PROFILPELAJAR.COM

הֲכָלָה (באנגלית: Containing) היא מושג בתחום הפסיכולוגיה המתאר יכולת לקבל רגשות וקשיים של הפרט או של האחר כפי שהם, מבלי להדוף או להכחיש אותם, או להשליך אותם על האחר בצורה לא מותאמת. הכלה קשורה ביכולת לתת לרגשות ומצבים קשים פרשנות או הסתכלות המאפשרת את קבלתם והטמעתם.

מושג ההכלה פותח בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 על ידי הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון, בהקשר למושג הזדהות השלכתית של מלאני קליין, אצלה למד פסיכואנליזה. מושג ההכלה של ביון התייחס ליכולת של האם להכיל תחושות ומצבים מאיימים של התינוק מבלי להשליך אותם חזרה על התינוק. למשל, יכולת של אם להבין חרדה של תינוק שבוכה וצורח, ולגשת לחבק ולהרגיע אותו, במקום לפרש את הצרחות כמבטאות תחושות מאיימות שאולי אף קשורות לעולמה הפנימי של האם (למשל: "התינוק שונא אותי"), ובעקבות כך לקפוא או להתרחק ממנו בשל הקושי להתמודד עם תחושות אלו.

בהקשר של טיפול נפשי, ביון מתאר את המטפל כ"מיכל" עבור המטופל, שתפקידו להכיל רגשות קשים שלו, שהוא מאוים מהם ומתקשה לעבד אותם בעצמו. ההכלה נעשית על ידי קבלת רגשות אלו, השהייתם אצלו והפיכתם לפחות מאיימים, ולבסוף החזרתם אל המטופל באמצעות התערבות טיפולית כמו פרשנות בדרך שיוכל לחוש אותם, לקבל אותם ולא להיות מאוים מהם. כך, על פי ביון, יכול המטופל לפתח יכולת הכלה עצמית - ללמוד בהדרגה להתבונן ברגשות קשים אלו ולהכיל אותם בעצמו.

לצד השימוש במושג זה בהקשר של הורות ופסיכותרפיה, עשוי מושג ההכלה לשמש בכל מערכת יחסים בין אנשים (למשל יחסי ידידות, יחסי עבודה), מבחינת היכולת של הפרט לקבל רגשות קשים של האחר, להבין ולהגיב בהתאם, באופן שלא דוחה רגשות אלו או משליך אותם על האחר.

מידע על ביון

וילפרד רופרכט ביון (Wilfred Ruprecht Bion; ה-8 בספטמבר 1897 – 8 בנובמבר 1979) היה פסיכואנליטיקאי בריטי, תאורטיקן וקלינאי. ביון נולד במוטרה שבהודו והתחנך בפנימייה באנגליה, מה שייצר מרחק וגעגוע אל משפחתו ואל מדינתו. ביון לחם במלחמת העולם הראשונה ושימש כקצין שריון, כמו כן, לקח חלק גם במלחמת העולם השנייה. ביון מתאר חוויות טראומטיות משירותו הצבאי מה שגרם לו לרצות לחקור ולהבין יותר את הפוסט-טראומה כפי שבאה לידי ביטוי אצל לוחמים בצבא.

התפתחות תאוריית החשיבה של ביון

בתחילת דרכו עסק בדינמיקה בין קבוצות שהתבססה על חוויות הקשורות בהתנסותו בעבודה קבוצתית משירותו הצבאי. ביון מיפה ארבעה מצבים מנטליים לא מודעים של קבוצות בתנאי דינמיקה קבוצתית. הקבוצה הראשונה היא קבוצת העבודה ושלושת הקבוצות הנוספות נכנסות תחת "קבוצות ההנחה הבסיסית": קבוצת התלות, קבוצת הזיווג וקבוצת הלחימה-בריחה (Fight or flee). קבוצות אלו מתייחסות למצבים הגנתיים ופרימיטיביים בהם משתמשת הקבוצה בצורת התנהגות שונה על מנת להימנע מתחושת החרדה שהקבוצה מביאה עימה.

בשנות ה-50 החל לפתח את התיאוריה של החשיבה. בתקופה זו עסק בחוויה הרגשית ובתהליכי הטרנספורמציה שעוברת נפש האדם לנוכח אירועי החיים. בתקופה זו, רוב פרסומיו של ביון עסקו בחשיבה פסיכוטית ובניסיון להבין דרכה את החשיבה שאיננה פסיכוטית. בתקופה זו, מרבית עבודתו התמקדה בפסיכולוגיית העצמי (קוהוט) באמצעותה בחן את מרכזיות היחסים בין קבוצות כהסבר לעיצוב האישיות, ובנוסף ראה פסיכופתולוגיה כשיבוש בחוויית האדם את עצמו. כמו כן, ביון התבסס על תאוריית החשיבה שפיתח כהמשך והרחבה לגישת יחסי האובייקט של מלאני קליין ודיבר על מערכת היחסים של אם-תינוק כמיכל ומוכל כבאה לידי ביטוי בהמשך גם בפן הטיפולי. תאוריית החשיבה של ביון מוצגת כמודל הבוחן את דרך החוויה האישית של האדם וכיצד האדם משתמש בחוויה זו ככלי המאפשר לו לחשוב ולעבד את החוויה שעבר דרך התבוננות ברגשות שעלו בחוויה זו, זוהי למעשה חשיבה בצורה רגשית.

מאוחר יותר, החל ביון בשינוי החשיבה המתואר פעמים רבות כמעבר ממודל המבוסס על טרנספורמציות ב-K (Knowledge) המדבר על חשיבה הקשורה בהשתלשלות של ייצוגים, יסודות נפשיים שאותם המחשבה יכולה לשאת, אל מודל המבוסס על טרנספורמציות ב-O (Observant) המדבר על אותם המושגים של ממד הידיעה (K) כמו פונקציות בטא, אך בצורת חשיבה שנכנסת אל תוך הייצוג - פונקציות אלפא.

הכלה על-פי ביון

ביון הרחיב את המושג "הזדהות השלכתית" בהמשך לעבודתה של מלאני קליין והגדיר מושג זה כהשלכת חלקים של העצמי או של האובייקט הפנימי באופן ישיר אל תוך האובייקט החיצוני. ביון טען כי "הזדהות השלכתית" היא דרך תקשורת בה מושלכים תכנים שהתינוק לא יכול לשאת אל האם ומאפשר לה לשאת אותם בעבורו. התינוק בתחילת חייו חווה מגוון חוויות מקוטעות ולא שלמות תחושות ורגשות שאינן מעובדות ואינן מוכרות מה שיוצר איום על התינוק ולכן הוא משליכם אל האם, קיימת חשיבות רבה לדמות המטפלת המכילה את הגירויים הנפשיים המושלכים על ידי התינוק, כזו שאינה מוצפת או מתפרקת מן התכנים המאיימים הללו.

בתגובה להזדהות השלכתית, על האם לשמש כמיכל עבור התינוק ולהכיל את אותם התכנים המאיימים. ביון התייחס למושג "הכלה" כתפקוד מנטלי מורכב, בו האם מקבלת, אוספת ומכילה את התוכן המנטלי שהתינוק משליך לתוכה ולאחר מכן מארגנת את התוכן מחדש עבור התינוק. המושג "הכלה" מבוסס על הזדהות השלכתית. ביון מדבר על תפקיד הדמות המטפלת כאובייקט חיצוני שעליו לשמש כמיכל שעליו להכיל את החלק המושלך של התינוק (העצמי), לשנותו ולהחזירו לתינוק כך שיהיה נסבל דיו על מנת שיוכל לשאת אותו ולהפנים אותו מחדש. הוא מפתח את התיאוריה שלו לגבי המיכל והמוכל וטוען כי כאשר התינוק מחפש את השד הוא לא רק מחפש אותו עבור סיפוק הצורך במזון, אלא גם הופך אותו למיכל של החרדה שלו. התינוק מחפש את השד גם בשביל לקבל את המזון וכדי לקבל אהבה וקרבה אך עם זאת גם בכדי לקבל משמעות. השד נותן משמעות לתחושות ולרגשות של הילד, הוא היה רעב ועכשיו שבע וכל זה בעזרת השד, כלומר, ניתנת משמעות לשד.

על-פי ביון, התינוק זקוק בתחילת חייו לשני דברים: פעם אחת לאובייקט שישמש מיכל לחוויות הקשות, מישהו שיישא את החוויות הקשות הללו בעבורו ופעם שנייה הוא זקוק לאובייקט, האם למשל ש"תעכל" עבורו את החוויות הקשות ותחזיר לו אותן בצורה מאורגנת וקלה לעיכול מחשבתי.

שני סוגים של גירויים נפשיים המושלכים אל האם על ידי התינוק:

אלמנטים בטא (β): אלמנטים אלו הם גירויים (סנסוריים/גולמיים) חסרי משמעות, המאיימים על חוויית התינוק. כאשר האם מצליחה להכיל את האלמנטים בטא המושלכים עליה, להכיל ולחוות אותם ביחד עם התינוק, היא תוכל לעבד אותם ולהחזירם לתינוק באופן פחות מאיים, כך הוא יכול לשאת אותם ולהפנימם מחדש. ברגע שהתינוק מצליח ומפנים את ייצוגי הבטא, הם הופכים לאלמנטים אלפא.
אלמנטים אלפא (α): אלמנטים אלו הם מצב בו החוויה היא כזו שהתינוק יכול לשאת אותה, כיוון שניתן לייצוגים משמעות וניתן לחשוב אותם ולהתמודד איתם.

מה שמאפשר את המעבר בין אלמנטים בטא לאלפא הוא יכולת ההכלה של האם; עליה להיות קשובה לחוויה הרגשית של התינוק ולעשות ריוורי (reverie), מושג שתבע ביון המדבר על מצב מנטלי של האם בו היא מצליחה להפנים לתוכה את החוויה של התינוק, לעבד את הרגשות, להיות קשובה אליו ובהתאם לכך לגייס את הפעילות המנטלית כדי לעבד את החוויה הקשה של התינוק שלה. ההנחה היא שככל שהריוורי (reverie) מתרחש, כך התינוק יוכל לפתח את המיכל הפנימי שלו ולהתחיל לשאת החוויה בעצמו. ביון הרחיב את המושג לכזה המתאר תהליך נורמלי של הפיכת אובייקטים מופנמים לאובייקטים חיצוניים כעומד בבסיס היכולת לאמפתיה ומאפיין את העמדה הדיכאונית, זאת בהבחנה מהזדהות השלכתית פתולוגית מתוך העמדה הסכיזו-פרנואידית.

בריאות ופתולוגיה על-פי ביון

ביון תיאר מצבי פתולוגיה רבים שיכולים להיווצר כתוצאה מיחסי מיכל-מוכל שאינם תקינים. הוא דיבר על יחסים אלו כמבוססים על הקשר בין חשיבה לתקשורת, ותיאר שלושה סוגי תקשורת כבאים לידי ביטוי ביחסים אלו ברמות התפתחות שונות אצל האדם.

הראשונה והאידיאלית מבין השלוש היא מערכת יחסים המאופיינת בדו-קיום, כמצב בו למיכל ולמוכל יחסים הדדים זה עם זה; בתנאים סבירים קולט התינוק עם הזמן לא רק את הרגש המעובד והנסבל אלא גם את הפונקציה עצמה ומפתח בעצמו יכולת לפונקציית אלפא. כלומר, לעמידה בתסכול, חשיבה ופיתוח מיכל עצמאי משלו.

השנייה היא מערכת יחסים של סימביוזה בה המיכל והמוכל הם אותו אחד ואין הבחנה בין השניים, מה שיוצר חוויה של 'כלום'. התפתחות החשיבה תלויה בהתפתחות המחשבה וחומרי האלפא, וכן התפתחות מנגנון חושב. לתינוק אין חומרי חשיבה מעצמו, אלא חומרי גלם סנסוריים שהאם מעבדת עבורו ומארגנת אותם לחומרי חשיבה, חומרים אלו מהווים תנאי ליצירת המנגנון החושב.

פתולוגיות רבות יכולות להיווצר כתוצאה מקריסת יכולת החשיבה מסוג אלפא. במצב כזה עלול להתעורר תגובה, שנקראת על פי ביון "התקפה על החיבורים" (attacks on linking), זהו למעשה מצב מנטלי בו לא קיימת אינטגרציה אצל האדם והוא אינו מסוגל לשאת את התכנים המאיימים המציפים אותו. כאשר האם אינה מסוגלת לשאת את התכנים המושלכים עליה, או בשל קנאת-יתר של התינוק ואי-נכונותו לקבל תכנים בחזרה מהאם, משתבש התהליך והתינוק אינו מפתח את פונקציית האלפא המעבדת על מנת להתמודד עם האיום מה שעלול להוביל לפסיכוזה; האדם מפרק ומפורר חוויות, משליך אותן ללא סדר ומטרה, הורס לעצמו ומגיע לחוויה סופית של כלום, חוסר ידיעה וחוסר רגש. ייתכן גם מצב בו האם לא מצליחה להבין ולהזדהות עם המצב הרגשי אלא מצליחה להבין רק צרכים טכניים כמו רעב, למשל, היא אינה מסייעת לתינוק בעיבוד החרדה הנוראית והוא נאלץ להתמודד עימה בעצמו, מה שעלול להוביל לתהליכי פירוק העצמי.

השלישית היא מערכת יחסים פרזיטית הקשורה בניצול והרס המיכל. במקרה כזה האם "נהרסת מההשלכה" - נכנסת בעצמה לחרדה ולא מסוגלת להתארגן, ואז התינוק נחשף לא רק לחרדתו שלו אלא גם לעוצמות חרדותיה, כך שחרדתו מוחרפת, הצורך שלו בהשלכה גובר, עד פסיכוטיות.

ביון דיבר על מצב קטסטרופלי בו אין את המעברים התקינים בין הפירוק והחיבור, לא מתאפשרת התנועה, מה שיוצר הצפה קטסטרופלית של פחדים ממוות, אסונות, חוסר גבולות, אובדן שליטה, שינוי וכדומה. ביון דיבר על האדם הפסיכוטי שאינו יכול לשאת את קטסטרופת הפירוק, ממקם עצמו ללא תנועה בתחושה של כלום, והאדם הגבולי לעיתים יוצר קטסטרופה חיצונית, שתעמעם את זו הפנימית.

הכלה בטיפול

יחסי האם והתינוק מתוארים כמיכל ומוכל, הכלה כנובעת מההזדהות השלכתית (מלאני קליין) ותהליך זה מתואר כדרך תקשורת שבעזרתה התינוק מפיק משמעות; לדוגמה, התינוק משליך תחושות של כאב על האם היא מזדהה עם הכאב ומכילה את החוויה הקשה של התינוק, לאחר ההכלה היא מחזירה לתינוק הקשבה והבנה (אלמנטים בטא) מה שנותן לו את היכולת לשאת ולהפנים את הגירוי המאיים (אלמנטים אלפא). בסופו של דבר, גם לתינוק ייווצר מיכל בו הוא יוכל להכיל את עצמו ולא רק להשליך על האם. בכל מערכת יחסים יש כל הזמן תהליכים של אחד שמכיל את השני ואחד שמוכל על ידי השני. מוכל שמחפש הכלה, ומיכל שמחפש דברים להכיל אותם. ביון סבר שגם המחשבות שלנו בנויות ככה; נמצאת איזו מחשבה, היא מקבלת לתוכה מחשבת אחרת ומכילה אותה, ועל ידי כך נוצרות משמעויות חדשות. כל הזמן יש מחשבות שמחפשות מחשבות אחרות שיכילו אותם, וכל הזמן מחשבות שמחפשות חומרים להכיל, החיפוש של מכיל ומוכל הוא תמידי במהלך החיים.

תהליך זה מתרחש גם בטיפול, על המטפל לבצע את תפקידה של האם על מנת להכיל ולעזור למטופל המשליך את תכניו כמו התינוק ביחסי מכיל-מוכל. יחסים אלו נבנים כאשר למרות התכנים המאיימים אותם משליך המטופל על המטפל, המטפל נשאר שם, מקשיב לקושי ומלמד אותו שהחוויה שלו היא לא משהו שלא ניתן לשאת, ניתן להתבונן ולדבר על התחושות הללו, וכך המטפל הופך את החוויה המאיימת של המטופל לכזאת שניתן ורצוי לדבר עליה ולנסות להבין אותה. פעמים רבות במהלך הפגישות, המטופל גם הוא יוכל לפתח מיכל בו הוא יהיה מסוגל להכיל את חוויותיו המאיימות.

כחלק מהתהליך הטיפולי, ביון דיבר על חוסר הידע הנדרש בטיפול. על המטפל להגיע לפגישה הטיפולית "בלי זיכרון ובלי תשוקה", זאת על מנת לאפשר הקשבה אמיתית. המטפל נדרש להשתמש ביכולותיו ל-reverie, כמו יחסי האם והתינוק, וליצור פתיחות שתאפשר לו להכיל את השלכות המטופל. ההכלה בטיפול כגורם מרפא, ביון הציג את המטפל ככר להשלכותיו של המטופל. על המטפל להכיל את השלכות המטופל, להחזיקם ולעבדם בעבורו ולהחזיר אותם בצורה מאורגנת ומעובדת אל המטופל כאשר הוא כבר בעל יכול לשאת ולהתמודד עם אותם התכנים המאיימים שהושלכו.

ישנם היבטים בטיפול שאינם מפורשים והם משמשים כתמיכה בטיפול כמו "הכלה". היכולת שנדרשת מהמטפל היא להיות נוכח, מכיל וקשוב גם כשעולים קשיים בהעברה. למשל, הזדהות השלכתית במקרה כזה על המטפל לשמש כמיכל בעבור המטופל. על המטפל להמשיך להחזיק את הקשר גם כאשר הקשר עצמו מותקף, למשל, לשרוד את התוקפנות של המטופל ("התקפה על החיבורים"). אלו הרגעים בהם המטפל נמדד וייתכן גם כי אלו הרגעים אשר ייצרו את נקודת המפנה בטיפול.

מה בין הכלה והחזקה

לקריאה נוספת: החזקה

החזקה והכלה שואפות ליצור את אותו האפקט; לשמור על העצמי מפני התפרקות, ולאפשר למטופל להביע ולחקור רגשות שונים, כשהמטפל יוצר עבורו מרחב רגיש, מוגן ואמפתי. בנוסף, שני המונחים שמים דגש דומה על חוויית השכול, הפרידה, הנטישה כממריץ העיקרי של למידה וצמיחה קוגניטיבית.

גם החזקה וגם הכלה מתמקדות בהתפתחות הרגשית של התינוק:

ביון- מדגיש את ההיבט הרגשי בהתייחסות להכלה של האם את ההשלכות של תינוקה לגבי תחושות לא נוחות. היא מעכלת אותם נפשית, מבינה אותם, ובאמצעות תגובתה המבינה והאמפתית היא מאפשרת לתינוק לחוות חוויה רגשית משמעותית ולהקל על המצוקה שלו.
ויניקוט- מתאר את ההתכווננות הכוללת של האם לתינוקה, המבוססת על האמפתיה שלה עם התינוק. זה מקיף את מטרת ההחזקה ומאפשר לאגו של התינוק להשתלב ולהגשים את האינסטינקטים שלו.

לעומת זאת, לפי ויניקוט, הנפש צומחת מתוך עצמה ופונקציית ההחזקה האימהית מגנה מפני פגיעות, שיכולות לנבוע מגורמים חיצוניים או פנימיים, ועלולות להפר את המשכיות חווייתה העצמית. ואילו ביון היה סבור שהנפש עצמה מייצרת חוויות מאיימות שאין בכוחה לעבד לכדי תחושות וחוויות נפשיות (אלמנטים בטא), והנפש זקוקה למיכל חיצוני שיכיל אלמנטים אלה ויעבד אותם עבורה, בשביל שהיא תוכל לקלוט אותם חזרה בצורה הניתנת לעיכול.

בנוסף, הדגש בהחזקה הוא על סוג של עזרה ששומרת על הנפש מפני גורמים שמסכנים את המשך קיומה. מבחינת ביון, הנפש עצמה מייצרת את החומרים שהנפש מאוימת מהם, לכן יש צורך לקחת לתוך המיכל האימהי את החומרים האלה של נפש התינוק ולעבד אותם שם.

ויניקוט היה סבור שכישלון מצד האם לספק לתינוקה "סביבה מחזיקה" הולמת יוביל ל"הפרעת עצמי כוזב", המאופיינת ביחס מרוחק וקור רגשי. לכן, אחת המטרות העיקריות של המטפל היא לספק "סביבה מחזיקה" למטופל, בשביל שיוכל להתחיל להכיר ולעמוד בצרכי האגו שהוזנחו בעבר, ובכך להקל על הופעתו של העצמי האמיתי.
לפי ביון, אם שאינה מכווננת אל תינוקה אינה מסוגלת להכיל ולעבד את ההזדהויות ההשלכתיות שלו, ובכך משאירה אותו נתון לחסדי חווייתו המפורקת והמבעיתה. הוא הרחיב את מושג ההזדהות ההשלכתית של קליין, הפך אותו לבין-אישי, כשהוא משנה אותו מפנטזיה בנפשו של אדם אחד לאירוע התייחסותי מורכב בנפשם של שני אנשים. ביון טען שהמטופלים עשויים להשליך על המטפל לפחות חלק מהרגשות הקשים שלהם, ואם הוא יהיה מודע אליהם וימצא דרך להביע אותם במילים, אז יתחיל התהליך של החזרת הרגשות הללו, חשיבה עליהם ושילוב בתחושת העצמי.

לסיכום, המונחים הפסיכואנליטיים "החזקה" ו"הכלה", למעשה, כרוכים אחד בשני. על מנת להכיל רגשות קשים ולאחר מכן להחזיר אותם למטופל בצורה הניתנת לניהול, הרגשות חייבים להיות "מוחזקים" על ידי המטפל – הוא אוחז בכאב, בייסורים, בבלבול ומדגים בפני המטופל שהרגשות הללו נסבלים למרות הכל. ניתן אף לתאר את ההכלה כיכולתו של אדם "להישאר עם" הסבל של ישות אחרת, תוך החזקה פסיכולוגית ורגשית של הייסורים באופן המאפשר לשרוד את הרגש על ידי הסובייקט.

ראו גם

לקריאה נוספת

סימינגטון, ג., סימינגטון, נ. (2000). החשיבה הקלינית של וילפרד ביון. תולעת ספרים.
מיטשל, א., בלאק, ג. (1995). פרויד ומעבר לו, תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תולעת ספרים.
Billow, R. M. (2000). Relational levels of the “container-contained” in group therapy. Group, 24(4), 243-259.
Bion, W. R. (1957). Differentiation of the psychotic from the non-psychotic personalities International Journal of Psycho-Analysis, 38. Also in Second Thoughts, Bion, WR,(1967) London: Heinemann.
Bion, W. R. (1961). Experiences in Groups. London: Tavistock
Bion, W. R. (1967a). Second Thoughts, London: William Heinemann. [Reprinted London: Karnac Books 1984].Bion, W.R. (1992)
Bion, W. R. (1985). Container and contained. Group relations reader, 2(8), 127-133.
Bion, W.R. (1959). Attacks on Linking. Int. J. Psycho-Anal., 40:308-315