מקור השיר בכתב יד משנת 1287 המצוי בספרייה הלאומית של צרפת, כשיר של בתי מרזח, המתאר את חיי הסטודנט כחיי הוללות. ב-1717 הותקן תרגום לגרמנית של השיר שנדפס בשם "Brüder, lasst uns lustig sein" ("אחי, בוא נעשה חיים"). ב-1781 פורסמה לראשונה גרסה לטינית של השיר, הדומה לגרסה המושרת כיום ושונה באופן ניכר מהשיר המקורי. הלחן המסורתי של השיר היה כה ידוע כבר ב-1782 כך ששימש גם עבור שירי סטודנטים אחרים שמילותיהם נכתבו עבורו. הוא הופיע אז לראשונה בדפוס בקובץ " Lieder für Freunde der Geselligen Freude" (שירים לחברים לשמחה חברתית) ב-1797 בוצע השיר, עם מילים בלטינית והלחן המסורתי, במסגרת הגרסה האופראית של דוקטור פאוסטוס מאת איגנץ ולטר והוא מצוטט גם בפואמה הדרמטית "קללת פאוסט" (La damnation de Faust) מאת הקטור ברליוז מ-1845. ב-1881 שילב יוהנס ברהמס את השיר ביצירתו פתיחה אקדמית חגיגית בדו מינור אופוס 80.[1]
תוכן השיר עוסק בחיי הצעיר, המלווים בתענוגות החיים ובצורך לנצל את זמן הנעורים הקצר על מנת למצות אותם. חלקיו הם:
1. החיים קצרים ויש לחגוג אותם
2. כולנו ממילא נדונו למוות, המוות בלתי-נמנע
3. חיי הסטודנט הם הטובים ביותר
4. בוגרי האוניברסיטה שולטים בעולם
5. יש לשבח את הנשים
6. יש לגנות את אויבי החיים האינטלקטואליים.
הבית הראשון
תרגום לעברית
הבה נהיה שמחים,
כל עוד אנחנו צעירים,
לאחר הנעורים הנעימים,
ולאחר צרות הזיקנה,
האדמה תקבל אותנו.
לטינית
Gaudeamus igitur,
Iuvenes dum sumus,
Post jucundam juventutem
Post molestam senectutem
Nos habebit humus.