גלית אילת (נולדה ב-1965, בחיפה) היא אוצרת וכותבת על אמנות עכשווית. היא הקימה את המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. כיום מקימה מרכז בינלאומי חדש לאמנות אקולוגית בחצבה.[1]
ביוגרפיה
גלית אילת למדה תואר ראשון באמנות בבית הספר לאמנות קלישר, ועם סיום לימודיה התחילה להתענין באוצרות. במיצב בפרויקט הגמר שלה "שיח אוצרים", יחד עם מקס פרידמן, הם זימנו חמישה אוצרים לשולחן אחד לדיון בשאלות בוערות והקליטו אותם.[2] לאחר לימודי תואר שני בהולנד היא חזרה לישראל בשנת 2001 לאחר שקיבלה הצעה להקמת מרכז אמנות בחולון.[2] אילת הייתה המנהלת המייסדת את המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, וניהלה אותו במשך כעשור[3].
אילת אצרה את הביאנלה בסאו פאולו (2014)[4] ואת הביתן הפולני בביאנלה בוונציה (2011)[5].
בשנת 2010 עברה אילת לאמסטרדם והחלה לאצור במוזיאון ואן אבבה בהולנד[1].
בשנת 2022 היא הודיעה על הקמת מרכז בינלאומי לאמנות אקולוגית בשיתוף עם החברה להגנת הטבע בחצבה.[1]
אילת היא הנשיאה הראשונה של האקדמיה לאמנויות העולם, שנוסדה בשנת 2012, בקלן[6][7], וזוכת במלגת קית׳ הרינג לאמנות ואקטיביזם, מכללת בארד ניו יורק לשנים 2017–2018[8][9]
פעילות במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון
במסגרת עבודתה במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון אצרה אילת תערוכות רבות בהשתתפות אמנים ישראלים ובינלאומיים, ביניהם הטרילוגיה הלכות שכנים[10][11] - התערוכות בחנו אפשרות של התכנות של רשת תרבותית עבור אמנים ומרכזי אמנות מהמזרח הקרוב, אגן הים התיכון והבלקן.
פרויקטים נוספים שיזמה במסגרת המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון:
ארכיון נייד לעבודות וידאו - הוקם בהמבורג Kunstverein ב-2007, שם גם החל את דרכו, כאשר כל אחת מהתחנות אליהן הוזמן הארכיון תרמה יצירות אמנות לאוסף המקורי (1500 כותרים). נכון לשנת 2015, ביקר הארכיון ביותר משבעה עשר מרכזי אמנות ואקדמיות לאמנות בעולם[13].
מארב - מגזין אמנות אינטרנטי
אילת הקימה את "מארב, מגזין מקוון לאמנות ותרבות" יחד עם מיכאל קסוס גדליוביץ'[14], ושרתה כעורכת הראשית בין השנים 2004 - 2010.
המגזין שימש כפלטפורמה אלטרנטיבית ייחודית בשדה האמנות הישראלי[15]. ועסק בכל גיליון בנושא מסוים מזוויות שונות, דרך שיחות עם יוצרים, מאמרים, הצגת יצירות אמנות רלוונטיות ועוד. בין הנושאים בהם התמקד המגזין פונדמנטליזם, תנועות משיחיות, אלימות, מקומה של היהדות בתרבות הישראלית, קניין רוחני והשפעת יחסי מזרח-מערב על המזרח התיכון.
מרחבים לימנליים
סדרת הסמינרים הנודדים ׳מרחבים לימינליים׳ פותחה יחד עם אייל דנון, רים פאדה ופיל מיסלביץ[16][17].
המוקד הראשוני של הפרויקט היה כביש 60, המחבר בין ירושלים לרמאללה, וכיצד ניתן באמצעות אמנות ותרבות להתגבר על חסמים פוליטיים, חברתיים ופיזיים שיצר הכיבוש הישראלי. הפרויקט סלל את הדרך ליוזמות אוצרותיות ניסיוניות עבור אמנות מחויבת פוליטית בישראל ובפלסטין ומעבר לכך[18]. מרחבים לימינליים לא הסתיים בתערוכה אלא התפתח לפרויקט מחקר משותף, סמינרים, מיקרו-רזידנסיס, פלטפורמת הפקה וסדרה של התערבויות ספציפיות. הספר מרחבים לימינליים[19] יצא לאור ב-2009.
פעילות אמנותית נוספת
אילת הייתה אוצרת שותפה בווידאו זון 4 ביאנלה הישראלית לוידאו ארט[20]. ואצרה תערוכות נוספות כגון ׳מעולם לא נראנו טוב יותר׳[21] בבית התפוצות.
פעילות בינלאומית
בין השנים 2010 - 2013, היא הייתה אוצרת עמיתה ב-Van Abbemuseum בהולנד. שם היא אצרה את התערוכה The Politics of Collection, The Collection of Politics[22]2010 כחלק מסדרת התערוכות Play Van Abbe[23]. במסגרת התערוכה הוצג גוף עבודות מעורר מחלוקת שנרכש לאוסף אחרי מלחמת העולם השנייה ובו עבודות שנבזזו מיהודים. העבודות הוצגו ללא שם האמן אלא רק עם מספר התיק ומוצאן כדי שאפשר יהיה ללכת ולחפש את קורות החיים של כל עבודה.[1]
בשנת 2011 היא הייתה האוצרת של הביתן הפולני בביאנלה בוונציה, בו הציגה האמנית יעל ברתנא.
בשנת 2013–2015 היא אצרה את הביאנלה בסאו פאולו ה-31 ׳כיצד (...) דברים שלא קיימים׳[24][25][26] יחד עם נוריה אגויטה מאיו, פבלו לאפואנטה, אורן שגיב, צ'ארלס אשה והאוצרים השותפים בנג'מין סרוסי ולואיסה פרונסה. חלק מהביאנלה הוצגה מאוחר יותר במוזיאון[27]Serralves שבפורטו.
ב-2014 היא אצרה יחד עם סבסטיאן צ'יחוקי את התערוכה ׳קשת בחשכה׳[28][29] ב-SALT באיסטנבול. התערוכה עסקה באמנות מנקודת מבט פוסט-חילונית, התערוכה הוצגה מאוחר יותר בגרסה מורחבת[30] ב-Malmö Konstmuseum בשוודיה. ב-2016 היא אצרה את התערוכה ׳The Presence of the Real ׳, בפרישתינה ופיאה בקוסובו במימון האיחוד האירופי Culture for All - Phase III, ומשרד האיחוד האירופי בקוסובו.
תערוכות נבחרות באוצרותה
הלכות שכנים, המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, 2003
׳משחקים אסורים׳[31][32], המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, 2006
עם, ארץ, מדינה׳[33], המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, 2006
׳רע מנעוריו׳[34][35], המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון
The Politics of Collection, The Collection of Politics[22], מוזיאון ואן אבן, הולנד, 2010
’ואירופה תהיה המומה'[36], מוזיאון ואן אבן, הולנד, 2012
שחור או לבן[37], המוזיאון לאמנות מודרנית בוורשה, 2013[38]
