האימפריה האוסטרית בגלגוליה השונים, ניסתה במהלך המאות ה-17 עד ל-19 להקים קולוניות ולפתח מסחר קולוניאלי, אולם ניסיונות אלו כשלו.

חברת אוסטנדה הייתה חברת סוחרים שהוקמה כדי לסחור עם הודו. החברה אושרה ב-1722 בארצות השפלה האוסטריות. אולם עקב לחץ פוליטי בינלאומי הפסיקה את פעולתה אחרי מספר שנים.

ההתיישבות באיי ניקובר הייתה ניסיון להקים קולוניה על שרשרת איי ניקובר שבמזרחו של האוקיינוס ההודי, לאחר עזיבת האימפריה הדנית את המקום. הקולוניה הוקמה ב-1778 אולם, בעיקר מפאת חוסר באספקה, אחרוני המתיישבים האוסטרים עזבו את האיים ב-1783.

במהלך מרד הבוקסרים ולאחריו ב-1899–1901, אוסטרו-הונגריה לקחה חלק שולי בברית שמונה האומות ועזרה לדכא את המרד. אוסטריה שלחה את מספר החיילים הקטן ביותר מבין שמונה האומות. היא שלחה רק ספינת קרב אחת ושבעים וחמישה נחתים. בתמורה לעזרתה, אוסטריה קיבלה ב-7 בספטמבר 1901, אזור זיכיון בטיאנצין. אזור הזיכיון האוסטרי היה כ-607 דונם, גדול במקצת מזה של האיטלקים, אך קטן מזה של הבלגים. לאזור הזיכיון היו בתי-ספר, בתי סוהר, בסיסי צבא, ובתי חולים משל עצמו. באזור הזיכיון הייתה קונסוליה אוסטרו-הונגרית ואזרחיו היו תחת שלטון אוסטרי, ולא סיני. אם ביצעו פשע על אדמת סין הם יכלו להישפט בבתי המשפט שלהם.

במלחמת העולם הראשונה. אזור הזיכיון נכבש בידי סין לאחר הכרזת המלחמה על מעצמות המרכז ב-4 באוגוסט 1917, ביחד עם אזור הזיכיון הגרמני הגדול יותר. לבסוף אוסטריה ויתרה על כל דרישה על האזור ב-10 בספטמבר 1919, והונגריה לאחריה ב-1920.^[1]

השריד היחיד לשהות האוסטרית במקום הם מבנים שנבנו על פי הארכיטקטורה המרכז-אירופאית של אותה תקופה, ונשארו בעיר.

השלטון האוסטרו-הונגרי לא היה מעוניין בהקמת קולוניות אולם ב-1873, משלחת חקר אוסטרית שנשלחה לקוטב הצפוני, גילתה את ארץ פרנץ יוזף. האוסטרים לא תבעו עליה בעלות וברית המועצות סיפחה אותה ב-1926.

בסיס סוחרים בהונג קונג מכר את זכויותיו על צפון בורנאו, לקונסול האוסטרו-הונגרי בהונג-קונג, בארון פון אופרבק. הוא הצליח להשיג הסכם חכירה מהטמנגונג של ברוניי, ועם הסולטאן של סולו ב-22 בפברואר 1878. כדי לממן את תוכניותיו בצפון בורנאו, קיבל פון אוברבק עזרה כלכלית מהאחים דנט (אלפרד ואדוארד). אך הוא לא הצליח להשיג תמיכה מהממשלה להקמת הקולוניה. לאחר מאמצים למכור את האזור לאיטליה לשימוש כמושבת עונשין, וון אוברבק חזר בו מן ההצעה ב-1880, והפקיד את אלפרד דנט על השליטה באזור.

ב-1885, למרות העובדה שאוסטרו-הונגריה לא הייתה כוח קולוניאלי, אולם מאחר שאומות אירופה עדיין החשיבו אותה ככזו, היא הוזמנה לוועידת ברלין.

מדיה וקבצים בנושא המדיניות הקולוניאלית האוסטרית בוויקישיתוף