היינריך לברכט פליישר (בגרמנית: Heinrich Leberecht Fleischer; 21 בפברואר 1801, שאנדאו על האלבה, גרמניה – 10 בפברואר 1888, לייפציג) היה בלשן, מחלוצי חוקרי השפה הערבית המודרנית, ומגדולי המזרחנים בסוף המאה ה-19.
ביוגרפיה
פליישר החל את לימודיו הגבוהים בגיל 18. בין השנים 1819–1824 למד תאולוגיה ושפות שמיות מזרחיות באוניברסיטת לייפציג. בהמשך, באוניברסיטת פריז תחת הבלשן הצרפתי סילבסטר דה סאסי, למד ערבית, טורקית ופרסית. משנת 1831 לימד תלמידים בבית ספר תיכון בדרזדן, ובשנת 1836 התמנה לפרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת לייפציג. בתפקיד זה כיהן עד מותו בשנת 1888. בזכותו של פליישר הפכה לייפציג למרכז תוסס ללימודים אוריינטליים[1]. בנוסף לשלל מאמרים שכתב פליישר, הוא חיבר את קטלוג כתבי היד האוריינטליים בספרייה המלכותית של דרדזן, וכתב תיאור של כתבי-היד הערביים, הטורקיים והפרסיים, שהיו שמורים בספרייה העירונית של לייפציג[1].
פליישר היה אחד משמונת החברים הזרים באקדמיה הצרפתית לכתיבת ספרות יפה וחבר מסדר אבירי פור לה מריט הגרמני. היה חבר באגודות מדעיות רבות בגרמניה ובמדינות אחרות. כמו כן, היה בעל תוארי כבוד מאוניברסיטאות קניגסברג, אוניברסיטת קארל בפראג, אוניברסיטת סנקט פטרסבורג, דורפט ואוניברסיטת אדינבורו.
היה ממייסדי המכון ללימודי אסיה והמזרח - DMG[2].
לקריאה נוספת
- יעקב לוי, אוצר לשון התלמודים והמדרשים, 4 כרכים עם תוספות והערות מאת 'היינריך לברכט פליישר', הוצאת: Binjamin Harz Verlag, ברלין, 1924
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
