PROFILPELAJAR.COM

דייוויד הארווי
David Harvey
לידה	31 באוקטובר 1935 (בן 89); ג'ילינגהאם, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	גאוגרפיה
מקום לימודים	קולג' סנט ג'ון
מוסדות	אוניברסיטת העיר ניו יורק (2001); בית הספר לכלכלה של לונדון; אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ;
תלמידי דוקטורט	אנדי מריפילד
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים; מדליית ליבריום (2018); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; פרס ווטרן לו (1995); מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (1995); עמית האקדמיה הבריטית; פרס שלגל-טיק ;
	davidharvey.org

דייוויד הארווי (באנגלית: David W. Harvey; נולד ב-31 באוקטובר 1935) הוא גאוגרף כלכלי מרקסיסטי, תסכיתן ופרופסור לאנתרופולוגיה וגאוגרפיה באוניברסיטת העיר ניו יורק. הארווי חיבר ספרים רבים ומאמרים בולטים אודות התפתחות הגאוגרפיה המודרנית כדיסציפלינה. כתיבתו עוסקת בכלכלה הפוליטית של הגלובליזציה וביקורת הקפיטליזם, תהליכי עיור ושינוי תרבותי כמו גם ביקורת הפוסטמודרניות, וצדק חברתי מנקודת מבט גאוגרפית. הוא ידוע בין היתר כתומך ברעיון של "הזכות לעיר".

בשנת 2007 הוצג הארווי כמחבר ה-18 המצוטט ביותר של בתחום מדעי הרוח והחברה באותה שנה, כפי שנקבע על ידי ספירת ציטוטים מכתבי עת אקדמיים במכון למידע מדעי של תומסון רויטרס.^[1]

ביוגרפיה

הארווי למד בבית הספר לדקדוק לגילינגהאם לבנים ובמכללת סנט ג'ון בקיימברידג' (הן ללימודי התואר הראשון והן לתואר שני). בשנת 1961 קיבל דוקטורט בגאוגרפיה מאוניברסיטת קיימברידג'.

חיים אישיים

הארווי מתגורר בניו יורק. יש לו בת, דלפינה, ילידת ינואר 1990.^[2]

קריירה

סדרת ההרצאות של הארווי על מרקס

באמצע שנות ה-60, הארווי השתלב במגמות המקובלות במדעי החברה, כדי להשתמש בשיטות כמותיות, ותרמו למדע המרחבי ולתיאוריה הפוזיטיביסטית. שורשי עבודה זו נראו לעין כשהיה בקיימברידג': המחלקה לגאוגרפיה שכללה גם את ריצ'רד צ'ורלי ופיטר האגט. חיבורו "Explanation in Geography" (1969) היה מאמר מכונן במתודולוגיה ובפילוסופיה של הגאוגרפיה, תוך יישום עקרונות השאובים מפילוסופיה של המדע למדעי הגאוגרפיה. אך לאחר פרסומו המשיך הארווי לעסוק בסוגיות של עוול חברתי ובאופי המערכת הקפיטליסטית עצמה.

צמיחת שנות ה-70 של הגאוגרפיה המרקסיסטית והגאוגרפיה העירונית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

איחוד הגאוגרפיה המרקסיסטית של שנות ה-80 וביקורת מטריאליסטית על הפוסט-מודרניזם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קריאה בקפיטל של מרקס

שני מאפיינים עקביים בחייו וביצירתו של הארווי העבירו קורס בנושא הקפיטל של קרל מרקס^[3] ותמיכתו באקטיביזם סטודנטיאלי ובתנועות קהילה ועבודה (בעיקר בבולטימור). הקורס שלו עלה כסדרת הרצאות ביוטיוב,^[4] שזכתה לפופולריות עצומה והביאה לשני ספרי companion לשני הכרכים של הקפיטל.^[5]

פרסים והוקרה

דייוויד הארווי מוכר באופן נרחב כחוקר יסוד בגאוגרפיה עירונית.^[6] ספריו של הארווי תורגמו באופן נרחב. הוא בעל תואר דוקטור לשם כבוד מרוזקילדה (דנמרק), בואנוס איירס (ארגנטינה), הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת אופסלה^[7] (שוודיה), אוניברסיטת אוהיו (ארצות הברית), אוניברסיטת לונד (שוודיה), אוניברסיטת הרפובליקה^[8] (אורוגוואי) ואוניברסיטת קנט (בריטניה). בין יתר הפרסים הוא קיבל את מדליית הזהב של אנדרס רציוס של האגודה השוודית לאנתרופולוגיה וגאוגרפיה, את מדליית הפטרון של החברה הגאוגרפית המלכותית ואת פרס ווטרן לו בגאוגרפיה (צרפת). הוא מונה לעמית האקדמיה הבריטית בשנת 1998, ונבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 2007. הוא חבר בוועדת הביניים של הארגון הבינלאומי המתגבש לחברה משתתפת.^[9]

ביבליוגרפיה

בעברית

קיצור תולדות הנאו-ליברליזם, מאנגלית: גיא הרלינג; אחרית דבר: רונן מנדלקרן; עורכים ראשיים: אבנר ענבר ואסף שרון, הוצאת מולד, 2015.

באנגלית

Explanation in Geography (1969)
Social Justice and the City (1973)
The Limits to Capital (1982)
The Urbanization of Capital (1985)
Consciousness and the Urban Experience (1985)
The Condition of Postmodernity: An Enquiry into the Origins of Cultural Change (1989)
The Urban Experience (1989)
Teresa Hayter, David Harvey (eds.) (1994) The Factory and the City: The Story of the Cowley Automobile Workers in Oxford. Thomson Learning
Justice, Nature and the Geography of Difference (1996)
Megacities Lecture 4: Possible Urban Worlds, Twynstra Gudde Management Consultants, Amersfoort, The Netherlands, (2000)
Spaces of Hope (2000)
Spaces of Capital: Towards a Critical Geography (2001)
The New Imperialism (2003)
Paris, Capital of Modernity (2003)
A Brief History of Neoliberalism (2005)
Spaces of Global Capitalism: Towards a Theory of Uneven Geographical Development (2006)
The Limits to Capital New Edition (2006)
The Communist Manifesto - New Introduction Pluto Press (2008)
Cosmopolitanism and the Geographies of Freedom (2009)
Social Justice and the City: Revised Edition (2009)
A Companion to Marx's Capital (2010)
The Enigma of Capital and the Crises of Capitalism (2010 Profile Books)
Rebel Cities: From the Right to the City to the Urban Revolution (2012)
A Companion to Marx's Capital, Volume 2 (2013)
Seventeen Contradictions and the End of Capitalism (2014)
The Ways of the World (2016)
Marx, Capital and the Madness of Economic Reason (2017)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דייוויד הארווי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של דייוויד הארווי (באנגלית)

דייוויד הארווי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דייוויד הארווי, באתר גוגל סקולר
עמוד הפקולטה לאתרופולוגיה של מרכז CUNY
ספרים מאת דייוויד הארווי, באתר WorldCat
דייוויד הארווי על ערי המורדים, כובש את וול סטריט ויתרונות המאבק המעמדי, באתר דמוקרטיה עכשיו
דייויד הארווי (1935-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ "Most cited authors of books in the humanities, 2007" (PDF). Times Higher Education (THE) (באנגלית). 2009-03-26. נבדק ב-2017-10-10.
^ FreshEd #100 – A Marxist critique of higher education (David Harvey) (באנגלית), נבדק ב-2024-10-17
^ Harvey, D. 2008 "Reading Marx's Capital" An open course consisting of a close reading of the text of Marx's Capital Volume I in 13 video lectures by David Harvey.
^ "Reading Capital". Reading Marx's Capital with David Harvey (באנגלית). 2009-02-16. נבדק ב-2020-07-28.
^ Harvey, David (2010). A Companion to Marx's Capital. Verso Books. ISBN 978-1844673599.
^ Castree, N. and Gregory, D. eds., 2008. David Harvey: a critical reader. John Wiley & Sons.
^ "Honorary doctorates - Uppsala University, Sweden".
^ "Portal Universidad de la República | Títulos Honoris Causa". www.universidad.edu.uy. נבדק ב-2020-07-14.
^ 'International Organization for a Participatory Society – Interim Committee Retrieved 2012-3-31