בין מלחמות העולם נמנו בדרויה כ-3,000 יהודים, רוב תושביה, ופעלו בה מוסדות חינוך ותרבות יהודיים, ישיבה ותנועות נוערציוניות. בתקופה הסובייטית נסגרו המוסדות היהודיים בעיירה, ועסקים פרטיים בה הולאמו.
בסוף יוני 1941 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, לאחר שהופצצה ממטוסים. על יהודי העיירה הוטלו גזירות שונות, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב, חיוב בעבודות כפייה מגיל 12 ותשלום סכומי כופר, תוך לקיחת בני ערובה. בד בבד מונה בעיירה יודנרט, ומעת לעת הוציאו הגרמנים להורג יהודים מהעיירה.
באפריל 1942 רוכזו יהודי העיירה בשני גטאות שהוקמו בה, האחד ל"כשירים לעבודה", והשני לכל היתר. בסוף יוני-תחילת יולי 1942 נערכה בגטאות אלו אקציה, במהלכה גילו היהודים התנגדות, והציתו את בתיהם. לאחר דיכוי ההתנגדות, נרצחו בבית העלמין היהודי בעיירה כ-1,100 יושבי הגטו, וכן 125 יהודים מהיישוב הסמוך לאונופול. בזמן האקציה הצליחו להימלט מהעיירה כ-200 יהודים, וחלקם הצטרפו ליחידות פרטיזנים.
לקריאה נוספת
שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: פולין, כרך שמיני: מחוזות וילנה-ביאליסטוק-נובוגרודק, עמ' 267–270 (הערך נכתב בידי רחל גרוסבאום-פסטרנק).
