948 במסגרת מינויים של יועצים רפואיים לקצין רפואה ראשי ד"ר חיים שיבא מונה הלר יועץ לענייני תכנון בתי חולים[5]
^"כל חייל חזית" - השירות הרפואי צבאי בארץ ישראל ובמדינת ישראל בתקופת מלחמת העצמאות 1947-1949, ברוך הורוויץ, כרך ב', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, שנת 2000, פרק: תקופה שנייה: שלב העמידה, חלק ב', עמוד 89
^דניאל נדב, "בית חולים 5 (תל-השומר) עד העברתו אל משרד הבריאות ב-1953", המאמר המלא - אוניברסיטת בן-גוריון, (נוסח ראשון של המאמר הושמע בכנס החברה לתולדות הרפואה בירושלים, בנובמבר 1994.)
