גאורג יוסף הרליץ (בגרמנית: Georg Herlitz; 11 במרץ 1885 – 9 בינואר 1968)[1] היה ארכיונאי, מייסד הארכיון הציוני המרכזי ומנהלו.
ביוגרפיה
הרליץ נולד באופולה פולין (אז חבל שלזיה שבגרמניה), בנם של אדולף ואמיליה. למד באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת האלה-ויטנברג וב-1909 קיבל תואר Ph.d.
הרליץ היה פעיל בתנועת בני ברית בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון ולאחר עלייתו ארצה היה ממנהלי בני ברית בישראל. בשנת 1911 החל הרליץ לעבוד בארכיון היהודי הגרמני (Gesamtarchiv der deutschen Juden).
הרליץ היה ממייסדי הארכיון הציוני המרכזי שנוסד בשנת 1919 בברלין[2] ומנהלו הראשון. הוא היה הארכיונאי הראשון במשרדי ההנהלה הציונית בברלין והחל בקליטת תיקי המשרדים הציוניים של ערים בגרמניה, באוסטריה ובבריטניה וכן תיקים של קרן קיימת לישראל ובקליטת ספרים וכתבי עת העוסקים בתולדות הציונות. בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה הרליץ לארץ ישראל והעביר את הארכיון לירושלים, לבניין המוסדות הלאומיים. הוא היה מהאחראים להרחבת תפקידו של הארכיון הציוני לקטלוג מחלקות ההסתדרות הציונית בארץ ישראל, וכן מוסדות היישוב. בין היתר הוא השתתף קונגרס הציוני ה-19 שהתקיים בלוצרן ב-1935 ובקונגרס הציוני ה-20 בציריך ב-1937.[3] ב-14 באפריל 1941 היה הרליץ בין החותמים על קול קורא לתושבי ארץ ישראל ובו פניה לסיוע לאלה מבין יהודי אוסטריה שהגיעו לארץ ישראל לאחר שנים של רדיפות בידי הנאצים.[4] בראשית שנותיה של המדינה השתתף הרליץ בישיבות לקראת חקיקת חוק יד ושם.[5]
הרליץ ניהל את הארכיון הציוני עד 1955, אז הוחלף על ידי אלכס ביין. הרליץ חיבר מספר ספרים בגרמנית על נושאים יהודיים וציוניים, בהם "הלקסיקון היהודי" בחמישה כרכים. בין היתר התפרסמו מאמרים פרי עטו בעיתון "הארץ" ובעיתון "יודישה רונדשאו".
הרליץ הלך לעולמו ב-1968 בירושלים.
הסמטה המוליכה לארכיון הציוני המרכזי בירושלים קרויה על שמו.
אסתר הרליץ היא בתו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
