הספרייה התורנית המרכזית על שם הרב רפאל חיים שמשון גולדשטיין הייתה ספרייה שהוקמה על ידי הרבנות הראשית לישראל ומשרד הדתות במטרה להיות הספרייה התורנית הגדולה בעולם. הספרייה נפתחה בשנת 1953, ועברה להיכל שלמה עם פתיחתו. עם עזיבת הרבנות הראשית את היכל שלמה נמכרו רוב הספרים של הספרייה לסוחרים ונשארו רק הספרים באולם העיון המרכזי של הספרייה. במקום בו שכנו מחסני הספרייה ב'היכל שלמה' שוכנת היום ספריית הקמפוס ללימודי תואר שני של מכללת הרצוג.

בראשית ימיה של מדינת ישראל, קיבל משרד הדתות אוספי ספרים מרחבי העולם וחילק אותם לספריות ובתי כנסת ברחבי ישראל. בשנת 1953 הופסקה החלוקה והוחל באיסוף הספרים בבניין סנט ג'ון באבו טור, לקראת הקמת הספרייה התורנית המרכזית בהיכל שלמה^[1]. בכ"א באייר תשי"ח (יולי 1953), ימים ספורים לאחר חנוכת בניין היכל שלמה, התקיים טקס פתיחה של הספרייה^[2] שיועדה להכיל 100,000 כרכים ולהיות הגדולה בעולם^[3]. החל מדצמבר 1953 נחשב חדר הקריאה של הספרייה בבית המדרש למורים של המזרחי גם לחדר קריאה זמני של הספרייה התורנית המרכזית^[4]. מנהל הספרייה היה צבי הרכבי והרב עקיבא ברוך פוזנר שהיה ספרן של הספרייה של בית המדרש למורים היה לספרן של הספרייה התורנית המרכזית^[5]. בחבר הנאמנים של הספרייה נמנו, בין השאר, זרח ורהפטיג, שלמה זלמן שרגאי, שמואל זנוויל כהנא ויהודה לייב ביאלר^[6]. טקס פתיחה חגיגי של אולם הקריאה התקיים במרץ 1954^[7].

הספרייה הוציאה לאור כתב עת ביבליוגרפי בשם "הספר"^[8]. כתב העת יצא לאור בשנים ה'תשי"ד-ה'תשכ"א בעריכת צבי הרכבי. הגיליון התשיעי והאחרון יצא בשם "קונטרס הספר התורני".

הספרייה קיבלה תרומות שונות של ספריות, בהם של סבו של הרמן ווק^[9] ושל הרב משה פסח מיוון^[10]. בתרומתו של אייזק וולפסון נרכשה ספרייתו של הרב נתן אדלר^[11][12]. כן קיבלה הספרייה את ארכיונו של בנימין מנשה לוין^[13]. הספרייה קיבלה מידי ייווא את הספרים הכפולים מספריית שטראשון^[14]. בשנת 1965 קיבלה הספרייה את ספרייתו הפרטית של הרב עקיבא ברוך פוזנר^[15].

בשנות ה-60 נשאה קרן מוריס פולק בעיקר ההוצאות השוטפות של ניהול הספרייה^[16].

• הספרייה התורנית המרכזית, הַבֹּקֶר, 13 בדצמבר 1957