ג'רג' סיגטי (בהונגרית: Szigeti György; סנטש, 29 בינואר 1905 – בודפשט, 27 בנובמבר 1978) היה פיזיקאי הונגרי-יהודי זוכה פרס קושוט, מהנדס חשמל, בעל דוקטורט (Ph.D) במדעים טכניים, חבר מן המניין באקדמיה ההונגרית למדעים. מחקריו בפיזיקה תאורטית ובפיזיקה ניסויית התמקדו בעיקר בפיזיקת הריק (ואקום) ועסקו רבות בפיזיקה של פריקת גזים ובבעיות הטכניות סביב הנושא, כמו גם בסוגיות האלקטרולומינציה של חומרים והמוליכים למחצה. בזכות עבודתו הארגונית הוקם "המכון לחקר הפיזיקה הטכנית של האקדמיה ההונגרית למדעים", שסיגטי היה המייסדו ומנהלו בין השנים 1958 עד 1974.
אביו היה דיולה סיגטי, הפילולוג הקלסי.
ביוגרפיה
סיגטי סיים בשנת 1922 את בית הספר העל יסודי בגימנסיה המלכותית ההונגרית הראשית באויפשט, שם לימד אביו ובשנת 1926 סיים את התואר בהנדסת חשמל באוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט (BME) המלכותית. לאחר מכן הצטרף לחברת נורות ליבון וחשמל מאוחדת כמהנדס. לִיפֹּוט אַשְנֶר (1872 – 1952) איש העסקים היהודי שהיה המפתח והמנכ"ל של החברה, האיש שהגה את השם המסחרי "טוּנְגסְרַם", היה גם ממייסדי טכנולוגיית התאורה הונגרית. בשנים מ־1928 עד 1948 עבד שם סיגטי כמהנדס במעבדת המחקר של המפעל, ומשנת 1948 עד 1950 כמהנדס הראשי וכמנהל המעבדה של החברה. בתוך כך, בסוף 1944, זולטן באי (היה פיזיקאי גרעין הונגרי וחסיד אומות העולם) ודנש ינקוביץ', המנהל המסחרי של "מנורות ליבון וחשמל המאוחדת", יחד עם כמה מהנדסים נוספים הצילו את סיגטי מגירוש למחנות ההשמדה (לימים עמד סיגטי לצד ינקוביץ' במשפט ראווה שהתנהל נגדו). בשנת 1950 "המכון לחקר הטלקומוניקציה" השתלט על המעבדה של "נורות ליבון וחשמל מאוחדת", שבראשו נותר סיגטי עד 1953. לפי הצעתו, הקים "מיניסטריון המטלורגיה והמכונות" של הונגריה את המכון לחקר תעשיית התקשורת בשנת 1953, וסיגטי בתפקידו שימש כמנהל המכון עד דצמבר 1957. בזכות עבודתו הארגונית, המכון לחקר הפיזיקה הטכנית של האקדמיה ההונגרית למדעים החל לפעול בשנת 1958. סיגטי היה מנהלו הראשון, ואחרי פרישתו לגמלאות בשנת 1974, הוא סייע בעבודת המכון כיועץ מדעי. במקביל לקריירת המחקר שלו, הוא לימד אלקטרוטכניקה כמרצה באוניברסיטת בודפשט כבר משנת 1949 ומשנת 1952 עד 1954 היה מרצה להנדסת ואקום באוניברסיטת אטווש לוראנד.
בנו יאנוש סיגטי (1936) הוא פיזיקאי ובתו יהודית סיגטי (1949) היא מהנדסת כימיה.
עבודתו
בנורות ליבון וחשמל מאוחדת סיגטי היה חבר בקהילת ההנדסה היצירתית יוצאת הדופן, של אימרה ברודי פיזיקאי וכימאי וממציא הונגרי-יהודי שנרצח בשואה, ארנה וינטר מהנדס כימי, טיוודאר מילנר מהנדס כימי וזולטאן באי, כולם לימים היו חברי האקדמיה ההונגרית למדעים, בין היתר. בתחילת הקריירה עסק סיגטי בעיקר בפרמטרים הטכניים של מיישרי זרם הממולאים בגז ובפיזיקה של פריקות גז. לאחר מכן הפנה את תשומת לבו לאפשרויות ההתפתחות של שפופרות ריק ושפופרות קרן קתודית, בחן את תכונותיהן האלקטרון-אופטיות, ובחן את הקשרים בין פליטת האלקטרונים של קתודת הליבון למבנה הגבישי של המתכת. מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים היה עסוק בבעיות התאורטיות והמעשיות-הנדסיות של נורות על בסיס פלואורסצנציה כלומר, הנורה פלואורסצנטית, ובמקורות אור הניאון ואלקטרולומינצנטית והזרחן. הישגיו המשמעותיים ביותר היו מנורת פריקת הגז בלחץ גבוה במילוי קריפטון (1937) ומנורת הסיליקון קרביד (1939), שפותחו והוגשו כפטנט במשותף עם זולטאן באי, והיו האב הקדום של ה-LED, הדיודה פולטת אור, מקור האור האלקטרומומינטנטי (קרויפטון) הראשון שהוגש כפטנט.
רעיונותיו האלקטרוטכניים וההנדסיים התאפיינו בדמיון יצירתי, ואף על פי שלא תמיד מימש את רעיונותיו בפועל, הוא העלה את האפשרות למקורות אור אלקטרולומינצנטריים ללא מנורות המכסות את הקיר, כמו גם הטלוויזיה עם מסך שטוח שניתן היה לתלות על הקיר. מספר פטנטים הונגרים ובינלאומיים נקשרו לשמו.
חברויות והוקרה
סיגטי נבחר למספר רב של תפקידים:
- חבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים 1954
- חבר מן המניין בשנת 1958
- מזכיר האקדמיה בין 1958 ל־1960
- סגן מזכ"ל בשנים 1960–1961
- חבר הנשיאות משנת 1961 עד 1964.
- הוא היה פעיל בפעילותן של מספר ועדות אקדמיות, כמו פיזיקה, פיזיקה של מצב מוצק, הנדסת ואקום ואלקטרוניקה.
- משנת 1954 עד 1968 היה מזכיר הכללי של האגודה לפיזיקה של אוניברסיטת אטווש לוראנד
- משנת 1968 עד 1976 היה נשיא האגודה
- אחרי 1976 היה נשיא הכבוד של האגודה
- משנת 1962 היה יו"ר ועדת הפיזיקה של הואקום.
- משנת 1957 היה חבר מייסד של המועצה למדעים והשכלה גבוהה.
- בשנת 1962 נבחר לחבר כבוד של האקדמיה ההודית למדעים (IAS) בבנגלור
- סגן נשיא החברה האירופית לפיזיקה (EPS), שנוסד בשנת 1978 בסיועו ואחר כך חבר כבוד
- נבחר גם כחבר במכון הפיזיקה בלונדון (IOP)
- לוועדה הבינלאומית לתאורה (CIE)
- באיגוד הבינלאומי למדע ואקום וטכנולוגיית ואקום (IUVSTA)
- 1959 פרס קושוט, מדרגה שנייה.
- בשנת 1947 קיבל את פרס זיפרנובסקי
- בשנת 1970 הוענק לו מדליית של האגודה לפיזיקה אטווש לוראנד .
- מדליית הזהב של מסדר הכישרון של הרפובליקה העממית ההונגרית (1951)
- מדליית העבודה (1953)
- מסדר העבודה (1956)
- מדליית הזהב של מסדר העבודה (1965)
- מדליית חצי היובל לשחרור הונגריה (1970)
- מסדר הדגל הרפובליקה העממית ההונגרית 1974).
כתביו העיקריים
- הפיזיקה של חומרים מאירים Lumineszkáló anyagok fizikája. Budapest: Mérnöki Továbbképző Intézet. 1948.
- אלקטרוטכניקה Elektrotechnika: A bpesti Műszaki Egyetem gyengeáramú tagozat 2. éves villamosmérnökhallgatók részére. Budapest: Tankönyvkiadó. 1951
- אלקטרוניקה Elektronika: A Bpesti Műszaki Egyetem gyengeáramú tagozat 3. éves villamosmérnökhallgatók részére. Budapest: Jegyzetsokszorosító. 1952
ראו גם
- Bognár Géza: George Szigeti’s 70. anniversary. Acta Technica, (1975)
- Valkó Iván Péter: Szigeti György köszöntése. Fizikai Szemle, (1975)
- Kónya Albert – Nagy Elemér: Szigeti György. Fizikai Szemle, (1979)
- Gergely György: Szigeti György öröksége. Fizikai Szemle, (2004)
לקריאה נוספת
- מיהו מי? לקסיקון ביוגרפי. Ki kicsoda: Életrajzi lexikon magyar és külföldi személyiségekről, kortársainkról. Budapest: Kossuth. 1975. 568–569. o
- גזה בוגנאר: ג'רג' סיגטי. Bognár Géza: Szigeti György 1905–1978. Magyar Tudomány, LXXXVI. évf. 4. sz. (1979) 309–311. o.
- Kossuth-díjasok és Állami Díjasok almanachja 1948–1985. Szerk. Darvas Pálné, Klement Tamás, Terjék József. Budapest: Akadémiai. 1988. 322. o. ISBN 963-05-4420-2
- Magyar tudóslexikon A-tól Zs-ig. Főszerk. Nagy Ferenc. Budapest: Better; MTESZ; OMIKK. 1997. 772–773. o. ISBN 963-85433-5-3
- הונגריה במאה העשריםMagyarország a XX. században IV.: Tudomány – Műszaki és természettudományok. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 1999. 96., 102., 114., 249. o.
- Magyar nagylexikon XVI. (Sel–Szö). Főszerk. Bárány Lászlóné. Budapest: Magyar Nagylexikon. 2003. 734. o. ISBN 963-9257-15-X
- A Magyar Tudományos Akadémia tagjai 1825–2002 III. (R–ZS). Főszerk. Glatz Ferenc. Budapest: MTA Társadalomkutató Központ. 2003. 1240–1241. o.
- מפעל חייו של ג'רג' סיגטי. Gergely György: Szigeti György életműve: A Szigeti-iskola. Magyar Tudomány, CXI. évf. 2. sz. (2005) 239–243. o
- Új magyar életrajzi lexikon VI. (Sz–Zs). Főszerk. Markó László. Budapest: Helikon. 2007. 400. o. ISBN 963-547-414-8
קישורים חיצוניים
