הרודיאס (אופרה)
Hérodiade

מידע כללי
מלחין	ז'יל מאסנה
לבריתן	Paul Milliet
מבוסס על	Three Tales
סוגה	אופרה
שפה	צרפתית
מספר מערכות	4
תפקידים
A high priest La Sulamite פנואל Salomé Vitellius Jean הורדוס Hérodiade קול בבלי צעיר בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

הרודיאס (בצרפתית: Hérodiade) היא אופרה בארבע מערכות מאת ז'יל מאסנה ללברית צרפתית מאת פול מיליט והנרי גרמונט, המבוססת על הנובלה Hérodias (1877) מאת גוסטב פלובר. הוצגה לראשונה בתיאטרון לה מונה בבריסל ב-19 בדצמבר 1881.

הלברית היא שחזור של סיפורם של יוחנן המטביל, שלומית, הורדוס אנטיפס והרודיאס, אבל הוא פחות פסיכולוגי ועקוב מדם מסיפורו של ריכרד שטראוס, המבוסס על טקסט מאת אוסקר ויילד. האופרה עלתה בבכורה בבריסל מכיוון שאוגוסט וקורביל, מנהל בית האופרה של פריז סירב להעלות את היצירה; "אני אוהב את המוזיקה שלך," הוא אמר למאסנה, "אבל לגבי הליברית, אתה זקוק למחבר שיודע לבנות שלד של מחזה."

מאסנה יצר גם סוויטת בלט שנגזרת מהאופרה.

האופרה הוצגה בפריז, בתיאטרון לה-ויל, ב-1 בפברואר 1884, ובהופעה האחרונה ב-13 במרץ הופיעו שלושת האחים דה רשקה (De Reszkes); יאן דה רשקה (יוחנן), אדואר (פנואל), וז'וזפין (שלומית). היא הופקה בתיאטרון-איטליה ב-1903 והוצגה 43 הופעות, ולאחר מכן ב-Gaîté-Lyrique ב-1904, 1911 ו-1912. הבכורה האיטלקית הייתה בלה סקאלה ב-23 בפברואר 1882.^[1]

בחצר מחוץ לארמון הורדוס בירושלים.

לאחר פתיחה קצרה נראים סוחרים מתווכחים; הם מורגעים על ידי פנואל הדוחק בשיתוף פעולה עם הרומאים.

נכנסת שלומית, מחפשת נואשות את אמה הרודיאס, ששילחה אותה כשנישאה למלך הורדוס. שלומית מחפשת גם את הנביא יוחנן שאיתו מצאה נחמה בהיעדרה מהעיר.

הורדוס חושק בשלומית. הוא מגיע מהארמון. אליו מצטרפת אשתו הרודיאס המבקשת ממנו לפעול נגד יוחנן המטביל, שהעליב אותה. הורדוס מודע לעדת תומכיו ומעריציו של יוחנן, מסרב, היא נשבעת שתנקום בעצמה. כשהיא מקללת את הנביא, נכנס יוחנן והזוג המלכותי נסוג בפחד. שלומית נדרה את נדר אהבתה ליוחנן אבל הוא מדבר רק על אהבה גדולה יותר ואמונה חדשה.

תמונה ראשונה: החדרים של הורדוס.

עבדים רוקדים כדי לבדר את הורדוס הסובל מנדודי שינה. הוא נוטל שיקוי שגורם לו לחזיונות על שלומית. פנואל אומר למלך שהעם קורא ליוחנן משיח ונוהה אחריו. אולם הורדוס בטוח שהוא יביס את הרומאים ויזכה שוב בלבבות נתיניו.

תמונה שנייה: הארמון בירושלים

הורדוס קורא לעם להתחמש נגד הכובשים הרומאים של ירושלים. הקונסול הרומי ויטליוס מופיע ומבטיח לכבד את אמונת בני ישראל ולפתוח את המקדש. יוחנן חולף על פניו שלומית, מוקף קהל צוהל. הרודיאס מבחינה בתגובת בעלה למראה הצעירה ומאשימה את יוחנן ברצון לתפוס את השלטון.

תמונה ראשונה: בית פנואל

פנואל מבקש משמים לומר אם יוחנן הוא בן תמותה או אלוהי. הרודיאס מבקרת את הכוהן ומתייעצת עם פנואל שצופה סבל רב, בעוד המלכה מסרבת לזהות את בתה באישה הצעירה.

תמונה שנייה: בית המקדש הקדוש

יוחנן נעצר. שלומית מגיעה מותשת לכלא. הורדוס רוצה לשחרר אותו בתמורה לעזרה לשכנע את הגליליים להצטרף למלחמה ברומאים. כשהוא רואה את שלומית, הוא מצהיר על אהבתו אך היא דוחה אותו, ואומרת שהיא אוהבת אחד שהוא גדול וחזק ממנו. מבלי לדעת למי היא מתכוונת, הורדוס מאיים על יוחנן ושלומית במוות.

הכוהנים מתערבים עם ויטליוס ומבקשים ממנו לגנות את יוחנן, אך הקונסול מטיל את האחריות על ההוצאה להורג על הורדוס. יוחנן מסרב לסייע למלך. שלומית מבקשת לחלוק את גורלה עם זה של הנביא - ברגע זה הורדוס מבין את מי היא אוהבת ודן את שניהם למוות.

תמונה ראשונה: קמרון תת-קרקעי

יוחנן, שמחכה למוות בכלא עורך חשבון נפש. שלומית מצטרפת אליו. יוחנן מובל לגרדום בזמן ששלומית נלקחת אל המלך, שהחליט לחון אותה.

תמונה השנייה: האולם הגדול בארמון

חוגגים בריקודים את הניצחון הרומאי. שלומית מתחנן בפני הרודיאדס לאפשר לה למות לצד יוחנן, שכן הוא זה שדאג לה כשאמה נטשה אותה. הרודיאס שותקת. התליין מכריז על מותו של יוחנן. שלומית מושכת פגיון ומנסה להרוג את המלכה, שמודה שהיא אמה. בייאושה, היא דוקרת את עצמה ומקללת את הרודיאס.

• מערכה 1 – שלומית: "Il est doux, il est bon"
• מערכה 2 – Hérodiade: "Ne me refuse pas"
• מערכה 3 – שלומית: "C'est Dieu que l'on te nomme"
• מערכה 4 – יוחנן: "Adieu donc, vains objets "qui nous charment sur terre

מאסנה יצר גם סוויטת בלט (הסוויטה מס' 1 שלו), המבוססת על הריקודים ביצירה.^[2][3]

• 1961: Jésus Etcheverry מנצח על התזמורת ליריקה דה פריז עם מישל לה בריס (סלומה), דניס שרלי (Hérodiade), Guy Chauvet (Jean), Robert Massard (Hérode), ואדריאן לגרוס (Phanuel). (Accord Musidisc) (קטעים)
• 1963: ז'ורז' פרטר מנצח על התיאטרון הלאומי דה ל'אופרה דה פריז עם רג'ין קרספין (סלומה), ריטה גור (הרודאדה), אלברט לאנס (ז'אן), מישל דנס (הרודה), וז'אק מארס (פנואל). (La Voix de son Maître) (קטעים)
• 1995: מישל פלסון מנצח על ה-Choeur et Orchester du Capitole de Toulouse עם שריל סטודר (סלומה), נאדין דניז (הרודיאדה), בן הפנר (ז'אן), תומאס המפסון (הרודה), וחוסה ואן דאם (פנואל). (EMI)
• 1995: ואלרי גרגייב מנצח על תזמורת האופרה והמקהלה של סן פרנסיסקו עם רנה פלמינג (סאלומה), דולורה זאג'יק (הרודיאדה), פלאסידו דומינגו (ז'אן), חואן פונס (הרודה), קנת' קוקס (פנואל). (סוני קלאסי)

• 1999: ז'אן איב אוסנסה, מנצח על התזמורת הסימפונית של ניו זילנד. (נאקסוס 8.553124)^[2]
• 2013(?): פטריק גאלואה מנצח על התזמורת הסימפונית של ברצלונה. (נאקסוס 8.573123).^[3]

• Upton, George P.; Borowski, Felix (1928). The Standard Opera Guide. New York: Blue Ribbon Books. pp. 185–87.

מדיה וקבצים בנושא הרודיאס אופרה בוויקישיתוף