היסטוריות

היסטורִיּוּת (באנגלית: Historicity) היא האמיתות ההיסטורית של אנשים ואירועים, כלומר באיזה מידה הם יכולים להיות חלק מההיסטוריה האנושית ולא מיתוס היסטורי, סיפור עם, מעשייה, סיפור פולקלור או בדיה. ההיסטוריות של טענה על העבר היא מעמדה העובדתי[1]. היסטוריות מתייחסת לאמת ההיסטורית, האותנטיות, והעובדות, ומתמקדת בערך האמיתי של טענות על ידע של העבר[2][3].

יש תאורטיקנים המאפיינים את ההיסטוריות כממד של כל תופעות הטבע המתרחשות במרחב ובזמן[4]. חוקרים אחרים מאפיינים אותו כתכונה השמורה להתרחשויות אנושיות מסוימות, בהתאם לפרקטיקה של ההיסטוריוגרפיה. הרברט מרקוזה הסביר את ההיסטוריות כזו ש"מגדירה את ההיסטוריה ובכך מבדילה אותה מ'טבע' או 'כלכלה'" ו"מסמנת את המשמעות שאנו מתכוונים כשאנו אומרים על משהו שהוא 'היסטורי'"[5]. מילון בלקוול של הפילוסופיה המערבית מגדיר את ההיסטוריות כ"מציינת את התכונה של מצבנו האנושי, שלפיה אנו נמצאים בנסיבות זמניות והיסטוריות קונקרטיות וספציפיות". עבור וילהלם דילתיי, ההיסטוריות מזהה את בני האדם כיצורים היסטוריים ייחודיים וקונקרטיים[6].

שאלות הנוגעות להיסטוריות נוגעות לא רק לסוגיית "מה באמת קרה", אלא גם איך צופים מודרניים יכולים לדעת "מה באמת קרה"[7]. סוגיה שנייה זו קשורה קשר הדוק לפרקטיקות מחקר היסטוריות, ומתודולוגיות לניתוח המהימנות של מקורות ראשוניים וראיות אחרות. כיוון שמתודולוגיות שונות מתייחסות לתמות היסטוריות בצורה שונה, לא ניתן לצמצם את ההיסטוריות למבנה אחד שיוכל להיות מיוצג בצורה חד-משמעית[8]. מתודולוגיות מסוימות כמו היסטוריציזם יכולות להפוך את ההיסטוריות לכפופה להבניות של היסטוריה המבוססות על ערכיות[8]. ההיסטוריוגרף פרנסואה הרטוג הציג את הרעיון של משטרים היסטוריים, כדי לתאר חברה שמתחשבת בעברה, ומנסה להתמודד עמו, תהליך המוגדר גם כ"שיטה למודעות עצמית בקהילה אנושית". ההיסטוריות של אירוע מדווח עשויה להיות שונה מההיסטוריות של אנשים המעורבים באירוע. לדוגמה, סיפור פופולרי אומר שכילד, ג'ורג' וושינגטון כרת עץ דובדבן, וכאשר התעמתו אתו על כך, הוא לקח בכנות אחריות על המעשה. אף על פי שאין ספק שוושינגטון התקיימה כדמות היסטורית, ההיסטוריות של האירוע הספציפי הזה נמצאה לוקה בחסר[9].

שאלות היסטוריות רלוונטיות במיוחד לתיאורים פוליטיים או פיוטיים של אירועי עבר. לדוגמה, ההיסטוריות של האיליאדה הפכה לנושא לוויכוח, מכיוון שממצאים ארכאולוגיים מאוחרים יותר מראים שהיצירה התבססה על אירוע אמיתי כלשהו[10].

שאלות של היסטוריות עולות לעיתים קרובות ביחס למחקרים על ההיסטוריה של הדתות. במקרים אלה, מחויבויות ערכיות יכולות להשפיע על בחירת מתודולוגיית המחקר[11].

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Margolis, Joseph (2016). History, Historicity and Science (באנגלית). Oxon: Routledge. ISBN 978-1-351-93058-1.
  2. ^ Wandersee, J. H. (1992). "The historicality of cognition: Implications for science education research". J. Res. Sci. Teach. 29 (4): 423–434. Bibcode:1992JRScT..29..423W.
  3. ^ Harre, R., & Moghaddam, F.M. (2006). Historicity, social psychology, and change. In Rockmore, T. & Margolis, J. (Eds.), History, historicity, and science (pp. 94–120). London: Ashgate Publishing Limited. [1]
  4. ^ Jones, Michael S., "Lucian Blaga, The Historical Phenomenon: An Excerpt from The Historical Being" (2012). Faculty Publications and Presentations. Paper 1.
  5. ^ Herbert Marcuse, Hegel’s Ontology and the Theory of Historicity, trans. by Seyla Benhabib (Cambridge, MA; London: The MIT Press, 1987), 1.
  6. ^ Bunnin, Nicholas; Yu, Jiyuan (2004). The Blackwell Dictionary of Western Philosophy. Malden, MA: John Wiley & Sons. p. 308. ISBN 1405106794.
  7. ^ William J. Hamblin, professor of history at Brigham Young University. Two part article on historicity, [2] and [3]
  8. ^ 1 2 Hall, J. (2007). Historicity and Sociohistorical Research. In W. Outhwaite, & S. Turner (Eds.), The Sage Handbook of Social Science Methodology. (pp. 82–102). London: Sage Publications Ltd.
  9. ^ D.R. Woolf, A Global Encyclopedia of Historical Writing - Volume 2 (2014), p. 642-43.
  10. ^ Haywood, Jan; Sweeney, Naoise Mac (2018). Homer’s Iliad and the Trojan War: Dialogues on Tradition. London: Bloomsbury Publishing. p. 108. ISBN 978-1-350-01270-7.
  11. ^ Hall, J. (2007). History, Methodologies, and the Study of Religion. In J. Beckford, & N. Demerath (Eds.), The SAGE Handbook of the Sociology of Religion (pp. 167–189). London: Sage Publications Ltd.