ההסכם היה מכה קשה לאימפריה העות'מאנית ולעומד בראשה באותה עת - הסולטאן אבדילהמיט הראשון. ראשית ויתרה האימפריה בהסכם על שליטתה הכלכלית בים השחור שנחשב מאז ימי מהמט השני ל"אגם עות'מאני". המונופול על הים השחור היה אחת מהכנסותיו של האוצר האימפריאלי. כמו כן חצי האי קרים היה ידוע בלוחמיו המעולים שגויסו לצבא העות'מאני בשיטת הדוושירמה. בנוסף נאלצה האימפריה לראשונה להסכים להתערבות של מעצמה אירופית בתוך שטחה ובתוך אוכלוסייתה (אוכלוסיית הנוצרים האורתודוקסים).
אך הדבר המשפיל ביותר עבור האימפריה העות'מאנית בהסכם היה הוויתור חסר התקדים על שטחים שבהם חיו מוסלמים. אחד מתפקידיה המרכזיים של האימפריה היה להגן על המאמינים המוסלמים ועל האומה האסלאמית. הוויתור על שטחים "מוסלמים" הוכיח כי האימפריה אינה מסוגלת עוד למלא את התפקיד שנטלה לעצמה, דבר שפגע ביוקרתה בתוך העולם האסלאמי ומול אירופה.
