האלפים הברניים

פינסטרארהורן, ההר הגבוה ברכס האלפים הברניים
מידע כללי
גובה	4,274 מטר (פינסטרארהורן)
מדינה	שווייץ
מיקום	שווייץ שווייץ
רכס הרים	הרי האלפים
אורך הרכס	100 ק"מ
קואורדינטות	46°25′N 7°45′E / 46.42°N 7.75°E / 46.42; 7.75

האלפים הברניים (בגרמנית: Berner Alpen; בצרפתית: Alpes bernoises) הם רכס הרים בהרי האלפים בדרום־מערב שווייץ.

אף על פי שמשמם ניתן להבין כאילו הם שייכים לקנטון ברן, רכס האלפים הברניים עובר גם בקנטונים הסמוכים פריבורג, וו, וואלה. ואכן יש המכנים את הרכס ה'אלפים הפריבורגים' או 'האלפים של קנטון וו' בהתאמה.

הנקודה הגבוהה ביותר ברכס היא הר פינסטרארהורן (Finsteraarhorn), שהוא גם הנקודה הגבוהה ביותר בקנטון ברן.

גבולות הרכס הם עמק הרון מאגם ז'נבה במערב עד העיר מרטיני שם פונה העמק מזרחה והופך לגבולם הדרומי עד לחיבורו עם נהר ארה על ידי נהר טוטנסיבאך (Totenseebach) היורד מאגם טוטנסי (Totesee), נהר ארה ממזרח עד לאגם ברינץ, והאגמים ברינץ ותון מצפון. הגבול הצפון-מערבי שלהם אינו מוגדר בבירור, והוא עובר בערך בקו שבין אגם ז'נבה ואגם תון, שם מתמזגים ההרים בהדרגה אל תוך השפלה השווייצרית ונעלמים באזור העיר פריבורג.

עמק הרון מפריד בין האלפים הברניים לבין האלפים השבליים (Chablais Alps) ממערב, ובין האלפים הפניניים (Pennine Alps) מדרום. חלקו העליון של עמק הרון מפריד בינם לבין האלפים הלפונטיניים (Lepontine Alps) בדרום מזרח.

מעבר גרימזל ונהר ארה מפרידים בינם לבין האלפים האוריים (Uri Alps) ממזרח, ובין האלפים האמנטליים (Emmental Alps) מצפון.

השלגים המפשירים ברכס האלפים הברניים מתנקזים על ידי נהר ארה ויובלו נהר זאנה (Saane) מצפון, ועל ידי נהר הרון מדרום ונהר רויס (Reuss) ממזרח.

הנוף ואפשרויות הטיול שהורחבו עם פריסת קווי הרכבת, הפכו את החלק הצפוני של האלפים הברניים, המכונה גם רמת ברן, לאחד האזורים המתוירים ביותר בהרי האלפים, ופרסמו בעולם את השמות גרינדלוולד, לאוטרברונן ואינטרלאקן.

רכס האלפים הברניים הוא אחד מהרכסים החשובים ביותר בהרי האלפים, המתחיל בערוץ סן-מוריס (Saint-Maurice) דרך שפך הרון לאגם ז'נבה ועד מעבר גרימזל (Grimsel Pass).

אורכו של הרכס המרכזי הוא 100 קילומטר ממערב (הר הדאן דה מורסל) למזרח (ההרים זידלהורן מדרום וצ'ינגל מצפון), והפסגה הגבוהה ביותר בו היא פסגת הפינסטרארהורן המתנשאת לגובה של 4,274 מטר ומהווה את קו פרשת המים בין קנטון ברן וקנטון ואלה. בנוסף היא מהווה קו פרשת המים בין נהר הריין ונהר הרון ובעצם בין הים הצפוני והים התיכון.

בנוסף ישנם מספר רכסים נמוכים יותר הנקראים גם "טרום האלפים" (Pre-Alps), המתחילים באזור אגם תון וממשיכים לכיוון הרכס המרכזי (רכס ניזן-אלבריסטהורן), בעוד אחרים (רכס גאנטריש-שאפברג-רושה דה ניי ועוד) ממשיכים במקביל לרכס המרכזי לכיוון אגם ז'נבה ונעלמים בהדרגה אל תוך השפלה השווייצרית.

מפגשו של הרכס עם עמק הרון יוצר הבדל גדול בין צדו הדרומי, בו מסתיימים ההרים בצוקים מרשימים מעל עמק הרון, לצדו הצפוני, שבו ההרים נכנסים אל החלק היפה ביותר בקנטון ברן (המכונה גם רמת ברן), ושולחים זרועות אל תוך הקנטונים הסמוכים, וו ופריבורג, ובהדרגה יורד גובה הפסגות עד שההרים נעלמים אל תוך השפלה השווייצרית או אל תוך האגמים תון וברייניץ ממזרח.

בשונה מאזורים רבים אחרים בהרי האלפים שנחקרו בעיקר על ידי מדענים זרים, האלפים הברניים נחקרו על ידי מדענים מקומיים, ביניהם האחים מייר (Meyer) אראו (Aarau) ופרנץ יוזף (Franz Joseph) הוגי (Hugi). הם חקרו את ההרים הנוחים לגישה, ובנוסף, גם כבשו את רוב הפסגות הגבוהות באזור. בשנת 1841 חוקר ההרים השווייצרי לואי אגסי יחד עם מספר מדענים נוספים, הקימו תחנת מחקר זמנית על קרחון אונטראר, ומשם צפו על הקרחונים מסביב והוציאו מספר משלחות מחקר.

עדות נוספת למחקר השווייצרי באזור ניתן למצוא בפרסומים על עבודתם של דזור (Pierre Jean Édouard Desor) וגוטליב סטודר (Gottlieb Samuel Studer), שאף שחברי מועדון האלפים האנגלי קדמו להם בטיפוסים באזור, עדיין מצאו כר נרחב למחקר באזור, והיו בין היתר הראשונים שטיפסו על האלטשהורן והשרקהורן, וכן הראשונים לצלוח את מעברי היונגפראויוך והאייגריוך הנחשבים לקשים ביותר באלפים.^[1]

ערכים מורחבים – יונגפראו, אלטש, ביטשהורן

במזרח הרכס שוכן אזור קרחון אלטש הנחשב לאזור הקרחונים הגדול ביותר באלפים.

הקרחון הוכרז בשנת 2001 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ובשנת 2007 הורחב עוד וכיום הוא כולל גם את הר הביטשהורן והרים וקרחונים נוספים באזור.

האתר נקרא יונגפראו-אלטש-ביטשהורן, על שם קרחון אלטש ושתי הפסגות המפורסמות יונגפראו וביטשהורן המאפיינות ביותר את הרכס.

מדיה וקבצים בנושא האלפים הברניים בוויקישיתוף

• האלפים הברניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)