דוי הסר
|
|
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן,
וְאָז אֵלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן.
נְחֵנוּ (בְ)מַעְגְּלֵי צֶדֶק,
שְׁעֵה בִּרְכַּת בְּנֵי יְשׁוּרוּן, בְּנֵי אַהְרֹן"
|
|
|
|
|
דוי הסר הוא פיוט שחיבר דונש בן לברט, ושמו אף חתום בראשי החרוזים. בקהילות אשכנז נהגו לשלב פיוט זה בהקדמה לזימון בסעודת הנישואים ושבע ברכות.
תוכן הפיוט
יש שכתבו שדונש חיבר פיוט זה לאחר מות בתו אשר נועדה להינשא לרבי נסים גאון. ועל זה בקשתו 'דוי הסר וגם חרון'.
אחרים פירשו כוונת הפיוט שהוא כעין בקשה מהאל שינחה את הסועדים ובעיקר את החתן והכלה הטריים במעגלי צדק וישרה עליהם את ברכת בני ישורון ובני אהרון. לאחר מכן ממשיכים את הזימון כרגיל.
בטעם אמירתו בסעודת נישואין יש שכתבו שלאחר השמחה הגדולה, יש להזכיר את חורבן בית המקדש, וזהו כוונת הפיוט[1].
נוסחאות הפיוט
בנוסח הפיוט ישנם מספר שינויים בקצת מהסידורים:
נחנו במעגלי צדק - יש נוסחאות: "במעגל צדק". עוד נוסח: "נחנו מעגלי צדק".
בסיום הפיוט יש שגרסו רק את אחד הקטעים, כאשר בשעה שהמזמן הוא ישראל או לוי, אומר "שעה ברכת בני ישורון" ובזמן שהוא כהן אומר: "שעה ברכת בני אהרן".
גרסה אחרת גורסת כך: "נחני במעגלי צדק וכשרון שעה ברכת ישורון כבני אהרן"[2].
וזליגמן בר תוקן: "בני ציון".
תוספות לפיוט
על פי הגניזה הקהירית, ישנו המשך לפיוט זה, שלא נתקבל בקהילות אשכנז:[3]
- אֲרוּרִים הַךְ אֲשֶׁר אָרוּ
- חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן
- וְצָרֵי עַמְּךָ כֻּלָּם,
- לְשִׁגָּעוֹן וְעִוָּרוֹן.
- וְיַקְרִיבוּ בְּיוֹם שַׁבָּת
- בְּחִירֶיךָ בְּנֵי אַהְרֹן,
- שְׁנֵי כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה
- וְלַכֶּבֶשׂ עִשָּׂרוֹן.
- וְיָשִׁירוּ בְנֵי לֵוִי
- חֲסִידֶיךָ בְּקוֹל גָּרוֹן,
- וְשִׁירָתָם תְּהֵא לָעַד
- וְתִכָּתֵב לְדוֹר אַחְרֹן.
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ^ טעמי המנהגים אות תתקפו.
- ^ כך כתב בספר עזר מקודש על שולחן ערוך אבן העזר סימן סב.
- ^ זכריה גבריאל ווסרמן, סדר הסעודה וההגדה ללילי חג הפסח, ירושלים תשע"ב, עמ' 73.
