השפעה זו גורמת לאובדן אנרגיה עקב חום שנובע מחיכוך בליבות פרומגנטיות רגישות. האפקט אחראי גם לצליל ההמהום הנמוך שניתן לשמוע משנאים, כאשר זרמי זרם חילופין מייצרים שדה מגנטי משתנה.[2]
הסבר
לחומרים פרומגנטיים יש מבנה המחולק ל"תחומים", אשר כל אחד מהם הוא למעשה אזור בעל קיטוב מגנטי אחיד. כאשר מוחל שדה מגנטי, הגבולות בין התחומים מוזזים והתחומים עצמם מסתובבים בהתאם לכיוון ועוצמת השדה. כתוצאה מכך נגרמים שינויים בממדי החומר. התארכות החומר היא יחסית לאורכו ההתחלתי (ללא השפעת שדה מגנטי), והיא מתבטאת בסדרי גודל קטנים של מיקרון למטר (PPM). האיכות המגנטוסטריקטיבית מוגדרת כהתארכות המתקבלת עבור שדה נתון - ככל שההתארכות גבוהה יותר - האיכות המגנטוסריקטיבית גבוהה יותר.
ניתן לקבל גם השפעה הפוכה - שדה מגנטי כתוצאה מהפעלת לחץ מכני (אפקט וילארי) (אנ').
חומרים מגנטוסטריקטיבים
מבין כל החומרים הטהורים, קובלט מציג את האיכות המגנטוסטריקטיבית הגבוהה ביותר (כ-60 [ppm]) אולם קיימות סגסוגות בעלות איכות גבוהה יותר, כשהידועה ביותר היא טרפנול-די, (Ter עבור טרביום, Fe עבור ברזל, NOL עבור מעבדת חיל הים הימי, ו-D עבור דיספרוזיום). חומר זה יכול להגיע להתארכות של עד 2000ppm בטמפרטורת החדר, והוא החומר הנפוץ ביותר בתחום ההנדסה המגנטית. סגסוגות נוספות הן גלפנול (אנ') ואלפנול (אנ') - חומרים היכולים להתארך כ-200-400ppm.