במשך רוב זמן קיומה, (עד סתיו 1989), המשרה החשובה ביותר ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית הייתה המזכיר הכללי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה (למשרה קראו "המזכיר הראשון" בין 1953–1976). המפלגה הקומוניסטית ומנהיגה החזיקו בסמכות וכוח מוחלט על הממשלה והמדינה.
ראש המדינה רשמית היה במקור "נשיא הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית". אך לאחר מותו של וילהלם פיק ב-1960, המשרד הפרסונלי הוחלף במשרד קולקטיבי, מועצת המדינה של גרמניה המזרחית. יושב ראש המועצה היה בדרך כלל מנהיג המפלגה.
הממשלה הונהגה על ידי מועצת השרים ויושב הראש שלה, שלעיתים נקרא ראש הממשלה.
מוסדות חשובים נוספים הם למשל הפולקסקאמר, שפגישותיו נוהלו על ידי נשיא הפולקסקאמר ומ-1960, מועצת ההגנה הלאומית, אשר שלטה ביד רמה על הכוחות המזוינים של גרמניה המזרחית. המועצה הורכבה מחברים אשר היו שייכים באופן בלעדי למפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה שהיו חברים בוועדה המרכזית והפוליטביורו של המפלגה. ראש המפלגה שירת כיושב ראש מועצת ההגנה הלאומית.
המרחב הפוליטי השתנה באופן מוחלט על ידי "המהפכה השקטה" בסוף 1989, שבה מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה נאלצה לוותר על המונופול שלה על הכח הפוליטי ועם זה בוטלו מועצת ההגנה הלאומית ומועצת המדינה. מוסדות המדינה הנותרים היו הפולקסקאמר, אשר ראשו היה ראש המדינה למשך המשך קיומה של גרמניה המזרחית, ומועצת השרים שעכשיו היו נתונים לתוצאות דמוקרטיות אמיתיות לפי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות והיחידות בגרמניה המזרחית באוקטובר 1990. הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית התאחדה עם גרמניה המערבית ב-3 באוקטובר 1990.
מנהיגי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה (במשך קיום המדינה)