הקרב במעבר גלורייטה (באנגלית: Battle of Glorieta Pass) התרחש בין 26 ל-27 במרץ 1862 בחלקה הצפוני של טריטוריית ניו מקסיקו (ניו מקסיקו לא הייתה עדיין מדינה של ארצות הברית בתקופה זו). זה היה הקרב המכריע בניסיון לכיבוש ניו מקסיקו על ידי צבא דרום במלחמת האזרחים האמריקנית. הקרב שכונה "הגטיסבורג של המערב" על ידי היסטוריונים היווה מכה מכרעת של כוחות האיחוד (הצפון) בעצירת פלישת צבא הקונפדרציה למערב לאורך הרי הרוקי.
המערכה לכיבוש ניו מקסיקו
מפקדי המערכה לכיבוש ניו מקסיקו היו בריגדיר הנרי הופקינס סיבלי בראש צבא הקונפדרציה וקולונל אדוארד קנבי מהאיחוד. סיבלי היטיב לתמרן מקנבי בקרב ואלוורדה בפברואר והדף אותו חזרה למבצרו, אך נכשל בניסיון לגרום לו להיכנע. לאחר מכן, המשיך להתקדם לאורך עמק ריו גראנדה וכבש את סנטה פה ב־10 במרץ. סיבלי הקים את מפקדת הדיוויזיה שלו במחסן חיל המשמר הנטוש של האיחוד באלבקרקי.
במרץ, שלח סיבלי כוח של 200–300 טקסנים תחת פיקודו של רב-סרן צ'ארלס ל. פיירון כחלוץ למעבר גלורייטה, אתר אסטרטגי בשביל סנטה פה בקצה הדרומי של הרי סנגרה דה קריסטו דרומית-מזרחית לסנטה פה. שליטה במעבר הייתה מאפשרת לכוחות הדרום להתקדם לכיוון רמה גבוהה ולהתקיף את מבצר יוניון, מעוז האיחוד לאורך קו הפלישה צפונה דרך מעבר רטון.
קרב
הטקסנים הונהגו על ידי צ'ארלס ל. פיירון וויליאם ר. סקורי. על כוחות האיחוד פיקד קולונל ג'ון פ. סלוף מהרגימנט הראשון של מתנדבי קולורדו, עם יחידות נוספות תחת פיקודו של רב-סרן ג'ון מ. צ'יבינגטון (John M. Chivington), שנודע לאחר מכן כגיבור הקרב.
כוחותיו של פיירון הקימו מחנה בחווה של ג'ונסון בקצה אחד של המעבר. הצפוניים שמנו כ-400 חיילים בראשותו של ג'ון צ'יבינגטון הגיעו למעבר, ובבוקר ה־26 במרץ יצאו להתקפה. אחר הצהרים אנשיו של צ'יבינגטון לקחו בשבי מספר חיילי משמר קדמי של הדרום ומצאו את הכוח הראשי מאחוריהם. צ'יבינגטון הורה להתקדם לעבר האויב, אך אש ארטילרית הדפה את הכוח בפיקודו אחורה. הצפוניים התארגנו מחדש, פיצלו את חייליהם לשני עברי המעבר ותפסו את המורדים באש צולבת. הדרומיים לא עמדו בעוצמת האש ונסוגו במהרה. פיירון ואנשיו נסוגו למרחק של כ-2 קילומטר באזור צר של המעבר ובנו שם קו הגנה לפני שאנשיו של צ'יבינגטון הגיעו. כוחות האיחוד שוב איגפו את אנשיו של פיירון והמטירו עליהם אש לאורך קו ההגנה. הדרומיים שוב לא הצליחו לעמוד בעוצמת האש הצפוני ונסוגו. פרשי האיחוד הסתערו על הנסוגים והצליחו לשבות כמה יחידות מהמשמר העורפי. בשלב זה צ'יבינגטון פרש למחנה בחוות קוזלאוסקי.
למחרת לא הייתה לחימה ושני הצדדים קיבלו תגבורת. חייליו של סגן-אלוף ויליאם ר. סקורי הגדילו את כוחות הדרום לכדי 1,100 חיילים, בזמן שקולונול ג'ון פ. סלוף הגיע עם כ־900 אנשי תגבורת לצפון. גם סלוף וגם סקורי החליטו לתקוף ויצאו בבוקר של 28 במרץ להתקפה. כשסקורי התקדם בקניון, הוא ראה את כוחות האיחוד מתקרבים וכונן קו הגנה, כולל פרשים שירדו מהסוסים. סלוף הורה על התקפה על הדרומיים ב-11:00 בצהריים, אך הדרומיים החזיקו מעמד. לאורך שעות הצהרים התבצעו התקפות והתקפות נגד בין שני הצבאות.
הלחימה נגמרה כאשר סלוף נסוג לחוות פיג'ן ואחר כך לחוות קוזלאוסקי. סקורי גם כן עזב במהרה את שדה הקרב בחושבו שניצח את הקרב. אולם, אנשיו של צ'יבינגטון, השמידו בינתיים את שיירת האספקה ואת בהמות המשא של סקורי בחוות ג'ונסון. איבוד בהמות המשא ושיירת ההספקה הכריח את הדרומיים לסגת לסנטה פה. כוחות האיחוד ניצחו, ובכך עצרו את הפלישות של הקונפדרציה לדרום-מערב ארצות הברית. הקרב במעבר גלורייטה היה נקודת המפנה במלחמה בטריטוריית ניו מקסיקו. קנבי קודם לדרגת בריגדיר שלושה ימים לאחר הניצחון.
חלקים משדה הקרב השתמרו בפארק הלאומי ההיסטורי פקוס.
קישורים חיצוניים
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
