גריזלי-מן (באנגלית: Grizzly Man) הוא סרט דוקומנטרי של הבמאי הגרמניורנר הרצוג, שיצא ב-2005. הסרט סוקר את חייו ומותו של טימות'י טרדוול, אדם שבחר לחיות עם דובי גריזלי בפארק באלסקה בחודשי הקיץ, במשך 13 קיצים. טרדוול ובת זוגו, איימי הוגנרד, נהרגו ב-2003 בטריפה על ידי דוב גריזלי. הסרט כולל קטעי וידאו שצילם טרדוול בפארק וראיונות עם מקורביו. המוזיקה בסרט נכתבה על ידי המוזיקאי הבריטי ריצ'רד תומפסון.
רקע
טימות'י טרדוול בילה 13 קייצים בפארק הלאומי "קטמאי" שבאלסקה. הוא האמין שעם הזמן הדובים ילמדו לסמוך עליו ולאפשר לו להתקרב אליהם. פקחי הפארק הזהירו את טרדווול והסבירו לו שהשהות שלו במחיצת החיות מסוכנת לו ולהם. דֶבּ ליגט, פקחית בפארק "קטמאי", אמרה בראיון חדשותי שטרדוול מדגים התנהגות מסוכנת, שבמקרה הרע תעודד מבקרים בפארק להתנהגות דומה, ותסכן את הדובים והמבקרים. למרות האזהרות, טרדוול המשיך לחיות בפארק תוך שהוא מייצר תיעוד מצולם ומוסרט, והשתמש בתיעוד זה להגברת מודעות הציבור לבעיות הדובים בצפון אמריקה. הוא מצא את מותו בקיץ ה-13 שבילה בפארק - הוא שהה בפארק עם בת זוגו איימי הוגנרד ושניהם נטרפו על ידי דוב גריזלי.
טרדוול הקים ארגון שנועד לשפר את הטיפול בדובים יחד עם ידידתו (ובת זוגו לשעבר) ג'ול פאלובק. לאחר מותו היא ניהלה את הארגון וקיבלה את 100 שעות הצילום שצילם טרדוול בפארק "קטמאי". פאבלוק הכירה את טרדוול משנת 1985, הרגישה קרבה אליו וחשה רגשות אשם על מותו. היא סיפרה שטרדוול היה אדם דרמטי ובקשתו ממנה הייתה שאם ימות, היא תיצור סרט מהצילומים. לאחר מותו היא פנתה להרצוג בבקשה שיביים את הסרט.
תקציר העלילה
הרצוג השתמש בקטעים מתוך 85 שעות של צילומים שצילם טרדוול במהלך חמש שנותיו האחרונות, ושילב ראיונות עם משפחתו, חבריו ואנשי מקצוע שמתמחים בדובי גריזלי. בנוסף מספר הרצוג את הסיפור ומציע את הפרשנויות שלו על האירועים. הוא מתאר את טרדוול כאדם חולה שאולי הייתה לו משאלת מוות לקראת סוף חייו. במהלך הסרט מצולם הרצוג כשהוא מאזין באוזניות לקלטת אודיו מתוך צילומיו של טרדוול, המתעדת את הרגע בו מצא את מותו. הרצוג נראה מזועזע ממשמע אוזניו והוא מפציר בידידתו של טרדוול ג'ול פאלובק לא להאזין לקלטת ואף להרוס אותה מיד.
בהמשך הסרט פאלובק מקבלת את השעון של טרדוול מהמשטרה. הם מצאו אותו על היד של טרדוול, אחד מהשרידים היחידים שנותרו. כשהשעון נמסר לידיה הוא עדיין עבד והיא בחרה לענוד אותו. מוקדם יותר במהלך הסרט מוזכר אותו שעון על ידי וילי פולטון, הטייס שמצא את גופותיהם של טרדוול והווגנארד; הוא סיפר שהוא לא יכול להוציא מראשו את הזיכרון הנורא של היד הארוכה עם השעון.
ב-DVD שיצא בפברואר 2006, הסירו ריאיון של דייוויד לטרמן עם טרדוול. בריאיון לטרמן מתלוצץ על כך שטרדוול בסופו של דבר ייאכל על ידי דוב.
פרסים
מועמד כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של ה-Gotham Awards
זכה כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של ה-Los Angeles Film Critics Association
זכה כסרט הלא הבדיוני הטוב ביותר של ה-New York Film Critics Circle Awards
זכה כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר של ה-San Francisco Film Critics Circle
