הבחירות הפרלמנטריות באיסלנד נערכו ב-28 באוקטובר 2017 לאחר פירוק הקואליציה ב-15 בספטמבר כשמפלגת "עתיד בהיר" פרשה מהקואליציה על רקע הדיווחים ששרי הממשלה מטעם מפלגת העצמאות הסתירו את העובדה שאביו של ראש הממשלה ביארני בנדיקטסון, המליץ על מחיקת התיק הפלילי של הפושע הפדופילי המורשע, היילטי זיגוריון האוקסון[1]. לאחר פרישת מפלגת עתיד בהיר, ראש הממשלה ביארני בנדיקטסון החליט על הליכה לבחירות ב-28 באוקטובר 2017 לאחר שהאלת'ינגי פורק[1].
למרות שסקרים רבים צפו על עלייה בתמיכה במפלגה השמאל-ירוקה, מפלגת העצמאות הצליחה לשמור על מעמדה כמפלגה הגדולה ביותר באלת'ינגי[2]. לאחר הבחירות המפלגה השמאל-ירוקה ניהלה משא ומתן קואליציוני עם ארבע מפלגות, אבל לאחר שהמפלגה הפרוגרסיבית דחתה את ההצעה לקוליציה בת ארבע מפלגות, הוקמה קואליציה עם המפלגה הפוגרסיבית, השמאל-ירוקים ועם מפלגת העצמאות בראשות קתרין יקובסדוטיר.
רקע
למערכת המשפט האיסלנדית יש מנגנון לפיו אדם מורשע יכול להחזיר את "כבודו", כלומר להחזיר זכויות אזרחיות מסוימות, מחמש שנים לאחר ריצוי עונשו בתנאי שיש שלושה מכתבי המלצה מאנשים בעלי אופי טוב המכירים את הפרט מספיק[3]. אדם בשם חלתי סיגוריון האוקססון הורשע בשנת 2004 על עבירות אונס של בתו החורגת כשהייתה בת חמש-עשרה. בשל כך, נגזרו עליו חמש וחצי שנות מאסר. בספטמבר 2017 אביו של ראש הממשלה ביארני בנדיקטסון, בנדיקט סוונסון, חתם לאותו האוקססון על מכתב המלצה למחיקת התיק הפלילי. שר המשפטים, זיגורדור אנדרסן (שכמוהו, היה חבר במפלגת העצמאות), הודיע לבנדיקטסון על מעורבותו של אביו במכתב ההמלצה כבר ביולי וסירב לחשוף את זהות שולח המכתב עד שאולץ לעשות כן על ידי וועדה פרלמנטרית[4][5]. עתיד בהיר עזבה את הקואליציה והאשימה את מפלגת העצמאות ב"הפרת אמונים". בנדיקט התנצל על חתימת המכתב. שרת המשפטים אמרה שהיא מכינה הצעת חוק לרפורמה ב"מערכת הכבוד"[6].
לאחר פרישת "עתיד בהיר", כדי למנוע בחירות הוצע בידי יו"ר מפלגת הפיראטים, על קואליציה בת חמש מפלגות (וללא מפלגת העצמאות)-מפלגת הפיראטים, המפלגה הרפורמית, השמאל-ירוקים, הסוציאל-דמוקרטים ועתיד בהיר. המפלגות סירבו ככל הנראה כי כבר היו דיונים לא מוצלחים על קואליציה כזו לאחר הבחירות הקודמות[7].
מועמדים וקמפיין
מפלגת העצמאות ומפלגת הרפורמה, שתי מפלגות מרכז-ימין, שמו על דגלן את המשך מאמציהם הממשלתיים ושמירתן בקואליציה, שכן שתי המפלגות היו חברות קואליציה לפני קריסת הפרלמנט הקודם. בתוך כך, התנועה השמאלית-ירוקה חיפשה הזדמנות למשול לראשונה מאז 2009 וליישם מדיניות שמאל אידאולוגית[8].
כמו ברוב העולם, גם מפלגת הפיראטים של איסלנד דוחה את המודל המסורתי שלמפלגה יש יושב-ראש[9], אבל מייסדת המפלגה בירגיטה יונסדוטיר שנחשבה בעיני רבים כיושבת ראש, הודיעה על פרישה[10]. לאחר הודעת הפרישה, הלגי הרפן גונארסון, שפרש קודם לכן מהפרלמנט לאחר שאמר כי בירגיטה יונסדוטיר מתנהגת כמו "בריון" הודיע כי כעת יתמודד לפרלמנט[11][12].
יושב ראש המפלגה הפרוגרסיבית וראש הממשלה לשעבר, דויד גונלאוגסון הודיע על כוונתו להקים מפלגה חדשה לפני הבחירות. פרסום הודעה זו באה לאחר סכסוך מנהיגותי בתוך המפלגה הפרוגרסיבית והובילה להקמתה של מפלגת המרכז ב-24 בספטמבר[13]. מצע המפלגה היה דומה באופן נרחב לזו של קודמתה, אך התאפיין בתקשורת כ"פופוליסטיות"[14] עם דגש מיוחד על רפורמה במגזר הבנקאי[15].
.jpg)
