המדור להווי ומסורת יהודית הוא המדור שהיה ממונה על שידורי יהדות ב"קול ישראל". המדור פעל במשך 50 שנה, מהקמתו בשנת 1949 ועד להפיכתו לרשת עצמאית - רשת מורשת בשנת 1999.
תולדות
שנות הייסוד
בשנים הראשונות להקמת הרדיו הארץ-ישראלי "קול ירושלים" עוד לא פעלה מחלקה מיוחדת לתוכניות דת ומסורת, אלא הן שולבו בלוח השידורים הכללי. האיש המרכזי שעסק בכתיבתן, עריכתן ושידורן של תוכניות אלה באותה תקופה היה בנימין צביאלי. מיד לאחר קום המדינה, בשנת 1948, נקרא צביאלי לייסד ולנהל את המחלקה הדתית בקול ישראל.
הצורך בשידורי תוכניות דת ומסורת ברדיו עלה מיד עם ראשית השידור הציבורי בארץ ישראל, בשנות ה-30, תחת שלטון המנדט הבריטי. על פי תפיסת העולם של מנהלי "קול ירושלים", ולאחריהם מנהלי "קול ישראל" ורשות השידור, הדת והמסורת הן חלק בלתי נפרד מן התרבות הישראלית, ולכן תוכניות הדת והמסורת נועדו לכלל המאזינים ולאו דווקא לציבור הדתי. בהתאם לגישה זו, נערכו ושודרו תוכניות הדת והמסורת באופן נגיש לאוזניו של הישראלי המצוי.
ואכן במשך עשרות שנות שידור, רוב המאזינים לתוכניות הדת והמסורת ברדיו באו מן הציבור הישראלי הכללי. עם השנים, בעידן הרב-ערוצי ובעקבות שינויים דמוגרפיים, תרבותיים וחברתיים שהתחוללו בחברה הישראלית, ירדה קרנן של תוכניות הדת בקול ישראל ופחת מספר מאזיניהן. כיום הפך המדור ל'נישה' בתוך "קול ישראל", וקהל היעד העיקרי שלה הוא הציבור הדתי והחרדי, ואף הוא באחוזי האזנה לא-גדולים.
רשת מורשת
ערך מורחב – רשת מורשת
במהלך שנות התשעים החלו לשדר מספר ערוצי הרדיו והטלוויזיה (כולל ערוצים דתיים כמו רדיו קול חי וערוץ שבע) והשפיעו על דפוסי ההאזנה של מאזיני הרדיו. בתקופה זו פעל ויזנר להיערכות חדשה של שידורי המחלקה הדתית. בין השאר הוחלט על הפיכת המחלקה הדתית לרשת עצמאית - רשת מורשת, שתשודר בתדר מיוחד. הרשת פעלה במשך חמש שנים בתדר 88.5 FM. בשנת 2004, בשל קיצוצים בתקציב רשות השידור, הוחלט לאחד אותה עם רשת א', תוך חלוקת זמן שידור ביניהן - רשת א' עד ארבע אחר הצהריים, ומשעה ארבע ועד חצות מוקצה הזמן לרשת מורשת.
אהרון ויזנר ניהל את רשת מורשת במשך כשלוש שנים ולאחר שעבר לרשת ב' מונה לתפקיד שבתאי ביבי, מוותיקי המחלקה להווי ומסורת. לאחר פרישתו לגמלאות, מונה אבי שמידט למנהל הרשת.
תכנים ותוכניות
פרקי היום בתנ"ך
התוכנית ה'דתית' הראשונה שהופקה ושודרה ברדיו הארץ-ישראלי הייתה "פרקי היום בתנ"ך". היא נוסדה בשנת 1938, ביוזמת מרדכי זלוטניק-אבידע, מראשוני הרדיו בישראל, ששימש כסגן מנהל השידורים בעברית ב"קול ירושלים". בשנים הראשונות קרא את פרקי התנ"ך אפרים די-זהב (אז: גולדשטיין).[1] לתוכנית נלוו דברי פרשנות מבכירי חוקרי המקרא ובהם פרופ' פייבל מלצר, פרופ' חיים גבריהו, פרופ' יעקב דוד אברמסקי ופרופ' שמואל אברמסקי. במשך עשרות שנים הייתה התוכנית חלק בלתי נפרד משידורי הרדיו בישראל, ובכירי הקריינים, בהם יוסף רוזן, משה חובב ועמיקם גורביץ', הקריאו את פרק התנ"ך היומי.[2] ל"פרקי היום בתנ"ך" הייתה מקבילה מצומצמת בטלוויזיה הישראלית - "פסוקו של יום", שחתם את לוח המשדרים היומי.
בשנות השמונים, בעקבות שינויים תרבותיים ושינויים בהרגלי ההאזנה של הציבור בישראל, ירדה התוכנית מלוח השידורים.
פרקי חזנות
התוכנית השנייה שנוסדה עוד בתקופת המנדט הייתה "פרקי חזנות", ובהמשך "פרקי חזנות כבקשתך".[3] המייסד והעורך הראשון היה אפרים די-זהב, ואחריו ערך את התוכנית, במשך שלושים וחמש שנים ברציפות, ברוך שיין. למרות שהתוכנית הופקה על ידי המחלקה הדתית, במשך שנים רבות היא שודרה בשבת, בשעות הצהריים. הדבר נובע מן העובדה שחלק הארי של מאזיני התוכנית היו חובבי חזנות לאו דווקא מן המגזר הדתי, ועבורם שעת התוכנית הייתה זמן אידיאלי להאזנה.
כמו תוכנית-האחות "פרקי היום בתנ"ך", גם התוכנית "פרקי חזנות" מצאה את מקומה מחוץ ללוח השידורים ב"קול ישראל". גם זאת יש לייחס לשינויים המשמעותיים שחלו בחברה הישראלית. עם השנים פחת מאוד מספרם של חובבי החזנות בקרב הציבור הישראלי הלא-דתי, ואף בקרב הציבור הדתי והחרדי החליפה המוזיקה החסידית את מקומה של החזנות הקלאסית. בשנים האחרונות יש פריחה מחודשת לחזנות, ובכמה ערוצים דתיים (בהם "רדיו קול חי") מוקדשות לה תוכניות מיוחדות במתכונת "פרקי חזנות".
קבלת שבת
אחת מספינות הדגל של תוכניות הדת ב"קול ישראל" הייתה התוכנית "קבלת שבת", ששודרה מדי יום שישי אחר הצהריים. בשנות ה-50 וה-60 ערכו אותה אנשי המחלקה הדתית בנימין צביאלי ומשה לוי, ובשנות ה-70 ערכו אותה אברהם דורון (אחיו של הרב אליהו בקשי דורון) וישראל קצובר. התוכנית כללה דברי תורה לפרשת השבוע וקטעי מוזיקה חסידית, שהייתה אז בראשית דרכה.
גולת הכותרת של התוכנית "קבלת שבת" הייתה "פינת ההלכה" של הרב עובדיה יוסף. במשך שנים הגיש אותה הרב עובדיה יוסף בעצמו, ולאחר מכן הגיש אותה בנו הרב דוד יוסף. בבתים רבים הייתה התוכנית חלק בלתי נפרד מההווי של יום שישי, וההכנות לשבת נערכו כשברקע משודרת התוכנית. בעקבות זאת, אחת השאלות ב"פינת ההלכה" הייתה: האם מותר להתקלח לכבוד שבת כשברקע נשמעת התוכנית "קבלת שבת". אוסף התשובות של "פינות ההלכה" של הרב עובדיה יוסף יצא לאור בסדרת ספרים בשם יחוה דעת, שבהם הרחיב הרב יוסף את תשובותיו מעבר למה שנאמר בתוכנית.
מלווה מלכה
- ערך מורחב – מלווה מלכה (תוכנית רדיו)
תוכנית שבועית בת 3 שעות, שהייתה משודרת ברשת ב' מחצות מוצאי שבת ועד השעה שלוש בבוקר, המוקדשת כולה לעיסוק בענייני הציבור החרדי ועליו.[4]
תוכניות נוספות
במשך השנים שידרה המחלקה הדתית ברשות השידור תוכניות דת ומסורת נוספות, ובהן "עיונים בפרשת השבוע" על ידי נחמה ליבוביץ, שיעורים בתלמוד על ידי אברהם ארזי ושיעורים במחשבת ישראל על ידי הרב מרדכי פירון. כעבור זמן הופיעו שיעורי הרדיו של שלושה מרצים אלו במתכונת של ספרים, ובהקדמה הם מציינים את מקורם של השיעורים.
בערבי חגים נערכו שידורים מיוחדים של תוכניות "עשה לך רב", שבהן התארחו רבנים אשר השיבו על שאלות מאזינים בהלכות החג. בין הרבנים: הרב עובדיה יוסף והרב חיים דוד הלוי, לשעבר הרב הראשי הספרדי של תל אביב. את אוסף השאלות והתשובות שהגיש הרב הלוי בשידור הוא כינס והוציא כספר, ואף קרא לו כשם התוכנית - "עשה לך רב".
תוכנית פופולרית ששודרה מאז שנות השבעים הייתה "מצעד הזמירות החסידי", המקבילה הדתית של מצעד הפזמונים הישראלי והלועזי. את התוכנית ערך ישראל קצובר והגיש מנחם פרי, ולאחריו נחום עידו. כמו כן שידרה מחלקת הדת בקול ישראל תוכניות אקטואליה שעסקו בציבור הדתי ובמגוון הנושאים הדתיים בישראל. בין התוכניות: "מבט לדת", "פנים אל מול פנים", מנחת ערב", ולאחר מכן "הכל מורשת" ו"יומן מורשת" - יומן אקטואליה יומי. מדי שנה בסוף חודש אלול העבירה מחלקת הדת בשידור חי מאחד מבתי כנסת המרכזיים בישראל את טקס אמירת הסליחות על ידי חזנים נודעים, ובתשעה באב שודרו בשידור חי מרחבת הכותל המערבי טקסי אמירת קינות בנוסחים שונים של עדות ישראל.
מנהלי המחלקה
במשך עשרות שנים נוהלה מחלקת הדת בקול ישראל על ידי בנימין צביאלי. בראשית שנות השבעים הצטרף למחלקת הדת אברהם בנמלך, ופעילותו הפיחה רוח חיים חדשה במחלקה, שעד אז הייתה שמרנית מאוד. בשנות השמונים, לאחר שצביאלי עבר למחלקה למורשת ישראל בטלוויזיה הישראלית, החליף אותו אברהם סולומון, ולצדו בצוות היו משה חן, ישראל קצובר, אברהם דורון ושבתאי ביבי. לאחר פרישת אברהם סולומון, התמנה כמנהל המחלקה נחום עידו, שהחל את דרכו כקריין. אחריו התמנה לזמן קצר עו"ד דב הלברטל. בשנת 1999 נבחר אהרון ויזנר, שעד אז ערך את יומני מורשת ותוכנית "עוד מבט במוצ"ש", כמנהל המחלקה.
לקריאה נוספת
- איזי מן, קול ישראל מירושלים... 1948 - 2008 - מדינה מאחורי המיקרופון, המו"ל דפוס פרינטיב, ירושלים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
