PROFILPELAJAR.COM

הסימפוניה השלישית ברה מינור של גוסטב מאהלר, נכתבה בין 1895 ל-1896 ובוצעה לראשונה ב-9 ביוני 1902, באולם קונצרטים בעיר קרפלד שבגרמניה, בניצוח מאהלר עצמו. הסימפוניה השלישית היא הסימפוניה הארוכה ביותר שמאהלר כתב, ובכלל זוהי היצירה הארוכה ביותר שכתב אי פעם. משך נגינתה נע בין 90 דקות ל 100 דקות, ואף יותר. בין השאר, הסימפוניה ידועה גם במספר פרקיה החריג מן המקובל (שישה פרקים) ובגודל התזמורת הענקית שנדרשת לנגן את הסימפוניה. כמו בסימפוניה השנייה של מאהלר (וגם בעוד סימפוניות אחרות, כמו הסימפוניה הרביעית והשמינית), גם בסימפוניה זו נעשה שימוש בקולות שירה: בסולו אלט ובשתי מקהלות: מקהלת ילדים ומקהלת נשים, בשני פרקים. הסימפוניה השלישית ידועה באופטימיות שלה, בניגוד לרובן של שאר יצירותיו של מאהלר (ובכללן 9 הסימפוניות שלו) אשר לרוב הן יצירות פסימיות, אשר מדברות הרבה על המוות. הסימפוניה השלישית מדברת על החיים, ועל התעוררותם של החיים והטבע.

ב־2016, על פי משאל שערך BBC Music Magazine (אנ') בקרב 151 מנצחים, דורגה הסימפוניה במקום העשירי ברשימת עשר הסימפוניות הגדולות בכל הזמנים^[1].

הלחנה

כריכת ההוצאה לאור הראשונה של הסימפוניה, משנת 1899

מאהלר החל לכתוב את הסימפוניה רק שנה לאחר שגמר את הסימפוניה הקודמת שלו, סימפוניית ה"תחייה", אך בין שתי היצירות ישנו ניגוד חריף באופי ובמשמעויות הנסתרות. סימפוניית התחייה (אשר מייצגת את המוות) מדברת כל כולה על המוות ועל החיים שלאחר המוות, אך בניגוד לפסימיות שבסימפוניה השנייה עומדת האופטימיות הזוהרת של הסימפוניה השלישית (אשר מייצגת את החיים). מאהלר חיבר את הסימפוניה בהשראת הטבע וכל אשר בו: הצמחים, האדמה, האנשים, ילדים, אמונות, תקוות ואכזבות. בניגוד לשתי הסימפוניות הראשונות של מאהלר, אשר להן נתן מאהלר כינוי מכליל ליצירה בשלמותה, בסימפוניה השלישית החליט מאהלר לתת כותרת לכל פרק בנפרד, וכותרות אלה נושאות אופי תיאורי^[2]. תיאורי הפרקים הם:

"התעוררות פאן, הקיץ הולך ובא"
"מה סחים לי פרחי האחו"
"מה סחות לי חיות היער"
"מה סח לי האדם"
"מה סחים לי המלאכים"
"מה סחה לי האהבה"

בסופו של דבר השמיט מאהלר את הכותרות כאשר הסימפוניה כולה יצאה לאור (בשנת 1899), משום שחשש כי הן עלולות להוליך שולל את המאזינים, ובמקום להתייחס אל המוזיקה הצרופה יראו ביצירה מעשה פיוט.^[3]

תזמור

כמו בסימפוניות הקודמות של מאהלר, וגם באלו שיבואו אחריהן, לביצוע הסימפוניה נדרשת תזמורת גדולה הרבה מעבר למקובל, וכמו בסימפוניית התחייה גם בסימפוניה השלישית נעשה שימוש בקול האדם (סולו אלט, מקהלת ילדים ומקהלת נשים), וכן באפקט של "נגינה ממרחק", כאשר מספר כלים נשלחים לנגן מאחורי הקלעים של במת הקונצרט. בסימפוניה השלישית מספר הכלים אשר נשלחים אל מאחורי הכלים הוא קטן יותר מבסימפוניות אחרות, וכמו כן קטן יותר גם מספר הקולות.

כלי נשיפה מעץ

4 חלילים (כל הארבעה עוברים לפיקולו בשעת הצורך)
4 אבובים (אבוב 4 עובר לקרן אנגלית לפי הצורך)
3 קלרינטים בסי במול (הקלרינט ה-3 עובר לקלרינט בס)
2 קלרינטים במי במול (קלרינט 2 במי במול עובר לקלרינט 4 בסי במול לפי הצורך)
4 בסונים (בסון 4 עובר לקונטרה-בסון)

כלי נשיפה ממתכת

8 קרנות בפה
4 חצוצרות בפה ובסי במול (חצוצרה עוברת לקורנט בפרק 1)
4 טרומבונים
טובה

הדף הראשון של ההוצאה לאור הראשונה של הסימפוניה, משנת 1899

כלי הקשה

2 טימפאנים
תוף סנר (פרק 1)
תוף בס
מצילתיים
משולש
תוף מרים
שני פעמוניות (יש אפשרות ששני נגנים ינגנו על אותו הכלי)

מאחורי הקלעים

קרן דואר (במידה ואין בנמצא קרן דואר ניתן להחליפו בפלוגלהורן בסי במול) (בפרק השלישי בלבד)
מספר תופי סנר (בפרק הראשון בלבד)

קולות

נהוג ששתי המקהלות, מקהלת הילדים ומקהלת הנשים, שרות על בימה גבוהה, ורק סולו האלט שרה על הבימה הרגילה.

אלט סולו (בפרק הרביעי והחמישי בלבד)
מקהלת ילדים (בפרק החמישי בלבד)
מקהלת נשים (בפרק החמישי בלבד)

כלי מיתר

נבלים I,II
"הרכב גדול מאוד של כל כלי הקשת"
- כינורות ראשונים ושניים
- ויולות
- צ'לי
- קונטרבסים (עם תוספת דו נמוך)

צורה

לסימפוניה השלישית יש מספר חריג של פרקים, אפילו ביחס לסימפוניות של מאהלר, שאופייני להן מספר פרקים שונה מן המקובל. בחלקן מדובר בחמישה פרקים (כמו בסימפוניה השנייה, החמישית והשביעית) בשונה מן המספר המקובל, שהוא ארבעה פרקים (כפי שכתובות הסימפוניות הראשונה והשישית (המכונה הטראגית)). שישה פרקים, כמו בסימפוניה השלישית, הוא מספר יוצא דופן אף יחסית ליתר הסימפוניות של מאהלר. במקור היו אמורים להיות לסימפוניה השלישית שבעה פרקים, אך הפרק השביעי (אשר קיבל את התיאור: "מה סח לי הילד") נהפך לבסוף לפרק האחרון של הסימפוניה הרביעית של מאהלר. ייתכן שהפרק האחרון הושמט, משום שאלמלא כן הייתה נגינת הסימפוניה נמשכת קרוב לשעתיים, (כ-110 דקות), זמן בלתי סביר בעליל לנגינה בקונצרט חי, הן מצידם של המבצעים (נגני התזמורת), הן מצידו של המנצח והן מצידם של מאזיני הקונצרט. ששת פרקי הסימפוניה הם:

Kräftig. Entschieden (בחוזקה ובהחלטיות) כתוב בסולם רה מינור.
Tempo di Menuetto (בקצב של מנואט) כתוב בסולם לה מז'ור.
Comodo Scherzando (בנינוחות, כמו סקרצו) כתוב בסולם דו מינור.
Sehr langsam—Misterioso (לאט מאוד, במסתוריות) כתוב בסולם רה מז'ור.
Lustig im Tempo und keck im Ausdruck (עליז בטמפו ולגלגני בהבעה) כתוב בסולם פה מז'ור.
Langsam—Ruhevoll—Empfund (באיטיות, בשקט, בהבעה עמוקה) כתוב בסולם רה מז'ור.

היצירה מחולקת לשני חלקים גדולים: החלק הראשון כולל את הפרק הראשון בלבד, והחלק השני כולל את חמשת הפרקים הבאים. נהוג לערוך הפסקה קצרה בין החלק הראשון לחלק השני^[2]. אורכו של הפרק הראשון (אשר ממלא את כל נפחו של החלק הראשון) גדול מאוד, ובביצוע רגיל הוא נמשך בין 30 ל-40 דקות. במקור הוא נכתב כיצירה בפני עצמה (כנראה פואמה סימפונית, כמו פרקה הראשון של סימפונית התחייה), אך בהמשך קבע אותו מאהלר כפרק הראשון של הסימפוניה השלישית. בפרק הראשון מתאר מאהלר את התעוררותו של האל המיתולוגי פאן (אל הרועים והטבע במיתולוגיה היוונית), התעוררות הטבע והחיים עצמם. מאהלר מדמה את התעוררות הטבע בתזמורו הייחודי, ומצליח לדמות את תחושת ההתעוררות של הטבע ושל היצורים החיים. מאהלר כתב על הפרק באחד ממכתביו:

פה הכל מזמר ומצלצל ומשגשג מכל עבר. ובתוך כך שוב סודיות אינסופית וצער רב כמו הטבע הדומם, אשר דומייתו השקטה מקננת ציפייה לקראת החיים הבאים

^[4].

ההזמנה לקונצרט של הסימפוניה בביצוע התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, משנת 1922

הפרק השני הוא מינואט חינני, הפרק השלישי הוא מעין רונדו, שנושאו מבוסס על שיר הומוריסטי מתוך קובץ השירים: "קרן הפלא של הנער", שמאהלר הלחין בתקופה מוקדמת יותר. השיר נקרא: "החלפת תפקידים בקיץ" ("Ablösung im Sommer")^[2]. זהו שיר טבע, המתאר כיצד מתה הקוקייה אשר תוהה מי ינעים את הקיץ במקומה, עד שלבסוף ציפור הזמיר העליזה, ששמחה כאשר הציפורים האחרות שותקות, מחליפה ברצון את הקוקייה המתה. הפרק הרביעי הוא הסולו לאלט לפי הטקט של: פרידריך ניטשה מתוך: "כה אמר זרתוסטרא" (שבהשראתו חיבר ריכרד שטראוס פואמה סימפונית מפורסמת), הפרק החמישי למקהלות ולסולנית האלט, אשר גם הוא מבוסס על שיר מתוך "קרן הפלא של הנער", שניקרא: "Es sungen drei Engel", כלומר: "פצחו בשיר ערב שלושה מלאכים", והפרק השישי האחרון, הפותח בנושא חרישי ומתפתח לאט לאט עד לכדי סיום חגיגי אשר מנוגן בידי התזמורת כולה, ברוב הוד והדר.

הפרק הראשון

הפרק הראשון כתוב בסולם רה מינור. הפרק בנוי פחות או יותר לפי העקרונות של צורת הסונאטה. בפרק הראשון, פאן מעיר לחיים את הטבע ומאהלר מעיר למעשה את הטבע בעזרת מוזיקה: כלי נגינה המחקים ציוצי ציפורים וחיות אחרות, תיאור חיי הכפר במוזיקה עממית, תיאור קרני השמש הראשונות לאחר החורף וכו'.

את הסימפוניה פותחות הקרנות עם נושא קצר ברה מינור. לאחריו מופיע הנושא הראשון (בסימון המקום 2 בפרטיטורה.^[5]), שהוא ארוך ובעל אופי מאוד רצ'טטיבי וחופשי, ברה מינור, אשר מנוגן בקרנות ובחצוצרות. לאחר מכן ישנו נושא שני (בסימון המקום 11), ברה מז'ור אשר מופיע תחילה בסולו הכינור. מייד לאחריו ישנה חזרה על האקספוזיציה (בסימון המקום 13), אשר מופיעה בצורה שונה ומורחבת יותר: הנושא הראשון מופיע בסולו טרומבון ונעשים בו שינויים קלים. לאחר מכן חוזר הנושא השני (בסימון המקום 17) אשר בהופעתו השנייה מורחב הרבה יותר מתצוגתו הראשונה, והוא עובר סולמות רבים ומוטיבים רבים אשר כולם יחדיו מהווים את הנושא השלם. לאחריו מופיעות קבוצות סיום (בסימון המקום 27) שלא הופיעו בתצוגה הראשונה, בסולם רה מזור.

לאחר סדרת אקורדים חזקים מתחיל הפיתוח (בסימון המקום 29), שפותח בחזרה על הנושא הראשון בסולם רה מינור, אשר מתפתח בהרחבה על ידי כלים שונים. לאחר מכן מתפתחים מוטיבים שונים אשר מרכיבים את הנושא השני (בסימון המקום 35). לאחר מכן מופיע נושא חדש (בסימון המקום 43) שמבוסס פחות או יותר על נושאים שכבר הוצגו. הנושא מוצג בקונטרבסים ובצ'לי, בסולם סי במול מינור. לאחריו מפותחים (בסימון המקום 44) פחות או יותר כל הנושאים שהוצגו בפרק, עם ליווי כפרי (צלילי דרון בטרומבונים ובטובה) שנותן למוזיקה תחושה של מוזיקה עממית. לאחר מכן ישנו קטע מעבר סוער בכלי הקשת (בסימון המקום 51) ובכלי הנשיפה מוצגים נושאים קצרים חדשים, עד אשר לאט לאט נרגעת המוזיקה.

לאחר מכן חוזרת בשלמותה ההקדמונת מתחילת הפרק (בסימון המקום 55), ולאחריה מופיעה הנושא הראשון, ישירות בסולו הטרומבון בקיצוצים נרחבים למדי (בסימון המקום 57). לאחר מכן חוזר הנושא השני (בסימון המקום 64) יחד עם כל המוטיבים השונים אשר מרכיבים אותו בסולם פה מז'ור, אשר מופיע בצורה פחות או יותר זהה לתצוגתו השנייה מהאקספוזיציה. לאחר מכן חוזר מוטיב קבוצות הסיום (בסימון המקום 72) והאקורדים החזקים (בסימון המקום 74), ובקודה קצרה נגמר הפרק הראשון בסולם פה מז'ור, הסולם המקביל לסולם הפרק רה מינור.

הפרק השני

הפרק השני כתוב בסולם לה מז'ור. הוא מתוזמר בדלילות הרבה יותר גדולה מאשר הפרק הראשון, ורוב הזמן מנגנים רק כלים מעטים בו זמנית. לפני שניתן לו תיאורו הנוכחי ("מה פרחי האחו מספרים לי") מאהלר נתן לו את התיאור: "מחזה הפרחים"^[2]. הפרק ברובו הוא רגוע ושליו. זהו למעשה פרק המינואט הראשון שמאהלר משלב בסימפוניה, ובשתי הסימפוניות אשר קדמו לסימפוניה השלישית נהג מאהלר לשים במשבצת פרק הריקוד בסימפוניה לנדלר, ריקוד אוסטרי בעל אופי עממי, המזכיר ואלס. המינואט בסימפוניה השלישית כלל לא מזכיר מינואט "קלאסי" מן המאה ה-18, אך יש לו צורה כללית שמזכירה את מבנהו של המינואט ה"קלאסי": ישנו נושא ראשי אשר חוזר פעמיים (בשינויים) ולאחריו מעיין קטע פיתוח קצר (בסימון 1) על הנושא ולאחריו חזרה של הנושא (מעט לאחר סימון 2).

לאחר מכן מופיע נושא חדש ומהיר יותר במשקל שלוש שמיניות (סימון מקום 3), ולאחריו שוב משתנת המוזיקה בפיתאומיות עם נושא חדש במשקל שני רבעים (בסימון 4). לאחריו חוזר הנושא הקודם אך הפעם לא במשקל שלוש שמיניות אלא משקל תשע שמיניות (בסימון 4) ומתפתח מעט, עד אשר לפתע חוזר הנושא הראשי (בסימון 6) והפיתוח שלו, יחד עם שינויים והרחבות קלים. לאחר מכן חוזרים הנושאים של שלוש השמיניות (סימון 9) והשני רבעים (בסימון 10) ושנייהם מתפתחים לסירוגין. לבסוף חוזר הנושא הראשי (בסימון 14) עם הרחבות קלות, והפרק החינני מגיע אל סיומו. נגינת הפרק נמשכת כ- 10 דקות.

הפרק השלישי

הפרק השלישי של הסימפוניה בא לתאר את חיות היער (כפי שמתאר הכינוי שניתן לו על ידי מאהלר). הפרק כתוב בסולם דו מינור. בפרק השלישי מצוטטות שורות רבות משיר מתוך "קרן הפלא אשר לנער" שמאהלר הלחין שנים רבות לפני כן: "החלפת תפקידים בקיץ" ("Ablösung im Sommer") והוא שיווה לו מנגינה שמתארת את יצורי היער ובעיקר את חיי החיות המסתובבות על הארץ. הפרק הזה נגוע בלא מעט כלי נשיפה המחקים בעיקרון בתוך המלודיה והשבירות החרישיות והענוגות את רחשי היער, חיות הבר ועוד. הכינורות הראשונים והשניים מחולקים לשתי קבוצות. הפרק בנוי בצורת רונדו, כאשר בו יש נושא ראשי (רפרן) שחוזר ובכל פעם בין הופעותיו מפריד נושא חדש. נושא הפרק חינני ועדין. לאחר מכן מופיע נושא חדש (סימון 4) ומעט פראי יותר, במשקל שש שמיניות. לאחר מכן חוזר נושא הפרק (בסימון 6) עם מספר שינויים והרחבות, בעיקר בתזמור שנעשה "כבד" יותר ומגוון יותר. לאחר קטע מעבר עוצמתי מופיע נושא חדש (סימון 9) ועדין יותר. לאחריו חוזר הנושא הראשי (סימון 12), עוד הפעם עם שינויים והרחבות חדשים. לאחריו מנגן הפוסט הורן (קרן דואר) מאחורי הקלעים (סימון 14), בתרועה, שלאחריה מלודיה איטית ובעלת תחושת טבע חזקה. לאחר מכן חוזר הנושא הראשי (סימון 17) אשר מתפתח ומשתנה. לקראת הסוף נשמעים שוב קריאת קרן הדואר והנושא הראשי, ולאחריו נגמר הפרק בסולם דו מז'ור. נגינת הפרק אורכת בין 15 ל-20 דקות.

הפרקים הרביעי והחמישי

שני הפרקים, הרביעי והחמישי, הם הפרקים היחידים בסימפוניה אשר נעשה בהם שימוש בקול האדם. הטקסט של סולו האלט מהפרק הרביעי לקוח מתוך היצירה הגדולה של פרידריך ניטשה: "כה אמר זרתוסטרא". השיר נקרא: "בחצות הלילה" והוא מתאר המתאר את חיי הלילה, הרחשים והקולות שמתעוררים דווקא בחשכה, בחצות הלילה. הפרק מאוד שליו ורגוע, והוא מצליח להעביר את קולות הלילה המנומנמים בפרק רך ונוגה, בעל אופי רצ'טטיבי, כמעין הקדמה לפרק החמישי. בפרק משולבים בעורמה גם מספר מוטיבים מן הנושא הראשון של הפרק הראשון בסימפוניה. הפרק הרביעי כתוב אומנם בסולם רה מז'ור, אך הפרק נגמר בסולם לא ברור, ולמעשה נדמה כאילו כלל אין לו סיום ושהוא ממשיך ישירות אל הפרק החמישי, העליז ממנו לאין שיעור. נגינת הפרק הרביעי נמשכת כעשר דקות.

בפרק החמישי נעשה השימוש במקהלת הילדים והנשים יחד עם סולו האלט. נהוג ששתי המקהלות שרות ממקום גבוהה יותר מבמת הקונצרט ורק סולו האלט עומד על הבימה. בפרק נעשה שימוש נרחב בפעמונה (גלוקנשפיל, בגרמנית: Glockenspiel) ובפעמונים, והמוזיקה נושאת אופי מאוד רך, עדין ועליז. מנגינת הפרק מבוססת פחות או יותר על שיר מתוך קובץ שירים אחר שמאלהר הלחין: "קרן הפלא של הנער", מחזור שירים שמאהלר שילב גם בסימפוניה השנייה ובסימפוניה הרביעית. השיר נקרא: "Es sungen drei Engel", כלומר: "פצחו בשיר ערב שלושה מלאכים". המוזיקה של הפרק מאוד נוגה ו"מלאכית". הפרק החמישי כתוב בסולם פה מז'ור. זהו הפרק הקצר ביותר בכל הסימפוניה, והוא נמשך בין ארבע לחמש דקות.

הפרק השישי

הפרק השישי והאחרון הוא גם, במפתיע, הפרק האיטי ביותר בסימפוניה (פרק סיום דומה בטמפו איטי חריג הוא פרק הסיום של הסימפוניה האחרונה של מאהלר, הסימפוניה התשיעית). הוא כתוב בסולם רה מז'ור. נושאו הראשי של הפרק השישי מזכיר במקצת את נושא ההקדמה הקצרה שנוגנה בקרנות היער, בתחילת הפרק הראשון של הסימפוניה. תחילה מופיע הנושא השקט והאמוציונאלי רק בתזמורת מיתרים מצומצמת. הפעם ישנה חלוקה לא רק בכינורות הראשונים והשניים, אלא גם בויולות ובצ'לים. עם התקדמותו של הפרק לאט לאט נוספים כלים חדשים ושונים, שמעצימים את מלודיית הפרק הלירי, עד אשר לבסוף מנוגן הנושא ברוב חגיגיות בכל התזמורת כולה, עד לסיום האופטימי באקורד רה מז'ור רם, על רקע נקישות עוצמתיות מהטימפאני.

נגינת הפרק אורכת בין 25 דקות לחצי שעה, ומכאן שהוא הפרק השני באורכו בסימפוניה.

טקסט

הפרק הרביעי

תרגום לעברית	המקור הגרמני
הטקסט לקוח מתוך כה אמר זרתוסטרא של פרידריך ניטשה: "שיר חצות".
אדם! הטה אוזן ושמע! מה סח אישון ליל? "ישנתי, ישנתי - הקצתי מעומק חלום: - עמוקה התבל, עמוקה ממחשבת היום. עמוק המדווה -, והחדווה עמוקה ממדווה הלב. אומר המדווה: יפוג הכאב! אבל החדווה נצח תבקש - , - נצח עמוק, עמוק תבקש!"	O Mensch! Gib Acht! Was spricht die tiefe Mitternacht? "Ich schlief, ich schlief—, aus tiefem Traum bin ich erwacht:— Die Welt ist tief, und tiefer als der Tag gedacht. Tief ist ihr Weh—, Lust—tiefer noch als Herzeleid. Weh spricht: Vergeh! Doch all' Lust will Ewigkeit—, —will tiefe, tiefe Ewigkeit!"

הפרק החמישי

תרגום לעברית	המקור הגרמני
הטקסט מתוך קרן הפלאים של הנער
שלושה מלאכים שיר נלבב זימרו בחדווה הצטלצל שירם במרום. צהלה ברכתם ובקול אז בישרו: הנה פטרוס חופשי מחטאו. ובשבת ישוע אל שולחנו לעת ערב עם תריסר תלמידיו לסעודת הרעים, אמר אליהם: "למה תעמדו? אני מביט בכם ואתם בוכים." "איך לא אבכה, אדון רחום וחנון, ואני את עשרת הדיברות הפרתי. תועה אני ובוכה מרה, חוסה נא ורחם עלי!" "אם את עשרת הדיברות הפרת, על ברכיך פול ולאל שא תפילה. אהב את האל תמיד בכל עת, וחדוות מרומים לך תהיה נחלה." חדוות מרומים היא עיר מבורכת, חדוות מרומים אין לה קץ ותכלה. חדוות מרומים נתן ישוע לפטרוס ושמחת נצחים לכל בני האדם.	Es sungen drei Engel einen süßen Gesang, mit Freuden es selig in dem Himmel klang. Sie jauchzten fröhlich auch dabei: daß Petrus sei von Sünden frei! Und als der Herr Jesus zu Tische saß, mit seinen zwölf Jüngern das Abendmahl aß, da sprach der Herr Jesus: "Was stehst du denn hier? Wenn ich dich anseh', so weinest du mir!" "Und sollt' ich nicht weinen, du gütiger Gott? Ich hab' übertreten die zehn Gebot! Ich gehe und weine ja bitterlich! Ach komm und erbarme dich über mich!" "Hast du denn übertreten die zehen Gebot, so fall auf die Knie und bete zu Gott! Liebe nur Gott in all Zeit! So wirst du erlangen die himmlische Freud'." Die himmlische Freud' ist eine selige Stadt, die himmlische Freud', die kein Ende mehr hat! Die himmlische Freude war Petro bereit't, durch Jesum und allen zur Seligkeit.

ביצועי בכורה

ביצוע בכורה עולמי (בקונצרט נוגנו רק הפרק השני, השלישי והשישי): 1897, ברלין, בניצוחו של פליקס ויינגרטנר.
ביצוע בכורה עולמי (מלא): 9 ביוני 1902, קרפלד גרמניה, בניצוח המלחין.
ביצוע בכורה בארצות הברית: 9 ביוני 1914, סינסינטי, בניצוחו של ארנסט קונוואלד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסימפוניה השלישית של מאהלר בוויקישיתוף

הסימפוניה השלישית של מאהלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מידע על היצירה "הסימפוניה השלישית של מאהלר" באתר מיוזיק בריינז
פרטיטורות של הסימפוניה, באתר IMSLP
לקריאה נוספת על הסימפוניה, באתר musicweb-international
למידע על הקלטות של הסימפוניה, באתר musicweb-international
רבעו הראשון של הפרק הראשון (עם קישורים לשמיעת שאר הפרק) בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין, באתר יוטיוב

הערות שוליים

^ מארק בראון, ה"ארואיקה" של בטהובן נבחרה לסימפוניה הגדולה בכל הזמנים, באתר הגרדיאן, ‏4 באוגוסט 2016, בדיקה אחרונה 9 באוקטובר 2020
^ ¹ ² ³ ⁴ פטר גרנדוויץ, "עולם הסימפוניה", עמוד 217
^ פטר גרדנוויץ, "עולם הסימפוניה", עמ' 210
^ גרדנוויץ, שם
^ "סימני מקום" הם מספרים המופיעים בפרטיטורה בתחילת קטעים חדשים, ומשמשים בעיקר כדי להקל על מציאת המקום בעת חזרות התזמורת. בערך הזה סימני המקום הם לפי ההוצאה לאור המקורית של הסימפוניה, משנת 1899.