מאלאן נולד בריבק-וס במושבת הכף למשפחה ממוצא הוגנוטיצרפתי. הוא קיבל תואר ראשון במתמטיקה ומדעים מקולג' ויקטוריה (לימים אוניברסיטת סטלנבוש). לאחר מכן למד בסמינר לכמרים ובמקביל השלים תואר שני בפילוסופיה בקולג' ויקטוריה. בשנת 1900 עזב את דרום אפריקה כדי ללמוד לתואר דוקטור בתאולוגיה באוניברסיטת אוטרכט. הוא השלים את התואר ב-1905 ועם שובו לדרום אפריקה שימש במשך שישה חודשים כעוזר כומר בהיידלברג שבטרנסוואל. ב-1906 הוצב על ידי הכנסייה במונטגו, וב-1912 עבר לגראף-ריינט שם כיהן עד 1915. במהלך תקופה זו אף נסע מטעם הכנסייה לבקר קהילות אפריקאנרים בקונגו הבלגית וברודזיה הדרומית.
ב-31 במאי1910, 8 שנים לאחר תום מלחמת הבורים השנייה, נוצר איחוד דרום אפריקה, ולואי בותה מונה לראש הממשלה הראשון. ב-1912 ניתק ג'יימס ברי מוניק הרצוג את קשריו עם בותה וב-1914 הקים את המפלגה הלאומית שבסיס כוחה היה האפריקאנרים. בשנת 1915 נתבקש מאלאן לשמש כעורך עיתון המפלגה, "די בורגר". לשם כך ויתר מאלאן על משרתו ככומר בכנסייה הרפורמית ההולנדית. בשנת 1915 נוסד סניף של המפלגה הלאומית בפרובינציית הכף, ומאלאן נבחר לעמוד בראשו. ב-1918 נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה.
המפלגה הלאומית עלתה לשלטון בהנהגת הרצוג בשנת 1924 ומאלאן מונה לתפקיד שר הפנים, החינוך ובריאות הציבור. בתפקיד זה החזיק עד 1933. מאלאן הוביל קו לאומי קיצוני בממשלה וביקש ליצור לאום דרום אפריקני נבדל מהמדינות האירופיות[1]. במסגרת זאת הוביל לאימוץ דגל רשמי לדרום אפריקה, במטרה להחליף את הדגל ששימש אז, שכלל באופן מאוד בולט את היוניון ג'ק[2]. בנוסף פעל מאלאן לאימוץ האפריקאנס לצד האנגלית כשפות של דרום אפריקה, במטרה לאחד את האירופאים של דרום אפריקה[3].
בשנת 1934 הוקמה המפלגה המאוחדת בעקבות איחוד של המפלגה הלאומית של הרצוג ויריבתה המפלגה הדרום אפריקאית של יאן סמאטס, שדרשה שדרום אפריקה תישאר חלק מחבר העמים הבריטי. במסגרת שיחות האיחוד, הוסכם על נוסח שקבע שחברותה של דרום אפריקה באימפריה הבריטית תהיה כפופה לכך שלא יפגעו האינטרסים הלאומיים של דרום אפריקה[4]. אולם הפשרה לא סיפקה את מאלאן והוא ו-19 חברי פרלמנט עזבו את המפלגה ויסדו מחדש את המפלגה הלאומית, שהציבה במצעה את הדרישה לניתוק כל הקשרים עם מלך אנגליה והחלפתו בנשיא דרום אפריקאי[5]. במשך 14 שנים הייתה מפלגה זו באופוזיציה. בבחירות של 1938
קיוותה המפלגה להגביר את כוחה מ-21 מנדטים לכ-40, הודות לתמיכה שהייתה לה באזורים הכפריים, אולם היא זכתה רק ל-27 מנדטים[6].
המפלגה בהנהגתו של מאלאן התנגדה להשתתפותה של דרום אפריקה במלחמת העולם השנייה[7][8]. בינואר 1940 טען מאלאן שהסכנה הגדולה ביותר לאירופה היא מצד הבולשביזם ועל דרום אפריקה לפרוש מהשתתפות במלחמה לצד בריטניה[9]. התנגדותה של מפלגתו של מאלאן להשתתפות במלחמת העולם השנייה הגבירה את הפופולריות של המפלגה והיא הביסה את המפלגה המאוחדת בשנת 1948.
בעקבות הניצחון בבחירות ובמהלך שש וחצי שנות כהונתו כראש ממשלה, הניח מאלאן תשתית מוצקה למדיניות האפרטהייד, שהיו קראו לה על שמו: "מאלאנומניה". הוא נהג להצדיק את האפרטהייד בהסתמך על התנ"ך, למשל על סיפור מגדל בבל וקללת חם בן נח[10]. עם זאת, נטען שמאלאן היה פחות קיצוני במדיניות ההפרדה הגזעית מאחרים במפלגתו[11]. כמו כן, נטען שלקראת תום כהונתו הוא הבין את "הסכנות העלולות לנבוע מתוך הפעלה יותר מדי קפדנית של מדיניותו" וכי "בחדשים האחרונים לפני התפטרותו בשנת 1954 הורגשה כעין הפוגה בשטח זה[12].
באוקטובר 1954 הודיע מאלאן בהפתעה על פרישתו בנובמבר 1954, בהגיעו לגיל 80[13][14]. במאבק הירושה שבא לאחר פרישתו, גבר יוהאנס סטריידום, בעל העמדות היותר קיצוניות, על המועמד המתון יותר שהועדף על ידי מאלאן[15].
מאלאן נפטר בשנת 1959 בסטנלבוש[16]. ספרו, Afrikaner Volkseenheid en my ervarings op die pad daarheen (בעברית: אחדות לאומית אפריקאנרית וחוויותי בדרך אליה), פורסם באותה שנה. קובץ של כתביו ומסמכיו מצוי כיום בספריית אוניברסיטת סטלנבוש.
מערכת ההפרדה הגזעית, שמאלאן היה בין האחראים העיקריים להיווצרותה, הסתיימה רשמית בשנת 1994, אך המשיכה לתת את אותותיה עוד שנים אחר כך.
יחסו ליהודים ולישראל
כשר פנים, הצהיר מאלאן בשנת 1924 שלא תהיה אפליה כלפי יהודים אירופאיים באישור הגירה לדרום אפריקה[17]. אולם בפברואר 1930 העביר מאלאן בפרלמנט, למרות מחאות הקהילה היהודית[18], חוק שמנע כמעט לגמרי הגירה ממזרח אירופה לדרום אפריקה והצהיר שבדרום אפריקה יש יותר מדי מזרח אירופאים, כשהוא כיוון ליהודים[19]. מאלאן המשיך גם לאחר מכן לפעול נגד הגירה יהודית לדרום אפריקה[20].
מפלגתו הלאומית, שהוקמה ב-1934, הייתה אנטישמית, כמעט באופן רשמי[21]. מאלאן הצהיר שבדרום אפריקה יש יותר מדי יהודים וכי הוא יפעל לגרש יהודים שלא ניתן להטמיע בתוך הלאום הדרום אפריקאי[22]. במרץ 1937 הוא קרא לחזית דרום אפריקאית נגד היהודים ולחרם נגדם[23]. בשנת 1945 כלל מצע מפלגתו הנהגת נומרוס קלאוזוס כנגד היהודים[24].
עלייתו של מאלאן לשלטון בשנת 1948 עוררה דאגה בקרב יהודי דרום אפריקה לנוכח תמיכת הלאומנים האפריקאנרים בנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. עם זאת, מיד עם עלותו לשלטון הבטיח מאלאן ליהודים כי לא יופלו לרעה[25].
בשנה שבה עלה מאלאן לשלטון הסתיים שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל וקמה מדינת ישראל. מאלאן איפשר ליהודי דרום אפריקה לשלוח כספים למדינת ישראל ואף העלים עין מתנועה ערה של מתנדבים לישראל. בשנת 1949 הכירה ממשלתו רשמית במדינת ישראל ומאלאן אף היה ראש המדינה הזר הראשון שביקר בישראל (בשנת 1953)[26].
דרום אפריקה אמנם רצתה לשמור על יחסיה עם העולם הערבי, ולכן רמת היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות בתקופת כהונתו של מאלאן הייתה מוגבלת. ישראל לא פתחה שגרירות בדרום אפריקה, אלא צירות בפרטוריה וקונסוליה ביוהנסבורג. לדרום אפריקה לא הייתה נציגות רשמית בישראל והיא יוצגה על ידי השגרירות הבריטית בתל אביב. אולם מערכת היחסים הייתה הרמונית (ומערכת יחסים זו נמשכה למעשה עד תחילת שנות ה-60, אז החלה ישראל לצנן את יחסיה עם דרום אפריקה בשל קשריה עם מדינות אפריקה האחרות)[27]. בשנת 1955, מאלאן נרשם על ידי תומכים יהודים בספר הזהב של הקרן הקיימת[28].
על פי החוקר ג'יימס אדמס, הידידות שהפגין מאלאן כלפי יהדות דרום אפריקה הייתה צעד פוליטי חכם. הוא הבין כי בנסיבות שנוצרו רדיפת יהודים תעורר את דעת הקהל הבינלאומית נגדו ואף תוביל לבריחת הון. אבל מעבר לכך יש להניח שעל ידי יחסו הלבבי ליהודים ולישראל (לצד חששם של היהודים משינוי המצב לרעה) ציפה מאלאן לזכות בשתיקתם אל נוכח מדיניות האפרטהייד[29].
