טום סטול (ויגו מורטנסן) הוא בעלים של מסעדה מקומית בעיירה קטנה במילברוק, אינדיאנה. באחד הלילות לאחר שעת הסגירה מגיעים שני אנשים שמנסים לשדוד את המסעדה. אחד השודדים פונה להרוג את המלצרית; אך סטול מצליח לגבור עליו ולחסל אותו ואת השודד השני, לעיני עובד אחר וזוג שסועד במסעדה. פעולותיו של סטול מתפרסמות והוא הופך בין לילה לגיבור ותמונותיו מתפרסמות בעיתונות המקומית.
כמה ימים לאחר מכן מופיעים במסעדה שלושה אנשים. אחד מהם, ברנש מצולק ועיוור בעינו השמאלית העונה לשם פוגרטי (אד הריס), טוען שטום סטול הוא פושע בשם ג'ואי קיוזאק שהיה מעורב איתו בעניינים הקשורים למאפיה האירית בפילדלפיה, שנים קודם לכן. טום מכחיש בתוקף את הטענות. הוא מצהיר שמעולם לא היה בפילדלפיה ומעולם לא פגש את האדם הזה קודם לכן. האיש מתעקש, ובימים שלאחר מכן מתחיל לארוב למשפחת סטול. תחת האיומים וההפחדות הופכים היחסים בין בני המשפחה, טום סטול, אשתו אידי (מריה בלו), בנו בן העשרה ג'ק (אשטון הולמס) ובתו הקטנה שרה (היידי הייס), מתוחים.
לאחר ויכוח עם אביו שהוכיח אותו על שימוש מופרז באלימות, בורח ג'ק מהבית ונתפס על ידי פוגרטי ואנשיו. עם ג'ק המשמש כבן ערובה שלהם, פוגרטי ואנשיו מגיעים לביתו של סטול ודורשים כי "ג'ואי" יחזור איתם לפילדלפיה. טום מצליח להרוג את אנשיו של פוגרטי ורגע לפני שזה האחרון מחסל אותו, ג'ק, בנו, יורה בו בגבו והורג אותו.
בבית החולים מתעמתת איתו אשתו, אידי, ואומרת לו כי בשעה שנאבק עם הפולשים לבית היא ראתה בו את אותו "ג'ואי", ודורשת ממנו להודות באמת. טום מודה ששמו אכן ג'ואי קיוזאק ושהוא היה פושע בעברו. הוא אומר לה שבמשך 3 שנים הוא התאמץ לברוח מזהות הפושע שבתוכו כדי להתחיל חיים נורמלים כ"טום סטול".
לאחר שטום חוזר בית החולים, השריף המקומי סאם מגיע לביקור כדי לשוחח עמו. בשיחתם הוא מבהיר לו שהמאורעות האחרונים ״לא מסתדרים לו״. לדבריו, המאפיונרים הללו לא היו מגיעים אילולי היו בטוחים שטום הוא האיש שהם מחפשים. טום מתחיל לענות במטרה להודות, אך אידי נכנסת לדבריו ומשקרת לסאם כדי להגן על בעלה, כשהיא טוענת שטום הוא בהחלט מי שהוא הצהיר שהוא, ומבקשת שסאם יעזוב אותם לנפשם כי המשפחה שלהם סבלה מספיק. אידי פורצת בבכי וסאם עוזב. האירוע האחרון מחריף את המתח ביחסי בני הזוג.
בלילה מקבל טום טלפון מאחיו ריצ'י קיוזאק (ויליאם הרט), הדורש כי יחזור לפילדלפיה או שהוא עצמו יבוא אליו. טום נוסע לפילדלפיה שם הוא פוגש את אחיו, המספר לו שאותם מאפיונרים בהם הוא פגע לפני שנעלם, התנקמו בריצ'י ומנעו ממנו להתקדם בארגון הפשע. טום מציע לעשות שלום, אולם ריצ'י מבהיר לו שהדרך היחידה לכפר על פשעיו היא מוות. אחד מאנשיו של ריצ׳י מנסה לרצוח את טום, אך הוא מתגונן ובסופו של מאבק בן כמה דקות מצליח להרוג את ריצ'י ואת שאר אנשיו.
כשטום חוזר לביתו, המשפחה אוכלת ארוחת צהריים בדממה, ומתח רובץ באוויר. הראשונה שמכירה בו היא בתו, שרה, שמביאה מהשיש את כלי האוכל עבורו. כשהוא מתיישב, מעביר לו בנו, ג'ק את האוכל. האחרונה שמכירה בו היא אידי, שרק בשוט האחרון של הסרט מביטה בו ועיניהם נפגשות.
הגרסה האירופאית והגרסה האמריקנית שונות בשתיים מסצינות הלחימה: הראשונה היא הסצנה בה טום שובר את אפו של אחד מאנשיו של פוגרטי. השנייה היא סצנה בה דורך טום על גרונו של אחד מאנשיו של ריצ'י קוזק - בשתי הסצינות מוצג יותר דם בגרסה האירופאית. נוסף לכך, צליל שבירת העצמות מודגש יותר.
פרשנות
שמו של הסרט יכול להתפרש באופנים שונים. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט כתב כי קרוננברג מתייחס ל-3 משמעויות:
א. חשוד בעל היסטוריה ארוכה של אלימות, ב. השימוש ההיסטורי באלימות כאמצעי פיתרון, ג. האלימות הטבועה באבולוציה הדראווינית, בה האורגניזמים האלימים יותר הם השורדים ומחליפים את מקומם של אלה שאינם מסוגלים להתמודד. "אני דרווניסט מושלם", אומר קרוננברג, שסרטו החדש הוא במובנים רבים סרט שבו החזקים שורדים - בכל מחיר.[1]
רבים השוו בין הסרט לבין עבודותיו של סאם פקינפה. בראיון איתו קרוננברג לא הכחיש את הדמיון, אך הדגיש כי יש הבדלים משמעותיים הן בסגנון והן בעלילה. אולסון, התסריטאי, הודה כי הסרט שייך רבות לעבודותיו של פקינפה, ובמיוחד לסרט כלבי הקש. הוא גם אזכר את עבודתם של דייוויד פיופלס וקלינט איסטווד, בלתי נסלח ולמותחן של ג'קוס טורנור משנת 1947, מהעבר.
הסרט הופץ תחילה ב-14 בתי קולנוע בלבד וגרף $515,992. שבוע מאוחר יותר הוא הופץ בצורה נרחבת ב-1,340 בתי קולנוע וגרף $8,103,077 בסוף השבוע הראשון לאחר הפצתו. בהמשך רווחי הסרט בארצות הברית הגיעו ל-$31,504,633, ו-$60,334,064 ברחבי העולם כולו.[2]
ביקורות
הסרט זכה להערכה בינלאומית ממבקרים. באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes קיבל ציון חיובי של 87% (מבוסס על 201 ביקורות).[3] ב-Metacritic קיבל הסרט ציון ממוצע של 81 מתוך 100, מבוסס של 37 ביקורות.[4]אמפייר דירג את הסרט במקום ה-448 ברשימת הסרטים של כל הזמנים.[5]
