דהרת גיש היא טכניקה רטורית שבה מתדיין מנסה להציף יריב במספר מוגזם של טיעונים, ללא התחשבות בדיוקם או בחוזקם של הטיעונים הללו. המונח נטבע על ידי יוג'יני סקוט, אשר קראה לו על שם דויין גיש (Duane Gish). סקוט טענה כי גיש השתמש בטכניקה לעיתים קרובות כאשר ערער את הטענה לפיה האבולוציה היא עובדה מדעית (אנ').[1][2] זאת בדומה לשיטה הנקראת "התפשטות" (spreading) המשמשת בדיבייט.
טכניקה ואמצעי נגד
במהלך דהרת גיש, מתדיין מעמת יריב עם סדרה מהירה של טיעונים מופרכים, חצאי אמיתות ומצגים כוזבים בפרק זמן קצר, מה שלא מאפשר ליריב להפריך את כולם במתכונת של עימות פורמלי.[3][4] בפועל, עבור כל נקודה שהועלתה בדהרת גיש, נדרש הרבה יותר זמן להפריכה או לבדוק את נכונות הטענות מאשר להעלות את הטענות מלכתחילה, כפי שקובע חוק ברנדוליני.[5] הטכניקה מבזבזת את זמנו של היריב ועלולה להטיל ספק ביכולת הוויכוח של היריב בעיני קהל שאינו מכיר את הטכניקה, במיוחד אם לא מעורבת לצד הדיבייט גם בדיקת עובדות עצמאית[6] או אם לקהל יש ידע מוגבל בנושאים הנדונים.
בדרך כלל, קשה יותר להשתמש בדהרת גיש בוויכוח מובנה מאשר בוויכוח חופשי.[7] אם המתווכח מכיר יריב שידוע שהוא משתמש בדהרת גיש, ניתן להתנגד לטכניקה על ידי הקדמה והפרכת הטיעונים הנפוצים של היריב תחילה, לפני שליריב תהיה הזדמנות לצאת לדהרת גיש.[8]
מקורות
Grant, John (2011). Denying Science: Conspiracy Theories, Media Distortions, and the War Against Reality. Prometheus Books. ISBN978-1-61614-400-5.
Hayward, C.J.S. (2015). The Seraphinians: '"Blessed Seraphim Rose" and His Axe-Wielding Western Converts. The Collected Works of C.J.S. Hayward. San Francisco: Zest Books.