הוגו גולד (בגרמנית: Hugo Gold; 14 באוקטובר 1895, וינה – 20 בנובמבר 1974, תל אביב) היה היסטוריון יהודי, חוקר תולדות עם ישראל, מסאי, עורך ומו"ל, בעלי הוצאת הספרים "עולמנו" (Olamenu). זוכה פרס תאודור קרנר לספרות (1967).
ביוגרפיה
הוגו גולד נולד ב-1895 בווינה, בירת האימפריה האוסטרו הונגרית. גויס לצבא האוסטרו-הונגרי לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נפל בשבי הרוסים ונכלא במחנה בסיביר. לאחר שחזר מרוסיה, סיים את לימודיו באוניברסיטה הגרמנית בברנו במוראביה שם הגן, ב-1928, על עבודת הדוקטור שלו על Die Einwanderung der Juden in Mähren ("הגירת היהודים במוראביה"). ב-1924, לאחר מות דודו מקס היקל (היקל היה חברו של הרצל ונציג בקונגרס הציוני השני ב 1898)[1] קיבל את ניהול ההוצאה הציונית שהקים דודו בברנו Jüdischer Buch- und Kunstverlag. בהוצאה זאת המשיך את עריכת והוצאת השבועון הציוני הוותיק Jüdische Volksstimme ("קול העם היהודי") והמגזין השנתי Hickls Jüdischer Volkskalender ("לוח העם היהודי של היקל"). בנוסף הוציא את כתב העת להיסטוריה של יהודי צ'כוסלובקיה Zeitschrift für die Geschichte der Juden in der Tschechoslowakei
גולד הוציא גם יצירות של סופרים יהודיים, ביניהם הרמן אונגר, מקס צווייג ועוד.
כאשר גולד ראה את מאבקן של קהילות יהודיות קטנות רבות בסלובקיה, הציב כשאיפתו העיקרית לפרסם את ההיסטוריה שלהן. הספר הראשון בנושא זה שערך והוציא לאור היה הכרך הענק Die Juden und Judengemeinden Mährens in Vergangenheit und Gegenwart (היהודים והקהילות היהודיות של מורביה בעבר ובהווה; 1929). כרכים נוספים הגיעו בעקבותיו על ברטיסלבה (1932) ובוהמיה (1934), האחרונה עם כמה מאמרים בצ'כית.[2]
לאחר הקמת הפרוטוקטורט של בוהמיה ומוראביה עבר גולד ב-1940 לתל אביב, שם הצליח להקים הוצאת ספרים חדשה, "עולמנו". הוא המשיך לפרסם בגרמנית את מה שהפך לכרכי זיכרון, תוך הרחבת פרסומיו לקהילות יהודיות ב-ממלכה ההבסבורגית לשעבר בכללותה. גולד עצמו כתב היסטוריה קצרה של היהודים בווינה, Geschichte der Juden in Wien (1966), וערך עבודות על בוקובינה (שני כרכים, 1958–1962), בורגנלנד (1970) ואוסטריה, תוך שימת דגש על קהילות כפריות (1971). ספרו האחרון של גולד מסוג זה, שאותו חיבר בעצמו, היה, בדומה לראשון שהוציא, על מוראביה (1974). הוא גם פרסם וערך כתב עת היסטורי חדש, Zeitschrift für die Geschichte der Juden (כתב העת לתולדות היהודים; 1964–1974). בין שאר פרסומיו היו כרכי זיכרון להיסטוריון נתן מיכאל גלבר (1963; בעיקר בעברית) ולסופר מקס ברוד (1969).[2]
גולד נפטר ב-1974 ונקבר בבית העלמין הדרום.[3]
כתביו (מבחר)
- Die Juden und Judengemeinden Mährens in Vergangenheit und Gegenwart (היהודים והקהילות היהודיות של מורביה בעבר ובהווה, אוסף). ברנו 1929
- Die Juden und Judengemeinden Preßburgs in Vergangenheit und Gegenwart (היהודים והקהילות היהודיות של ברטיסלבה בעבר ובהווה, אוסף). ברנו 1932
- Die Juden und Judengemeinden Böhmens in Vergangenheit und Gegenwart (היהודים והקהילות היהודיות של בוהמיה בעבר ובהווה), ברנו ופראג 1934
- Geschichte der Juden in der Bukowina (תולדות היהודים בבוקובינה), תל אביב כרך 1 1958, כרך 2 1962
- Geschichte der Juden in Wien. Ein Gedenkbuch, תל אביב 1966
- Max Brod, ein Gedenkbuch, 1969, הוגו גולד, באתר OCLC (באנגלית)
- Gedenkbuch der untergegangenen Judengemeinden des Burgenlandes (ספר זיכרון לקהילות היהודיות האבודות בבורגנלנד), תל אביב 1970
- Zwi Perez Chajes. Dokumente aus seinem Leben und Wirken (צבי פרץ חיות- מסמכים מחייו ומעבודתו), תל אביב 1971
- Geschichte der Juden in Österreich. Ein Gedenkbuch (תולדות היהודים באוסטריה - ספר זיכרון), תל אביב 1971
- Gedenkbuch der untergegangenen Judengemeinden Mährens (ספר זיכרון לקהילות היהודיות האבודות במורביה), תל אביב 1974
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
