המערכה הבריטית בים הבלטי נערכה בשנים 1918 ו-1919, בשלבי הסיום של מלחמת העולם הראשונה, וכן זמן מה אחריה, כחלק מהתערבות מדינות ההסכמה במלחמת האזרחים ברוסיה. למערכה זו נודע חלק חשוב בהשגת עצמאותן של אסטוניה ושל לטביה מרוסיה הסובייטית. עם זאת, אחת המטרות החשובות של הכוח הימי הבריטי, מניעת השתלטות הבולשביקים על פטרוגרד, לא הושגה.

למרות היותו זירה צדדית יחסית באותה מלחמה, כוחות רבים ושונים היו מעורבים בלחימה באזור הים הבלטי. במשך כל המלחמה היווה הצי הרוסי יריב רציני לזה הגרמני, שנחשב איכותי יותר. במהלך 1917 החלה האימפריה הרוסית להתפורר, והגרמנים ניצלו זאת, בין היתר, כדי לבצע את מבצע אלביון, בו השתלטו על האיים האסטוניים במזרח הים הבלטי. בתחילת השנה הבאה, המשיכו הגרמנים בכיבוש אסטוניה במלחמת העולם הראשונה. בסוף שנת 1917 אירעה ברוסיה מהפכת אוקטובר, אשר החלישה עד מאוד את הצי הרוסי, ובסופו של דבר, הוציאה את רוסיה מן המלחמה בהסכם ברסט-ליטובסק. במשך כל התקופה האמורה שאפו המדינות הבלטיות: ליטא, לטביה ואסטוניה, לעצמאות, לפעמים תוך שימוש באמצעים צבאיים. בנוסף, התרחשה בחציה הראשון של שנת 1918 מלחמת האזרחים בפינלנד. פעילות הצי הבריטי בים הבלטי, בתקופת מלחמת העולם, התבטאה בעיקר בהפעלת צוללות.

למרות מגוון הצדדים המעורבים בסכסוכים השונים בים הבלטי, הכוחות הימיים המשמעותיים בהקשר זה היו הצי הרוסי הסובייטי והצי הבריטי, שלאחר תום מלחמת העולם הראשונה, יכול היה לשלוח לים הבלטי ספינות שטח.

למרות שהצי הרוסי נחלש עקב המלחמה ועקב המהפכה, עדיין היה הצי הבלטי הרוסי-בולשביקי גורם משמעותי ביותר בהגנה על פטרוגרד. צי זה, אשר בסיסו העיקרי היה בקרונשטאדט, כלל דרדנוט אחת, מבין אוניות המערכה מסדרת סבסטופול, וכן כמה פרה-דרדנוט, סיירות, משחתות וצוללות. למרות שחלק מן הקצינים הצטרפו לצד ה'לבן', האנטי-בולשביקי, וקצינים אחרים נרצחו או נהרגו, עדיין נותרו בצי הבלטי הסובייטי קצינים שיכלו לשאת על שכמם את נטל הפיקוד. עם זאת, נאמנותם של הקצינים והמלחים בצי הסובייטי לא תמיד הייתה איתנה, וזה סבל לא פעם מהתקוממויות ומעריקות.

הכוח הימי הבריטי עמד תחת פיקודו של תת-אדמירל אדווין אלכסנדר-סינקלייר (Alexander-Sinclair). כוחו הורכב מחמש סיירות קלות, תשע משחתות, שתי ספינות עזר וכן שתי ספינות מסוג מוניטור (ספינה). בקיץ 1919 אלה תוגברו בנושאת מטוסים, ה'וינדיקטיב' ('שוחר נקם', Vindictive). בינואר 1919 הוחלף אלכסנדר-סינקלייר ולתפקיד מונה תת-אדמירל וולטר קוואן (Cowan). הבסיס הבריטי היה תחילה בטאלין, ואחר כך, מתחילת יוני, עבר לביורקו סאונד (בשוודית: Björkö, בפינית: קויביסטו, Koivisto, ברוסית: ברזוביה, Берёзовые), בחלקו הפנימי של המפרץ הפיני וכ-130 ק"מ מערבה לפטרוגרד. תנאי החיים של המלחים, יחד עם עייפות מצטברת לאחר שנות מלחמת העולם, הביאו למספר התקוממויות בקרב צוותי האוניות, כאשר למזון הדל, תנאי השיכון ויחס המפקדים, נוספה גם תעמולה קומוניסטית.

כללית, הצי הבריטי הגביל מאוד את פעילות הצי הבולשביקי ומנע ממנו תנועה במרחבי הים הבלטי. עליונותם הימית של הבריטים אפשרה להם לסייע לרוסים ה'לבנים' (האנטי-קומוניסטים), ללטבים ולאסטונים, בין אם המדובר היה בסיוע אש, בין אם בהנחתת תגבורות, בין אם באספקה.

ב-4 בדצמבר 1918 נתקלה הסיירת 'קסנדרה' (Cassandra) במוקש בעת סיור מצפון ללייפאיה וטבעה. 11 אנשי צוות נהרגו. ב-26 לחודש לכד הצי הבריטי שתי משחתות סובייטיות בעת שהפגיזו את נמל טאלין. שתי המשחתות נמסרו לממשלה הזמנית האסטונית, והפכו לגרעין הצי אותו הקימה. בחורף 1918–1919 פסקו הפעולות הימיות עקב הקרח והצי הבריטי נסוג לקופנהגן, בקחתו עמו פליטים מאזורי הקרבות, וכוחו הופחת. באפריל 1919 הטיל הצי הבריטי, שחזר למפרץ הפיני, ותוגבר, הסגר על קרונשטאדט. תוך כך אירעו מספר התכתשויות עם הצי הסובייטי. באחת מאותן התכתשויות, ב-31 במאי, ליד האי קוטלין, ניסו מספר משחתות בריטיות ללכוד משחתת סובייטית, והמשחתת 'ווקר' (Walker) שימשה כ'פתיון'. אלא שהמבצע השתבש עת פגעה הדרדנוט הסובייטית 'פטרופבלובסק' (Петропавловск) ב'ווקר' בשני פגזים, ממרחק של כ-12,800 מ'. שניים מאנשי צוותה נפצעו, ולמשחתת נגרם נזק.

תת אדמירל קוואן הגיע בהמשך למסקנה שנמל טאלין מרוחק מדי לצורך הטלת הסגר על קרונשטאדט, וב-5 ביוני העביר את הצי הבריטי לביורקו סאונד. ואכן, המעגן החדש הוכח כמתאים למשימה. ב-9 ביוני פשטו שתי משחתות סובייטיות על המקום והטביעו צוללת בריטית, לאחר שזו נלכדה בין שדה מוקשים בריטי לבין המשחתות. התקרית עוררה את הבריטים לשפר את מיגונו של המעגן החדש על ידי מכשולים ומוקשים. כמו כן, לבקשת הבריטים, סייעו כוחות ימיים פיניים באבטחת המקום. בשל הקרח, הפינים איבדו שלוש ספינות משמר תוך כדי פעילותם במקום.

הבריטים, באמצעות כוחות ימיים קלים, פשטו פעמיים על נמל קרונשטאדט. בפשיטה הראשונה, ב-17 ביוני, בה נטלו חלק שתי ספינות, הוטבעה הסיירת 'אולג' (Олег), אם כי רוב אנשי ציוותה ניצלו. פשיטה זו נועדה, בין היתר, לסייע למרידה במצודת קרסנאיה גורקה (Красная Горка, 'הגבעה האדומה') שבסמוך לקרונשטאדט, אשר חיל המצב שלה הפנה נשקו כנגד הסובייטים. בסופו של דבר המרידה דוכאה. הפשיטה השנייה, בה נטלו חלק שמונה ספינות, נערכה ב-18 באוגוסט. שבע מן הספינות חדרו לנמל והשמינית שמשה כ'מוצב פיקוד'. הבריטים, אשר איבדו שלוש ספינות קלות, טענו לנזקים לדרדנוט 'פטרופבלובסק (אונייה, 1911)' ולפרה-דרדנוט 'אנדריי פרווזווני' (Андрей Первозванный), אלא שמן הצד הסובייטי דווח על נזק לספינה השנייה בלבד. כן הוטבעה ספינת עזר סובייטית. ב-16 ביולי הבריטים איבדו שתי שולות מוקשים במפרץ הפיני, כתוצאה מפגיעה במיקוש סובייטי.

ב-1 בספטמבר אבדה לבריטים המשחתת 'ויטוריה' (Vittoria) מפגיעת טורפדו ששוגר על ידי צוללת, סמוך לקרונשטאדט. שלושה ימים אחר כך אבדה משחתת בריטית נוספת, 'וורולם' (Verulam), ממוקש, במפרץ הפיני. בסתיו 1919 הצי הבריטי סייע באש למתקפת הצבא הלבן על פטרוגרד, אשר נוהלה בפיקודו של הגנרל ניקולאי יודניץ', אשר לפיקודו עמדו גם חיילים אסטוניים. הסובייטים, מצדם, ניסו להגביל את הפעילות האמורה על ידי פיזור מוקשים. שלוש מן המשחתות שזרעו את אותם מוקשים טבעו ב-21 באוקטובר, עת ניסו לערוק, כאשר נקלעו לשדה מוקשים, זו הפעם בריטי. משחתת סובייטית רביעית הצליחה לערוק ונמסרה לידי הבריטים.

כישלון התקפת הצבא הלבן על פטרוגרד בסוף שנת 1919, נתלווה לעזיבת הצי הבריטי עקב הקרח. אלה, יחד עם הסכם טרטו (Tartu), בין רוסיה הסובייטית לאסטוניה, ב-2 בפברואר 1920, נתנו את האות לעזיבת הצי הבריטי את הים הבלטי. במערכה זו הבריטים איבדו סיירת קלה, שתי משחתות, שני מוניטורים, צוללת, ארבע שולות מוקשים ושלוש ספינות משמר.

מדיה וקבצים בנושא המערכה הבריטית בים הבלטי בוויקישיתוף

אתר אודות ההיסטוריה של הצי הבריטי:

• "British-Bolshevik Navy Actions". naval-history.net. אורכב מ-המקור ב-2009-04-03. נבדק ב-2015-06-26.