בית האופרה הממלכתית של ברלין
Staatsoper Unter den Linden

מידע כללי
סוג	בית אופרה
כתובת	מִיטֶה, ברלין, אונטר דן לינדן
מיקום	מיטה
מדינה	גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1742
תאריך פתיחה רשמי	1742
אדריכל	גאורג ונצסלאוס פון קנובלסדורף
קואורדינטות	52°31′00″N 13°23′41″E / 52.516666666667°N 13.394722222222°E / 52.516666666667; 13.394722222222
www.staatsoper-berlin.de
(למפת ברלין מוגדלת)   בית האופרה הממלכתית של ברלין (למפת ברלין רגילה)   בית האופרה הממלכתית של ברלין

האופרה הממלכתית של ברלין (בגרמנית: Staatsoper Unter den Linden) היא להקת אופרה גרמנית חשובה. האופרה הממלכתית היא אחת משלושה בתי אופרה בברלין, האחרים הם האופרה הקומית (Komische Oper Berlin) והאופרה הגרמנית. משכנה הקבוע הוא בית האופרה בשדרת אונטר דן לינדן ("תחת התרזות") בברלין.

המלך פרידריך השני הזמין את הקמת הבניין המקורי באתר והבניה החל ביולי 1741 במה שנועד להיות החלק הראשון של "פורום פרידריציאנום". עוד לפני שגאורג ונצסלאוס פון קנובלסדורף השלים את מבנה, נחנכה אופרת החצר (הופאופר) בהצגת "קלאופטרה וקיסר" של קרל היינריך גראון, ב-7 בדצמבר 1742. אירוע זה ציין את ראשיתו של שיתוף פעולה מוצלח לאורך 250 שנה בין ה"שטאטסאופר" ל-שטאטסקאפלה ברלין", התזמורת שראשיתה במאה ה-16.

בשנת 1842 קבע גוטפריד וילהלם טאוברט מסורת של קונצרטים סימפוניים סדירים. באותה שנה החליף ג'אקומו מאיירבר את גספרה ספונטיני כמנהל מוזיקלי כללי. פליקס מנדלסון ניצח גם הוא על קונצרטים סימפוניים במשך שנה.

ב-18 באוגוסט 1843 נהרסה ה"לינדן אופרה" בשריפה. בניין אופרה חדש, שתכנן האדריכל קרל פרדינד לאנגהנס, נחנך בסתיו הבא בהצגת Ein Feldlager in Schlesien של מאיירבר.

בשנת 1821 העלתה האופרה של ברלין בהצגת בכורה את "הקלע החופשי" של ובר. בשנת 1849, הייתה הצגת הבכורה של "נשי וינדזור העליזות" של אוטו ניקולאי, בניצוח המלחין עצמו.

בסוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים משכה אליה האופרה של ברלין הרבה מנצחים ידועי שם ומכובדים, ביניהם פליקס ויינגרטנר, קרל מוק, ריכרד שטראוס ולאו בלך.

אחרי קריסת ממלכת פרוסיה בשנת 1918, שונה שמה של האופרה לשם הנוכחי Staatsoper unter den Linden וה Königliche Kapelle הייתה ל Kapelle der Staatsoper.

בשנות ה-20 תפסו את משרת המנצח וילהלם פורטוונגלר, אריך קלייבר, אוטו קלמפרר, אלכסנדר פון זמלינסקי וברונו ולטר. בשנת 1925 עלתה "ווצק" של אלבן ברג בהצגת בכורה, בניצוח אריך קלייבר, בנוכחות המלחין.

אחרי תהליך שיפוצים מקיף, נפתחה האופרה מחדש באפריל 1928 בהפקה חדשה של "חליל הקסם". באותה שנה הופיעו הבס הרוסי פיודור שאליאפין ובלט רוס של סרגיי דיאגילב עם המנצח ארנסט אנסרמה בהופעות אורח. בשנת 1930 ניצח אריך קלייבר על ביצוע בכורה של "כריסטוף קולומבוס" מאת דריוס מיו. אבל בשנת 1934, כשקלייבר ניצח על קטעים סימפוניים מתוך "לולו" של אלבן ברג, המפלגה הנאצית חוללה שערורייה וקלייבר נאלץ לצאת לגלות.

אחרי עליית הנאצים בראשות היטלר לשלטון, פוטרו אנשים ממוצא יהודי מן ההרכב. מוזיקאים גרמנים רבים שעמדו בקשר עם האופרה יצאו לגלות, ביניהם המנצחים אוטו קלמפרר ופריץ בוש. בתקופת הרייך השלישי שימשו רוברט הגר, יוהנס שילר והרברט פון קאראיין בתפקיד מנצח תזמורת האופרה. בשנת 1944, תחת שרביטו של קאראיין, התבצעה הקלטת הסטריאו הראשונה.

במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס בית האופרה כליל בשתי הפצצות. השלב הראשון של בניה מחדש היה מהיר, והבניין נפתח שוב תוך זמן קצר בהצגת המייסטרזינגר מנירנברג של ריכרד וגנר.

המשך הבניה מחדש התעכב לזמן רב. משנת 1945 הופיעה להקת האופרה בבניין האדמירליות לשעבר (כיום תיאטרון מטרופול). הלהקה חזרה לביתה המקורי אחרי שהבניה מחדש, בפרשנות חופשית לסגנון בארוקי, הסתיימה לבסוף בשנת 1955. בית האופרה המחודש נפתח, שוב, ב"אמני השירה מנירנברג" של וגנר.

אחרי שנבנתה חומת ברלין בשנת 1961, הייתה האופרה מבודדת משהו, אבל המשיכה עדיין ברפרטואר מקיף, שכלל יצירות מן התקופה הקלאסית והרומנטית לצד באלטים ואופרות מודרניים.

אחרי הפלת החומה ואיחוד שני חלקיה של ברלין, חזרה לינדן אופרה אל העולם האופראי. יצירות חשובות שבוצעו כבר בעבר התגלו מחדש ועמדו לדיון מחודש במסגרת ה"דרמטורגיה הברלינאית". אופרת בארוק, בייחוד, עמדה במרכז תשומת הלב, עם "קלאופטרה וקיסר", "קרזוס", ל'אופרה סריה ו"גריזלדה". בביצוע היצירות האלה לקחו חלק המנצח הפלמי רנה יקובס, האקדמיה הברלינאית למוזיקה עתיקה והרכב כלי נגינה מתקופת הבארוק.

בשנת 1992 התמנה המנצח הישראלי דניאל בארנבוים למנהל מוזיקלי. בפסטיבל של 2002 ניצח על מחזור וגנר בעשרה חלקים, הפקה שנוצרה בשיתוף פעולה עם הבמאי הארי קופפר. יורשו של בארנבוים הוא המנצח כריסטיאן תילמן שיתחיל את תפקידו בשנת 2024.

בדצמבר 2016 נחנכה במקום אקדמיית ברנבוים-סעיד, שבמרכזה אולם הקונצרטים ע"ש פייר בולז.

• יוהנס וסאליוס (1572–1582),(מנצח תזמורת החצר)
• יוהנס אקארד (1609–1611), (מנצח תזמורת החצר)
• ניקולאוס זאנגיוס (1612–1618), (מנצח תזמורת החצר)
• ויליאם ברייד (1618–1619)
• יוהאן פרידריך אגריקולה (1759–1775)
• יוהאן פרידריך רייכארדט \(1775–1794), (מנצח תזמורת החצר)
• ברנהארדט אנזלם ובר (1816–1820)
• גספרה ספונטיני (1820–1841)
• אוטו ניקולאי (1848–1849)
• רוברט ראדקה (1871–1887), (מנצח תזמורת החצר)
• יוזף זוכר (1888–1899)
• ריכרד שטראוס (1899–1913)
• לאו בלך (1913–1920), (מנצח תזמורת החצר)
• אריך קלייבר (1923–1934)
• קלמנס קראוס (1935–1936)
• הרברט פון קאראיין (1941–1945)
• יוזף קיילברת (1948–1951)
• אריך קלייבר, (1951–1953)
• פרנץ קונוויטשני (1955–1962)
• אוטמר זואיטנר (1964–1990)
• דניאל בארנבוים (1992–2023)

מדיה וקבצים בנושא האופרה של ברלין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של האופרה של ברלין (בגרמנית)

• האופרה של ברלין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)