גורם הגדילה העצבי מצוי בכל החוליתנים, החל בדגים וכלה ביונקים. הגורם הכרחי לצורך שמירה של נוירונים תחושתיים וסימפתטיים בחיים. הוא מופרש מתאי מטרה מסוגים רבים, ומסוגל לגרום להנצה ולגדילה של אקסונים לכיוונם. האפקטיביות של גורם הגדילה העצבי גדולה. ריכוזים ננו-מולרים שלו מביאים לתגובה של נוירונים תוך 30 שניות וגורמים להם להתחיל לצמוח תוך מספר דקות.
מנגנון פעולה
גורם הגדילה העצבי משוחרר מן התאים המייצרים אותו (נוירונים, תאי אפיתל ועוד), נקשר לקולטנים הממוקמים בקצות האקסונים של נוירונים מגיבים, ומפעיל אותם. בעקבות הקשירה מוכנס הקולטן כשהוא קשור לגורם הגדילה אל תוך האקסון ונודד לכיוון גוף תא העצב.
גורם הגדילה העצבי יכול להקשר לפחות לשני קולטנים. קולטן באפיניות גבוהה (שנקרא TrkA) וקולטן באפיניות נמוכה המכונה LNGFR. הקולטן בעל האפיניות הגבוהה חשוב יותר להתפתחותמערכת העצבים.
גילוי
סטנלי כהן וריטה לוי-מונטלצ'יני, שהיו אז חברי סגל באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1986 עבור גילויי גורם הגדילה העצבי וגורם הגדילה האפידרמלי.
בסדרה של ניסויים אלגנטיים הראו לוי-מונטלצ'יני והעובדים עמה ראשית שחומרים שתאים סרטניים מסוג סרקומה שהושתלו בעוברתרנגולת מושכים אליהם נוירונים. שנית שחומרים שהופרשו על ידי התאים הסרטניים לתוך התמיסה בה הם גדלים יכלו לגרום לגדילה מואצת והנצה של נוירונים סימפתיים וסנסורים מתוך גנגליון עצבי שהופרד מעובר תרנגולת. ושלישית, שהגורם הספציפי שמביא לתופעה הוא חלבון מסוים שבודד מן התמיסה. בהמשך התגלו מקורות עשירים יותר לגורם הגידול ובכללם ארסנחש.
תגלית זו נחשבת אבן דרך בביולוגיה התפתחותית, שכן בפעם הראשונה הודגם כיצד מולקולה ספציפית יכולה לתרום להתפתחות.
לאחר שגילתה את גורם הגדילה, המשיכה לוי-מונטלצ'יני וחקרה את תפקידיו בהתפתחות מערכת העצבים ותפקודו בבוגרים.