היווצרות הקשת הגעשית של קמפניה – חתך מצפון-מערב לדרום-מזרח
הקשת הגעשית של קמפניה שוכנת על מישור קמפניה – שקע ששטחו כ-2,000 קמ"ר, הגובל בדרום-מערב בחוף הים הטירני ובשאר צדדיו במשטח קרבונטי[1] מהמזוזואיקון. השקע נוצר במהלך הפליוקן והפליסטוקן. בשיא שקיעתו הגיע עד לעומק מרבי של 5 ק"מ, אז כוסה במשקעיםגעשיים ובסחף.[2]
הפעילות הגעשית באיטליה – בעיקר בנאוגן וברביעון – מחלקת אותה לשלושה חבלים געשיים נפרדים, המייצגים הרכבים געשיים שונים במקצת.[5] עם זאת, קיימת חפיפה גאוגרפית בין כמה מהחבלים:
החבל הגעשי הטוסקני (Tuscan Magmatic Province) – המשתרע לאורך כ-250 ק"מ בחופה המערבי של איטליה, מליבורנו ועד רומא
החבל הגעשי הרומאי (Roman Magmatic Province) – המשתרע לאורך כ-420 ק"מ בחופה המערבי של איטליה, מהאי אלבה ועד דרומית לסורנטו
החבל הגעשי הלוקאני (Lucanian Magmatic Province) – חבל זה נקרא על שם המחוז הקדום לוקאניה (Lucania) וכולל את האזור שמדרום לסורנטו, את הרי הגעש של סיציליה (אטנה) והאיים הליפאריים, וכן געשיות על קרקעית הים – הנובעת מאותה מתיחה והידקקות של הקרום האוקייני
הקשת הגעשית של קמפניה היא חלק מהחבל הגעשי הרומאי ומצויה בדרומו. התפרצותו של וזוב בשנת 79 – שהחריבה את פומפיי, הרקולנאום וערים נוספות בשולי מפרץ נאפולי – היוותה אירוע מכונן במחקר הוולקנולוגי.
מבנים געשיים
המבנים הגעשיים הבולטים ביותר בקשת הגעשית של קמפניה מתרכזים מסביב למפרץ נאפולי:
במזרח מפרץ נאפולי מצוי מתחם הקלדרה של סומה-וזוב, שנוצר בהתפרצות געשית לפני כ-18,300 שנים.[6] במהלך התפרצותו של הר הגעשסומה התרוקן תא המאגמה שלו במידה רבה, שגרמה להתמוטטות תקרת התא ולהיווצרות קלדרה. החרוט הגעשי של סומה התמוטט אל תוך הקלדרה בשלמותו, והוא מרכיב היום את הר הגעש וזוב.
מתחם זה עדיין פעיל, ווזוב נחשב לאחד מהרי הגעש המסוכנים בעולם עקב צפיפות האוכלוסייה הגבוהה סביבו. במקרה של התפרצות יימצאו כשלושה מיליון בני אדם בטווח סכנה.[7]
המתחם הגעשי של קמפי פלגריי הוא קלדרה מקננת – קלדרה שנוצרה בתוך קלדרה עתיקה יותר. הקלדרה הראשונה נוצרה בהתפרצות געשית שהתרחשה לפני כ-39,000 שנים, והשנייה – לפני כ-15,000 שנים.
הפעילות במתחם זה נמשכת. הר הגעש מונטה נואובו (Monte Nuovo) – "ההר החדש" – הוא ההר הצעיר ביותר באירופה, והוא נוצר בהתפרצות שהחלה ב-29 בספטמבר 1538 ונמשכה שבוע. התמלאות והתרוקנות תא המאגמה מתחת לקמפי פלגריי – בנוסף לפעילות הידרותרמית – גורמת לתופעה של התרוממות ושקיעה לסירוגין של פני השטח, המלווה לעיתים ברעידות אדמה חלשות. תופעה זו נקראת ברדיסייסמיות (Bradyseism), ותוצאותיה ניכרות בעיר פוצואולי.
מבנים נוספים
בשולי מפרץ נאפולי מצויים שני איים געשיים:
איסקיה – הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר הגעשאמפאו (Mount Epomeo), המתנשא לגובה 789 מטרים. האי מורכב בעיקר מסלעיבזלת וטוף.
פרוצ'ידה (Procida) – האי ממוקם בין חצי האי בו שוכנים הרי הגעש של קמפי פלגריי לבין איסקיה. האי נוצר בהתפרצות געשית, וכיום הוא שקוע ונחשב רדום.
