הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ונציה ה-81 ב-1 בספטמבר 2024, שם זכה בפרס אריה הכסף לבימוי הטוב ביותר.
עלילה
חלק 1: חידת ההגעה
האדריכל היהודי-הונגרי לאסלו תות' ששרד את השואה מהגר לארצות הברית, כשהוא מותיר אחריו את אשתו ואחייניתו היתומה, מהן הופרד בכוח. באמריקה לאסלו מתארח אצל בן דודו אטילה המתגורר בפילדלפיה. בן הדוד מנהל חנות רהיטים, ומעסיק את לאסלו, אדריכל ברוטליסט בהכשרתו, עד שיימצא עבודה של קבע.
השניים מוזמנים לשפץ את ספרייתו של התעשיין העשיר הריסון לי ואן ביורן. את ההזמנה מבצע בנו הארי, והיא נערכת כהפתעה ללא ידיעתו של הריסון. כשהוא נקלע במפתיע לאזור השיפוץ הוא זועם על הפעולה שבוצעה שלא בהסכמתו ומגרש את השניים, והארי מסרב לשלם להם בתואנה שגרמו נזקים.
אטילה דורש מלאסלו לעזוב את ביתו עקב כשלון הפרוייקט המשותף והאשמות כוזבות של אשתו כי לאסלו מטריד אותה. לאסלו עובר להתגורר בבית מחסה שם נמצא גם גורדון, אב חד הורי עימו הספיק להתיידד. הוא עובד בעבודות ומתחיל להשתמש בהרואין.
הריסון מגיע לבקר את לאסלו ומספר לו שקהילת האדריכלים שיבחה את העיצוב המודרני שלו, וכי הוא חקר אודותיו וגילה על עברו המפואר. הוא משלם לו ומזמין אותו למסיבת חנוכת הספרייה. במסיבה לאסלו מספר על שאיפותיו להשאיר חותם בעולם האמנות, והריסון מצידו מזמין אותו לנהל פרוייקט בנייה של מרכז קהילתי נרחב לזכרה של אימו המנוחה.
לאסלו עובר להתגורר באתר הבנייה ומתחיל לפקח עליה. הוא מעסיק בפרוייקט את גורדון, ושניהם מתגוררים יחד וממשיכים בהתמכרותם להירואין. במקביל עמל עורך הדין של הריסון לזרז את הליך הגירת אשתו ואחייניתו של לאסלו לאמריקה, ומסיים אותו בהצלחה כאשר מתקבלת מהן תמונה שמוכיחה את הקשר בין המשפחתי בין השלושה.
חלק 2: הגרעין הקשה של היופי
לאסלו ממתין לאשתו ארז'בט ואחייניתו סופיה בתחנת הרכבת, ומגלה כי בשל הרעב במלחמה ארז'בט סובלת מאוסטאופורוזיס ומרותקת לכיסא גלגלים. משפחת ואן ביורן מקבלת את פני הבאות בארוחה, במהלכה הריסון מתנהג בשתלטנות כלפי לאסלו למורת רוחה של ארז'בט.
הבנייה ממשיכה כשלאסלו מתעמת עם מתכננים אחרים שהריסון מזמין ומתעקש לשמר את תוכנית הבנייה בדיוק לפי חזונו, כשהוא מסכים גם לוותר על שכרו לשם כך. הארי מגלה עניין בסופיה, מתלונן בפני לאסלו על כך שאינה מדברת, ומבזה אותו כשהוא מתרעם. בהמשך הארי ניגש לסופיה, תוקף אותה לכאורה, לפני שלאסלו מספיק להזהיר אותה באותו הערב להתרחק ממנו.
רכבת שיורדת מהפסים גורמת לנזק כלכלי והוצאות משפטיות, והריסון הזועם מחליט לבטל את הפרוייקט. לאסלו ומשפחתו עוברים לניו יורק, שם הוא עובד במשרד אדריכלים בעוד ארז'בט כותבת טורים בעיתונים.
שנים אחר כך הריסון יוצר קשר עם לאסלו ומבקש להמשיך את הבנייה. סופיה נשואה לבעל יהודי ומצפה לילד, והזוג מודיעה ללאסלו וארז'בט כי הם מתכוונים לעבור לירושלים ולהתגורר שם. ארז'בט אינה מרוצה מחזרתו של לאסלו לעבודה, וטוענת שהיחס של לאסלו אליו היה מחפיר, ושהוא לא מתייחס לפרוייקט ברצינות של לאסלו.
כשהם נמצאים יחד במכרות באיטליה על מנת לרכוש שיש, הריסון אונס את לאסלו ומשפיל אותו. כאשר הם חוזרים לאתר מצבו של לאסלו הפגוע ממשיך להתדרדר, הוא הופך לתוקפני, סהרורי ובלתי נשלט, ואף מפטר את גורדון. לילה אחד ארז'בט כמעט נהרגת כשלאסלו מטפל בהתקף כאב שלה באמצעות ההירואין שלו, וכשהיא מחלימה היא מבקשת שיעברו לגור בירושלים לצד סופיה ומשפחתה, בקשה אליה לאסלו נעתר.
לילה אחד ארז'בט מופיעה בביתו של הריסון, מכנה אותו אנס בפני משפחתו וחברים ומאשימה אותו ביחסו לבעלה. הארי תוקף אותה באלימות והריסון מנסה לבטל את דבריה, אבל האורחים ממהרים לעזוב. הריסון נמלט ונעלם בתוך שלד המרכז הקהילתי שבנייתו טרם הסתיימה.
אפילוג: הביאנלה הראשונה לאדריכלות
בשנת 1980 מתקיימת בונציהרטרוספקטיבה על יצירתו של לאסלו, כעת מובל בכיסא גלגלים ואלמן מאשתו. סופיה ובתה המתבגרת מלוות אותו לאירוע, וסופיה נושאת נאום בו היא מספרת כי המרכז הקהילתי הושלם לאחר עשור, ומתארת כיצד יצירתו של לאסלו הושפעה מהמאורעות שחוו הוא ואשתו בשואה, וכיצד ניסה לתת להם ביטוי בעבודת הבנייה שלו. היא מסיימת כשהיא מצטטת אותו: "לא משנה מה אחרים יספרו לך, מה שחשוב הוא היעד, לא המסע".
הסרט אינו מבוסס על סיפור אמיתי, אך הוא שואב השראה מאלמנטים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים באותה תקופה בארה"ב ובאירופה.[1][2]
במקור היו הצילומים אמורים להתחיל ב-2020, אך הם נדחו בעקבות מגפת הקורונה.[4] תחילה נדחו לינואר 2021,[5] אחר כך לאוגוסט 2021, ואז לסוף האביב 2022.[4] בראיון אמר קורבט כי הצילומים נדחו מספר פעמים בגלל מגפת הקורונה, כמו גם בגלל שהיו הריונות ומקרי מוות במשפחות השחקנים והצוות של הסרט בינתיים.[6]
לבסוף החלו הצילומים בבודפשט בבמרץ 2023,[7] אחר כך עברה ההפקה לעיר קרארה בטוסקנה ב-29 באפריל 2023.[8] צילומי הסרט הסתיימו ב-5 במאי 2023.[9]
הסרט נעשה בתקציב של כ-10 מיליון דולר בלבד, פחות מעשירית מעלות סרט אולפנים גדול.[10] קורבט השקיע 7 שנים בניסיון לגייס מימון לסרט, אך נתקל בקשיים חוזרים ונשנים, כולל מגבלות הקורונה והמלחמה באוקראינה, מה שאילץ אותו לשנות את אתרי הצילום. לבסוף, הסרט צולם בהונגריה, והפוסט-פרודקשן נערך בבריטניה כדי לנצל הטבות מס. קורבט עבד שנים רבות על הסרט כמעט ללא שכר, כדי להבטיח שכל תקציב הסרט יושקע על המסך.[11]
