דייוויד גארט (באנגלית: David Garrett, נולד בשם דויד בונגארץ, בגרמנית: David Bongartz; נולד ב-4 בספטמבר1980) הוא כנרוירטואוזגרמני עם שורשים צפון-אמריקאיים. בד בבד עם עיסוקו העיקרי כמבצע של מוזיקה קלאסית, משתדל גארט לקרב אליה את הנוער ואת כלל הציבור על ידי עיבודים לכינור של מוזיקת פופ, רוק, ג'אז ומוזיקה לסרטים או על ידי רפרטואר משולב - crossover music - מוזיקה קלאסית יחד עם ז'אנרים מוזיקליים אחרים). הוא מכונה בבריטניה "דייוויד בקהאם של המוזיקה הקלאסית" ונוהג להופיע לעיתים קרובות בתלבושת בלתי פורמלית, עם מכנסי ג'ינס מגפיים, כובעים, בנדנה ותספורות שונות.
רקע משפחתי, שנות ילדותו ולימודיו
נולד בעיר הגרמנית אכן כדויד בונגארץ, בנם השני של גאורג פטר בונגארץ ודאב גארט. אביו הוא עורך דין גרמני, שהיה במקביל כנר ומורה לכינור ומנהל של בית מכירות פומביות לכינורות. אמו היא רקדנית בלטאמריקאית לשעבר.
את שיעורי הכינור הראשונים קיבל מאביו בגיל 4[1] בעזרת כינור שנקנה תחילה עבור אחיו הבכור, אלכסנדר. אולם היה זה דוד גארט הצעיר שגילה כישרון של ילד פלא ולכן אביו הפנה אותו להמשך לימודים אצל המורה ההולנדית קוזי וייזנבק. בין השנים 1990–1991 למד אצל זכר ברון באקדמיות למוזיקה בליבק ובקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון. החל משנת 1992 היה לתלמידה של אידה הנדל.
בשנת 1999 ניגן עם התזמורת הסימפונית של רדיו ברלין בניהולו של רפאל פריבק דה בורגוס וזכה לשבחים נלהבים מן המבקרים. הצלחה זו הובילה להזמנה להופעה בתערוכת 2000 בהנובר ובגיל 21 לנגן סולן בפסטיבל הפרומס של ה-BBC.
גארט עשה מאמצים מיוחדים להפיץ את בשורת המוזיקה הקלאסית בקרב הנוער בן זמנו, בין השאר על ידי "מוזיקת קרוסובר" (crossover music), לרבות מנגינות מקוריות ועיבודים לכינור לשירי פופ ורוק ידועים (של להקות או זמרים כמו "נירוואנה", "ארוסמית", "מטליקה", יו 2,לד זפלין, מייקל ג'קסון) או שילוב של רפרטואר קלאסי ומקצבים קלאסיים עם רפרטואר ומקצבים מן המוזיקה הקלה כולל ז'אנרים של פופ ורוק, ומוזיקת ג'אז (למשל מן הז'אנר "ריתם אנד בלוז"). יחד עם תזמורת משלו, המורכבת ממקלדת, גיטרה ותופים, נתן הופעות שכללו סונאטות קלאסיות בליווי פסנתר עם כנף, עיבודים ומנגינות פרי עטו, וכן המנגינה "Nothing Else Matters" של להקת מטליקה.
בשנת 2003 זכה גארט בפרס לקומפוזיציה של בית הספר ג'וליארד עם פוגה לכינור שהלחין בסגנונו של באך.[3]
בשנת 2010 נכנס דייוויד גארט לספר השיאים של גינס על נגינה המהירה ביותר של הקטע "מעוף הדבורה" מאת רימסקי קורסקוב: 66 שניות. ב-19 במאי בשנת 2012 קיבל דייוויד את הכבוד לנגן לצד ג'ונס קאופמן (שירה) את המנון ליגת האלופות בטקס הפתיחה של גמר ליגת האלופות במינכן בין באיירן מינכן לצ'לסי.
גארט מנגן בדרך כלל על כינור פרי תוצרתו של ג'ובאני בטיסטה גואדניני משנת 1772, שהוא קנה בשנת 2003 תמורת מיליון דולר.[5]
כינור זה ניזוק קשות בתאונה ב-27 בדצמבר 2007, שבה הכנר נפל תוך כדי ירידה בריצה על מדרגות אחרי הופעה באולם ברביקן בלונדון. תיקון הכינור נמשך כשמונה חדשים ועלה כ-120,000 דולר. בזמן התיקון נאלץ הכנר להחליפו זמנית בכלי אחר של סטרדיווארי ("אדולף בוש") משנת 1716. בסתיו 2007 נבחר גארט על ידי חברת מונטגראפה לשגריר שלה לצורך השקת עט נובע חדש מן האוסף "מנחה לסטרדיווארי". בהזדמנות זו קיבל גארט כינור סטרדיווארי מן האוסף " לי ארקי די פאלאצו קומונאלה"
(Gli Archi di Palazzo Comunale).
נמנה עם חבר השופטים בתחרות התשיעית הנועדת לקדם קריירות של מוזיקאים עצמאיים ("אינדי")
(independentmusicawards) בארצות הברית ובתחרות הבינלאומית למוזיקה בקלן.
ב-2010 ביולי הקליט אלבום חדש בשם "סימפוניות רוק".
פרסים ואותות כבוד
מרץ 2008 - הפרס של רדיו רגנבוגן (גרמניה)
אוקטובר 2008 - הפרס הגרמני Echo Classics -(אקו קלאסיקס) קטגוריה "קלאסי ללא גבולות"
נובמבר 2008 - איש השנה במוזיקה של מגזין האופנה GQ (ארצות הברית)
מאי 2009 - הפרס הגרמני "נוצת הזהב" (Goldene Feder)
מאי2009 - הפרס "קשת הזהב" (Goldener Geigenbogen)
ינואר 2010 - פרס מצלמת הזהב בקאן - למיטב המוזיקה הבינלאומית
.svg){kind=logo}
