הקונגרס הציוני ה-22 התקיים ב-9 - 24 בדצמבר 1946 בעיר בזל שבשווייץ.
הקונגרס היה הראשון מאז מלחמת העולם השנייה ועמד בסימן השואה. מספרם של צירי מזרח אירופה ירד ואילו מספרם וכוחם של צירי אמריקה עלה.[1] הרוויזיוניסטים שבו להסתדרות הציונית לאחר 11 שנה.[2]
הוחלט על דחיית תוכנית מוריסון גריידי לחלוקת הארץ ומאבק כנגד שליטת הבריטים בארץ ישראל. חיים ויצמן התנגד למאבק נגד בריטניה והוקיע את פעולות ארגוני המחתרת הפורשים. הוא התפטר מנשיאות הקונגרס. הקונגרס הצביע נגד השתתפות בוועידת לונדון ברוב של 171 נגד 154, דחה את תוכנית מוריסון-גריידי לחלוקת ארץ ישראל, אישר את "תוכנית בילטמור", והדגיש את תביעת היהודים לכלול את כל ארץ ישראל המערבית בשטח המדינה היהודית.[3]
מתוך כבוד כלפי ויצמן, החליט הקונגרס שלא לבחור בנשיא חדש במקומו. הוקמה הנהלה ציונית בת 19 חברים (שישה מתוכם מארצות הברית), שבראשה שוב עמד בן-גוריון, שקיבל על עצמו עתה גם את תיק הביטחון.[4]
הקואליציה הוקמה ללא מפלגות "השומר הצעיר" ו"אחדות העבודה", משום שהתנגדו ל"תוכנית בילטמור".[5]
בעקבות אישור תוכנית בילטמור בנאומו בקונגרס הציג חיים ויצמן עמדה נחרצת נגד כל סוג של שימוש בכוח:[6]
אני מזהיר אתכם עוד פעם מ"קפיצת הדרך," מנבואות שקר ומהכללות שאינן נכונות מעובדות היסטוריות, כביכול שאינן אלא בדותות. כזה הוא מזגי ואיני מאמין במעשי אלימות...אני חושב את הטרור לאסוננו הגדול ביותר, הן מבחינה מוסרית, הן מהבחינה המדינית והן מבחינת הקמת המדינה שלנו. חוששני שהטרור יתחיל לשלוט ברחוב היהודי, ולא הסוכנות תוכל להתגבר עליו אלא יתכן שהוא יתגבר על הסוכנות. זהו סרטן בגופו של הישוב, ובערת את הרע מקרבך!.... אני מזהיר אתכם, שלא תתנו ל"גידול" להתפשט. הואיל והוא עלול לבלוע את התנועה ואת הישוב ולהרוס את כל אשר בנינו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כז, עמ' 557.
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כז, עמ' 558.
- ^ נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק יט, עמ' 263–264.
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כז, עמ' 562–563.
- ^ קונגרס ציוני
- ^ יד חיים ויצמן ציר הזמן
