כהן סיים גימנסיה הומניסטית בקניגסברג, והיה חבר בתנועת הנוער בלאו וייס. השקיע מזמנו בעבודת הקרן קיימת לישראל, קרן היסוד ומאוחר יותר הצטרף לתנועת הפועל הצעיר. בילדותו קיבל כהן חינוך מוזיקלי, וניגן על כינור.
כהן למד רפואה בקניגסברג ובברלין וקיבל תואר דוקטור לרפואה ב-1922.
בשנת 1926, התקבל כהן לעבוד כרופא כללי בפתח תקווה. לאחר מספר חודשים, לאחר שנדבק בדיזנטריה החליט לצאת עם רעייתו שושנה להוריו בקנינסברג שבגרמניה. התחיל לעבוד בקליניקה למחלות נשים ולמיילדות באוניברסיטת קנינסברג ("University of Königsberg" (אנ')) ובבית הספר למיילדות באינסטרבורג. באותו זמן התמחה גם בכירורגיה כללית בביה"ח העירוני בדנציג
לאחר הקמת הית החולים קפלן ברחובות ב-1953, עבר כהן ופתח את מחלקת הנשים והיולדות של ביה"ח וניהל אותה עד צאתו לגמלאות. באותם ימים היה זה המוסד הרפואי היחידי באזור הדרום. המחלקה כללה 30 מיטות ליולדות ו-12 מיטות גינקולוגיות.
מתחום התעניותו: מניעה של רעלת ההיריון, פרסם 14 מאמרים רפואיים.
היה פעיל במגן דוד אדום וייסד את ארגון תורמי הדם. היה פעיל בארגון רופאי קופת חולים הכללית, כחבר הוועד הארצי והמועצה הארצית של הארגון.
מתלמידיו: שמואל מלץ, משה לנצט, נח בן אדרת, אדולף כהן.
ב-1967 פרש כהו לגמלאות והתחיל בפעילות בעיתון "הרפואה" במדור "מן הספרות" ו"במת המערכת". (חתם בראשי התיבות ד.כ.) כהוקרה למפעל זה זכה בפרס "הרפואה" ע"ש ד"ר צבי צבילינג בשנת 1971.[8]
אביו מאיר, יליד קובנה נישא לשרלוטה ממשפחת קרלין, נכדתו של מייסד חסידות קרלין בליטא. המשפחה גרה מספר שנים בדנציג שבגרמניה, שם נולדה רבקה, אחותו הבכורה של הוגו. כעבור מספר שנים עברה המשפחה לקניגסברג.
האב מאיר נמנה עם מנהיגי הציונות ומקימי ההסתדרות הציונית בקניגסברג. היה יצואן של קפה ותה שהתמחה בתערובות ומכר אותן לרוסיה. עלה ארצה באוקטובר 1933, ניסה להמשיך בעסקי הקפה והתה אך הדבר לא עלה בידיו.
אחותו רבקה (בטי) סיימה את לימודי הרפואה, עלתה לארץ ישראל בשנת 1934 ועבדה כרופאת משפחה.
בשנת 1925 נשא כהן לאישה את שושנה לבית בריסלר שהייתה אחות. נפטרה בשנת 1991. הזוג היה חשוך ילדים.
^נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור – הוצאה לאור, זכרון יעקב, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 244, ערך: כהן, דוד (הוגו) מראשוני הרופאים המיילדים והגינקולוגים בארץ
^בית החולים בעין חרוד: בית החולים הראשון של ציבור הפועלים בעמק. את צריף החולים בעין חרוד הקימו מייסדי הקיבוץ, חברי גדוד העבודה ביום עלייתם על הקרקע ב-1921. בסוף שנת 1923, אחרי פירוק הגדוד עבר הצריף לרשות קופת חולים, בניהולו של ד"ר הירשוביץ. תוך זמן קצר הפך לבית החולים המרכזי לכל יישובי הסביבה: גבעת טבעון (לימים כפר יחזקאל) גבע, חפצי-בה, בית אלפא ובמרכז העמק המושבים בלפוריה, מרחביה ותל עדשים. משה סורוקה, נשלח על ידי מרכז קופת חולים לעמק, יזם והקים עד סוף שנת 1923 חדר חולים, עם 12 מיטות בבית אלפא, עם 7 מיטות בבלפוריה, והרחיב את בית החולים בעין חרוד ל-35 מיטות. בית החולים בעין חרוד שירת את כל "גוש נוריס" - 51,000 דונם עליהם הוקמו עין חרוד, כפר יחזקאל, גבע ותל יוסף (1921), בית אלפא, חפציבה (1922) ובית השיטה (1928)
^לאחר שבית חולים פרטי ליולדות "ישע" שהוקם בשנת 1938 על ידי ד"ר ישראל זילברג וד"ר וולף צוקרמן נסגר בשנת 1938
^פרס ע"ש ד"ר צבי צבילינג - הוועד המרכזי של ה.ר.י. החליט להעניק את הפרס עבור עבודה מדעית שפורסמה בשנה החולפת ב"הרפואה" כדי לחזק את מעמד העיתון בקרב הרופאים. הפרס הוענק משנת 1963
