דייז-אין

דייז-אין
נתונים כלליים
מייסדים Cecil B. Day עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1970–הווה (כ־54 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם Cendant עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה פרסיפני-טרוי הילס עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה בית מלון עריכת הנתון בוויקינתונים
 
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דייז-אין (באנגלית: Days Inn) היא רשת מלונות אמריקאית. היא נוסדה בשנת 1970 שפתחה את המלון הראשון שלה באי טייבי, ג'ורג'יה. המותג הוא כעת חלק מתאגיד Wyndham Hotels and Resorts, שמרכזו בפארסיפני, ניו ג'רזי. נכון ל-31 בדצמבר 2023, הרשת כוללת 1,501 בתי מלון ברחבי העולם עם 114,216 חדרים.[1]

היסטוריה

מייסד הרשת ססיל דיי עבד קודם כיזם נדל"ן באטלנטה, ג'ורג'יה, שם בנה ופיתח מתחמי דירות. הוא גם החזיק בכמה מסעדות של רשתות המזון המהיר Jiffy Drive-In ו־Carrols באטלנטה. דיי מכר את אחזקותיו לחברת Phipps Land עבור 14 מיליון דולר ב-1969, עסקת הנדל"ן הגדולה ביותר במדינת ג'ורג'יה עד אז. [2]

דיי הקים את המלון הראשון באי טייבי, ג'ורג'יה, בשנת 1970. הוא חשב על היזומה כאמצעי לשימוש בשטח שבבעלותו באי. [3] למרות חוסר הניסיון שלו בתחום המלון היה בתפוסה מלאה באפריל 1970. הוא כלל 60 חדרים במחיר של 8 דולר ללילה לחדר. לאורך רוב שנות ה-70, תחילה נקראה הרשת 8 Days Inn מאחר שהציעה מחירים ללילה החל מ-8.88 דולר לחדר. לאחר שעלה המחיר, הספרה 8 הוסרה משפ הרשת. [4]

מאוחר יותר ב-1970, דיי פתח את המלון השני, בפורסיית', ג'ורג'יה. במהלך סופת גשמים כבדה שבוע לפני סיום הבנייה ויום הפתיחה המתוכנן, הורשו כ-20 מטיילים לשהות בנכס, על פי הזמנתו של דיי, למרות שהחדרים לא היו גמורים. שלושה לילות לאחר מכן, לאחר הפתיחה הרשמית, כל 120 החדרים היו תפוסים.[5] בשנת 1972 החל דיי לתת זיכיונות למלונות חתח השם "דייז-אין", ובתוך שמונה שנים יצר רשת של יותר מ-300 מלונות בארצות הברית, מקסיקו וקנדה.

היזמים סטנלי ס. טולמן ומונטי ד. הנדלי, באמצעות קבוצת המלונות טולמן-הונדלי, הפכו לזכיינים הגדולים ביותר של הרשת בשנות ה-80 והם קנו את חברת האם שלה. ב-1991 הם פשטו את הרגל והרשת נמכרה לקונצרן התיירות והנדל"ן HFS. נגד טולמן והונדלי הוגש כתב אישום בגין הונאת מס משום שלא חשפו את כל הנכסים בתהליך פשיטת הרגל.[6] טולמן ברח ללונדון ב-2002, שם נלחם בהסגרה במשך שנים רבות. ב-2008 הוא הסכים לעסקת טיעון שתאפשר לו לחזור לארצות הברית בתמורה לקנס של יותר מ-100 דולר מִילִיוֹן. [7]

בדצמבר 1997, בעלי הרשת, קונצרן התיירות והנדל"ן HFS, התאחד עם חברת השיווק האמריקנית CUC, שעוסקת בשיווק ישיר באמצעות מועדוני לקוחות. המיזוג נערך בעסקת החלפת מניות בשווי 14 מיליארד דולר, יצר חברה חדשה בשם CENDANT, ששווי השוק שלה בבורסה הניו-יורקית עמד באותה עת על 29 מיליארד דולר.[8]

פעילות בישראל

בשנת 1995, קבוצת משקיעים רכשה זיכיון להפעלת מותג המלונות "דייז-אין" בישראל. הקבוצה כללה בין השאר את משפחת בן-דוד, את איש העסקים יהודה רוה וקבוצת משקיעים משווייץ. הרשת החלה לתת זיכיונות למלונות שונים בישראל להפעלתם ושיווקם תחת המותג "דייז-אין".[9] המלון הראשון תחת שם המותג היה מלון "דייז-אין טבריה", בן 170 חדרים ואחר כך מלון "דייז-אין לב ירושלים", בן 100 חדרים ברחוב המלך ג'ורג' ליד בניין המשביר לצרכן.[10] בדצמבר 1996 שני בתי מלונות קטנים בצפון - מלון שלג הלבנון במטולה, ומלון פרנק בנהריה, גם החלו לפעול תחת המותג "דייז-אין".[11]

בתחילת 1997, נוספו לרשת מלון "דייז אין שלום פלאזה" באילת,[12] ומלון חוף הדקלים בגוש קטיף שברצועת עזה.[13] בעקבות מתן זיכיון זה הלובי הערבי בארצות הברית קראה להחרים את רשת "דייז אין" בעולם, בטענה, כי המלון מוקם בשטח התנחלות, המפירה את החוק הבינלאומי.[14] באותה שנה גם שני מלונות נוספות בבנייה בירושלים קיבלו זיכיון לפעול תחת המותג, מלון שהיה בבנייה ליד שער מנדלבאום בירושלים,[15] ומלון שתוכנן בשכונת גילה בירושלים שלבסוף לא הוקם.[16]בנובמבר 1997, מלון ארמון ים בבת ים הצטרף לרשת.[17]

בפברואר 1998, איבדו בעלי זיכיון "דייז-אין" בישראל את הזיכיון, בעקבות סכסוך עם החברה האם בארצות הברית.[18] בנובמבר 1998, הוא הזיכיון עבר לחברת "הכשרת היישוב מלונות" (שפעלה במשך תחת השם רשת מלונות רימונים) מקבוצת הכשרת הישוב. אך היא וויתרה על הזיכיון לאחר זמן קצר והמותג חדל לפעול בישראל.[19]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייז-אין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "WYNDHAM HOTELS & RESORTS, INC - 10-k, ending 12/31/23". www.sec.gov (באנגלית). נבדק ב-2024-06-09.
  2. ^ Day & McCollister 1990, pp. 52–55
  3. ^ Day & McCollister 1990, pp. 59, 68
  4. ^ Day & McCollister 1990, pp. 69–70
  5. ^ Day & McCollister 1990, pp. 90, 92–94
  6. ^ "History of Empire Resorts, Inc". FundingUniverse. נבדק ב-1 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Toy, Vivan S. (18 במרץ 2010). "Maybe He'll Move to a Hotel". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ אביבה קרול, ‏הושלם מיזוג התיירות-נדל"ן HFS ו-CUC בעיסקת 14 מיליארד דולר, באתר גלובס, 24 בדצמבר 1997
  9. ^ ענת כהן, ‏רשת מלונות חדשה בישראל - דייז-אין, באתר גלובס, 19 באוגוסט 1997
  10. ^ שיא תפוסה לדייז-אין ירושלים, באתר גלובס, 3 בפברואר 1997
  11. ^ אביבה קרול, ‏דייז אין ישראל נתנה זכיון למלון שלג הלבנון ולמלון פרנק בנהריה, באתר גלובס, 5 בדצמבר 1996
  12. ^ מלון שישי ברשת דייז-אין, באתר גלובס, 24 בפברואר 1997
  13. ^ אביבה קרול, ‏המרכז הפלשתיני לזכויות האדם: רשת המלונות דייז-אין מסתירה מיקום גוש קטיף ברצועת עזה, באתר גלובס, 8 ביוני 1997
  14. ^ אורה קורן, ‏ערביי ארה"ב תובעים לסגור את מלון דייז אין בגוש קטיף, באתר גלובס, 4 בספטמבר 1997
  15. ^ אביבה קרול, ‏אושרה הרחבת 3 המלונות המתוכננים במתחם מנדלבאום בירושלים, באתר גלובס, 2 ביולי 1997
  16. ^ נעה ווסרמן, ‏אושרה הקמת מלון דייז אין בן 12 קומות בשכונת גילה בירושלים, באתר גלובס, 22 בספטמבר 1997
  17. ^ מלון ארמון ים בבת ים הצטרף לרשת דייז אין, באתר גלובס, 10 בנובמבר 1997
  18. ^ אביבה קרול, ‏בעלי זיכיון דייז-אין בישראל איבדו את הזיכיון בעקבות סכסוך עם החברה האם, באתר גלובס, 4 בפברואר 1998
  19. ^ אביבה קרול, ‏הכשרת הישוב מלונות קיבלה את זכיון רשת דייז-אין, באתר גלובס, 24 בנובמבר 1998