הדוב השחור הפורמוסני (באנגלית: Formosan black bear; בסינית מסורתית: 臺灣 黑熊 ; שם מדעי: Ursus thibetanus formosanus), הידוע גם בשם הדוב לבן הצווארון וגם דוב הירח, הוא תת-מין של הדוב השחור האסייתי. תת-מין זה תואר לראשונה על ידי רוברט סווינהו (אנ') בשנת 1864.[2] דובים שחורים פורמוסניים הם אנדמיים בטאיוואן. בשנת 2001 הם נבחרו לחיות הבר המייצגות ביותר של טאיוואן בקמפיין הצבעה ארצי בן חצי שנה. הדוב השחור הפורמוסני הוא גם בעלי החיים היבשתי האנדמי הגדול ביותר ממשפחת הדוביים.
בגלל הניצול הקשה והפגיעה בבתי הגידול של הדובים בעשורים האחרונים, אוכלוסיות של דובים שחורים פורמוסניים בבר הולכות ומתמעטות. בשנת 1989 זן דב זה נרשם כחיה ב"סכנת הכחדה" על פי חוק שימור חיות הבר בטייוואן (סינית מסורתית : 野生 動物 保育 法). תפוצתם הגאוגרפית מוגבלת לאזורים מרוחקים ופראיים בגובהים שבין 1,000-3,500 מטרים.
מאפיינים פיזיים
הסימן הלבן בצורת סהר על חזה של דובדוב שחור פורמוסני
הדוב השחור הפורמוסני זו חיה מסיבית וחזקה, בעלת ראש עגול, צוואר קצר, עיניים קטנות וחוטם ארוך. ראשו מחודד, אורכו 26–35 סנטימטרים והיקפו 40–60 סנטימטרים. אורך אוזניו 8–12 סנטימטרים. החוטם שלו דומה לחוטם של כלב, ומכאן שכינויו גם "דוב כלב". זנבו לא בולט וקצר. לרוב אורך הזנב פחות מ־10 סנטימטרים. גופו מכוסה היטב בשיער סמיך, מבריק ושחור. סביב הצוואר אורך השיער יכול להגיע מעל עשרה סנטימטרים. קצה סנטרו לבן. על החזה יש סימן צהבהב או לבן מובהק המעוצב בדמות האות האנגלית "V" או חצי סהר. זה הקנה לדוב את הכינוי הנוסף "דוב ירח".[3] משקלו נע בין 60 ק"ג ל־200 ק"ג.[4]
תזונה
בלוטיםדוב שאוכל פירות
הדובים ניזונים בעיקר מעלים, ניצנים, פירות, שורשים, אם כי הם אוכלים גם חרקים, חיות קטנות ונבלות. הדיאטות של הדובים בשבי, המפוקחות בפארק הלאומי יושאן (אנ') כוללות צמחייה עסיסית באביב, פירות רכים עשירים בפחמימות בקיץ ופירות בעלי אחוז שומן גבוהה (כגון, בלוטים ואגוזי מלך) בסתיו / בחורף.
תפוצה
בעבר הדוב השחור הפורמוסני היה נפוץ ברחבי טאיוואן (שנקרא פורמוסה לפני הכיבוש היפני של האי ומכאן שמו). עם התפשטות התיישבות בני האדם והתיעוש באי, אזור התפוצה של הדוב הוגבל בעיקר לרכסי ההרים. ניתן למצוא אותו לאורך רכסי ההרים שואשאן (אנ') המרכזיים והמושלגים. האוכלוסייה הגדולה ביותר של הדובים נראתה בהר ללה שבשמורת צ'טיאנשאן, באזור המושלג על ההר שבפארק הלאומי שיי-פא (אנ'), ובפארק הלאומי טרוקו (אנ') בדרום וגם בשמורת טאוושאן שבפארק הלאומי יושאן (אנ')[4][5]
בית הגידול והתנהגות
הדוב השחור הפורמוסני חי ביערות ההרריים בשני שלישים המזרחיים של טאיוואן בגובה של 1,000–3,000 מטרים. בחורף, במקום להיות בתרדמת חורף כמו הדוב שחור אסייתי באזורים הממוזגים, הם עוברים לרכסים נמוכים יותר כדי למצוא אוכל. הם פעילים במשך 54–57 אחוזים משעות האור, ופעילים יותר במהלך הקיץ (60% אחוזים משעות האור) ובמהלך הסתיו / חורף הם פעילים רק 60% אחוזים מאשר באביב (47%). הם פעילים בעיקר במהלך היום באביב ובקיץ; ויותר ויותר פעילים בלילה בסתיו / בחורף כאשר ישנם בלוטים בשפע על העצים. הם חיים כפרטים בודדים ובדרך כלל מסתובבים ופעלתנים. למעט בעונת ההזדווגות או כשהם מטפלים בגורים. דובי פורמוסה הם גם הדובים היחידים על פני כדור הארץ שבונים לעצמם קינים זמניים.
אף על פי שהם נראים מגושמים ואיטיים, הדובים השחורים הפורמוסנים יכולים לגבור בקלות על בני אדם ולהגיע בריצה למהירות של 30–40 קילומטרים בשעה. הם מיומנים גם בשחייה ובטיפוס. הדובים, כמין בסכנת הכחדה, רגילים להימנע מבני אדם, ונצפים לעיתים נדירות בטבע. ברוב המפגשים עם בני אדם, הדוב נסוג ובורח. הדובים יכולים להיות תוקפניים, הם ממעטים לתקוף בני אדם ללא פרובוקציה.
כבעלי חיים בודדים, הדובים השחורים הפורמוסניים אינם שוהים בטריטוריות קבועות, למעט נקבות בתקופת הרבייה שלהן. תקופת החיזור של הדוב קצרה מאוד. זכר עוקב אחר נקבה כמה ימים. לאחר ההזדווגות הם חוזרים לחייהם הבודדים. נקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 3–4 שנים וזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל 4–5, בדרך כלל שנה מאוחר יותר מנקבות. ההזדווגות היא בדרך כלל מחודש יוני עד חודש אוגוסט וההריון נמשך בין 6–7 חודשים. לפיכך, נקבות בבר ממליטות בדרך כלל בין החודשים דצמבר לפברואר שלאחר מכן.[6]
בכל המלטה נולדים 1–3 גורים. הגורים מטופלים על ידי האם במשך כחצי שנה. כאשר הם חזקים מספיק כדי לעזוב את המאורה, גורי הדובים יישארו עם האם במשך כשנתיים, עד שהאם תיכנס למחזור הבא של ייחום ותבריח את הגורים. מחזור הרבייה של הדובים השחורים הפורמוסניים נמשך כשנתיים מיום ההמלטה ועד שהאם מתייחמת ומגרשת את הגורים.[6]
גלריית צילומים
קן קרקע בצורת קערה שמכין הדוב השחור הפורמוסני
אם דוב מניקה את גוריה
גור בן 44 יום
גור דובים מטפס על עץ
צייד הדובים במסורת הטאיוואנית
קמע של הדוב השחור פורמוסאן @ הפארק הלאומי יאנגמינגשאן בטאיפיי, טייוואן
הדובים השחורים הפורמוסניים (台灣 黑熊) והנמר ערפילי טאיוואני (台灣 雲 豹) - הם שניים מהטורפים היבשתיים הגדולים ביותר באי טאיוואן. הם נהגו להסתובב בין רכסי ההרים של טאיוואן. עם זאת, בעוד שהנמר נכחד, הדוב, אף על פי שהיה בסכנת הכחדה, שרד.[6] על פי מחקר של המכון לשימור חיות הבר, של האוניברסיטה הלאומית למדע וטכנולוגיה בפינגטונג, ייתכן שזה נובע מהמיתוסים והטאבו המסורתי של האבוריג'ינים הטאיוואניים.
אנשי בונון (אנ') מטאיוואן ההיסטורית מכנים את הדובים השחורים אגומן או דומן שפירושו השטן. אם מלכודת של צייד מבני בונון לוכדת בטעות דוב, עליו לבנות בקתה בהרים ולשרוף שם את גופת הדוב. הצייד צריך גם להישאר בבקתה לבדו הרחק מהכפר עד לסיום קציר הדוחן. בני רוקאי (אנ') ובני פאיוואן (אנ') רשאים לצוד דובים על פי המסורת שלהם. אבל הציידים צריכים לשלם את המחיר ולשאת את הקללה העתיקה בתמורה. אנשי רוקאי מאמינים כי ציד דובים עלול לגרום למחלות. כמו כן, לא כל אחד רשאי לאכול בשר דובים, ובמיוחד על ילדים נאסר בהחלט לעשות זאת. באגדת אנשי טארוקו (אנ'), הדובים השחורים הפורמוסאניים הם "מלכי היער" המכובדים, שסימניהם הלבנים על החזה שלהם מייצגים את הירח. אנשי טארוקו מאמינים כי הריגת דובים שחורים גורמת לאסון משפחתי. באופן כללי, בקרב שבטי הציידים הללו, מכבדים את ציידי החזירים כגיבורים, בעוד שאלה שצדים דובים נחשבים למפסידים.[5][7]
בין השנים 1998–2000, בפארק הלאומי יושאן (אנ') נלכדו חמישה עשר דובים שחורים פורמוסנים. החוקרים חברו לצאוורם קולארי רדיו משדרים על מנת לעקוב אחר אזורי תפוצתם והרגליהם. תצפיות הדובים נדירות מאוד ואף אחד לא יודע בדיוק כמה דובים עדיין קיימים. הדוב השחור הפורמוסני מוגן בחוק מאז 1989 אך ציד בלתי חוקי נמשך. הציד הזה ממשיך לאיים על אוכלוסיות הדובים השחורים של טאיוואן. לדוגמה, בשמונה מתוך חמישה עשר הדובים שנלכדו בסקר לעיל היו חסרות בהונות או כפות רגליים, שנגרמו על ידי מלכודות לא חוקיות.
צייד מבני בונון אמר פעם, "אם לא היו דובים בהרים, היער היה נראה ריק והייתי מרגיש בודד." מיי-הסיו הוואנג מהמכון לשימור חיות הבר, בקמפיין לשימור הדובים השחורים הפורמוסניים, אמר גם: "איננו רוצים לאבד את הנשמה הזו של הרי טאיוואן. איננו מאחלים לצאצאינו לראותם רק בגן החיות או בספרי ההיסטוריה."
יש עדיין תקווה לדוב השחור הפורמוסני. בשנת 2009 תיעד לין יואן-יואן (חבר בקבוצת שימור הדובים השחורים של הפארק הלאומי יושאן) צילומים המציגים דובה מנסה לעזור לשני גוריה לחצות מהר את השביל ההיסטורי של בטונגגוואן (ong 通 關 古道) בחלק המזרחי של טאפן (塔芬).[8]
^Swinhoe, R. (1864). "Extracts from letters from, addressed to Dr. J. E. Gray". Proceedings of the Zoological Society of London. 32: 380. doi:10.1111/j.1469-7998.1864.tb00409.x.
