דוגמה לגלריה שיתופית: גלריה מרי (ירושלים)דוגמה לגלריה שיתופית: גלריה אגריפס 12 (ירושלים)
גלריה שיתופית היא גלריה המופעלת על ידי קבוצת אמנים שותפים באופן עצמאי. הגלריה השיתופית אינה מונעות ממניעים כלכליים אלא ממניעים אמנותיים־חברתיים.[1] ניתן להבחין בין קולקטיבים – התאגדויות של אמנים למימוש מטרות אמנותיות ספציפיות, מטרות כלכליות, פוליטיות או אחרות, לבין קואופרטיבים שהם ארגונים שיתופיים שוויוניים שרובם ללא מטרות רווח, המספקים לחבריהם כל מה שאמנים צריכים - חלל תצוגה או סטודיו או יחסי ציבור וכדומה.
גלריות שיתופיות בישראל
קבוצות אמנים החלו לפעול בישראל להקמת גלריות ללא מטרת רווח בתחילת שנות האלפיים. האמנים החברים משתתפים באופן פעיל בכל האספקטים של פעילות הגלריה, לרבות אוצרות, תפעול, השתתפות בהוצאות והצגת תערוכות.
תופעת הגלריות השיתופיות נבעה מרצון האמנים להיות עצמאיים ובלתי תלויים בגלריות המבוססות, המקיימות את שוק האמנות הישראלי. הגלריה השיתופית מאפשרת לחבריה מצע רחב של עשייה והתנסות הן בסוגי אמנות שונים והן בפעילויות רלוונטיות כמו אוצרות וניהול, כל זאת לצד הקידום האישי האמנותי של כל אחד מחבריה והאמנים האורחים המציגים בה (תוך מתן חלל תצוגה והפעלת יחסי ציבור). אופן פעולה זה מגדיל את שדה האמנות ומביא להרחבת השוליים שלו. האופי השיתופי של הגלריה מאפשר סביבה תומכת ודינאמית לאמנים להציג את עבודותיהם ולקדם את פעילותם המקצועית. אפשרות קידום זו עומדת בבסיס העלייה במספרן של הגלריות השיתופיות עם השנים.
הגלריות השיתופיות ברובן רשומות כעמותות הפועלות ללא מטרות רווח, ובכך מתאפשרת עקרונית תמיכת משרד התרבות, אם כי המהלך ממושך ותובעני.
הגלריה השיתופית הראשונה בישראל אגריפס 12, שהוקמה ב-2004 על ידי קבוצת אמנים ירושלמים.[2] מייסדי הגלריה אמרו כי "חשבנו שגלריה קואופרטיבית תענה על שני צרכים: מקום תצוגה שבסיסו אינו מסחרי, ודרך אחרת להציג אמנים".[2]
