ג'ון סבסטיאן ניקולס (באנגלית: John Sebastian Nichols; 5 ביולי 1896 – 7 בפברואר 1954) היה קצין של הצבא הבריטי שנלחם הן במלחמת העולם הראשונה והן במלחמת העולם השנייה, אשר במהלכה פיקד על הדיוויזיה ה-50 (נורת'מבריה) במהלך קרב אל-עלמיין השני ובמהלך המערכה בתוניסיה בין השנים 1942 עד 1943.[1]
ביוגרפיה
ראשית חייו
ניקולס נולד ב-5 ביולי 1896 בעיירה מרקינגטון, הרוגייט, צפון יורקשייר. [2] [3] [4] [5] אביו היה הכומר סבסטיאן אליהו ניקולס, איש דת אנגליקני, ואמו הייתה קרולינה איזבל מארה. [6]
ניקולס התחנך באיטון קולג', וזמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא התגייס לצבא הבריטי והוסמך כלוטננט משנה ברגימנט לינקולנשייר (לימים רגימנט לינקולנשייר המלכותי) בסוף ספטמבר 1914.[7] הוא הועלה לדרגת לוטננט בתחילת אוגוסט 1915, ולקפטן בראשית יוני 1916, הוא שירת בגדוד 1/5, לינקולנס, כחלק מהחטיבה ה-138 (לינקולן ולסטר) של הדיוויזיה ה-46 (צפון מידלנד), בחזית המערבית במשך רוב המלחמה, וקיבל את עיטור הצלב הצבאי (MC) בשנת 1918, בנוסף לכך הוא נפצע פעמיים.
בין המלחמות
לאחר המלחמה נשאר ניקולס בצבא, והוא הועבר לצבא ההודי ושירת עם רגימנט פנג'אב ה-21 במערכה בווזיריסטאן, שם הוענק לו עיטור הצלב הצבאי פעם נוספת בשנת 1921. הוא הועבר בחזרה לצבא הבריטי לרגימנט הגבול במרץ 1922. הוא חזר לאנגליה ולמד במכללה לפיקוד ומטה בקימברלי בין השנים 1930–1931, ושירת לצד חניכים כמו ג'ורג' הופקינסון, מיילס דמפסי, מנלי ג'יימס, ג'יימס סטיל, ויליאם גוט וג'ורג' סימס.
לאחר שסיים את לימודיו בקימברלי בדצמבר 1931, הוא מונה בנובמבר 1932, כקצין מטכ"ל (GSO) לאימונים גופניים בפיקוד אלדרשוט, והועלה לדרגת מייג'ור בתחילת ינואר 1936. בפברואר 1935 הפך אז לקצין אג"ם בחטיבה ה-13, בפיקודו של בריגדיר ג'ון פריסטמן ונשלח לארץ ישראל במהלך המרד הערבי הגדול. בשנים 1938–1940 הוא היה המדריך הראשי של בית הספר לקצינים בכירים במשלחת הצבאית הבריטית לצבא מצרים, והועלה לדרגת לוטננט קולונל.
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה, שירת ניקולס במערך מעורב המכונה "כוח חב" [8] שהביא לסיום מוצלח של המלחמה האנגלו-עיראקית. בהמשך פיקד על הגדוד ה-1, רגימנט אסקס, ולאחר מכן שימש בחטיבה ה-23 של הדיוויזיה ה-70 בפיקודו של רונלד סקובי במהלך מבצע צלבן, בנובמבר 1941.[7] בסוף ינואר 1942, זמן קצר לפני צאת הגדוד להודו, הוא קיבל פיקוד על החטיבה ה-151, שהייתה חלק מהדיוויזיה ה-50 (נורת'מבריה), ובסוף יוני מונה למפקד הדיוויזיה ההודית ה-10, והועלה לדרגת מייג'ור גנרל.[1]
ביולי 1942 הוא ירש את ויליאם ראמסדן כמפקד הדיוויזיה ה-50 (נורת'מבריה), והוביל אותה בקרב אל-עלמיין הראשון, קרב אל-עלמיין השני בסוף אוקטובר ובמערכה בתוניסיה בקרב קו מארת' במרץ 1943, שם הוא היווה חלק מהקורפוס ה-30 של אוליבר ליס. עם זאת, הוא הודח מתפקידו באמצע אפריל 1943 על ידי הגנרל ברנרד לו מונטגומרי, מפקד הארמייה השמינית הבריטית, אשר האשים אותו בתפקוד הגרוע יחסית של הדיוויזיה במהלך הקרב, אם כי האשמה הייתה יותר תוכנית לקויה מאשר אשמתו של ניקולס.[7] הוא הוחלף על ידי סידני קירקמן, שכמו הורוקס היה במכללה לפיקוד ומטה, קימברלי לצד ניקולס.
בהמשך הוא פיקד על החטיבה ה-182, שהייתה חלק מהדיוויזיה ה-61 בפיקודו של צ'ארלס ויינרייט, בבריטניה החל בנובמבר 1943, ולאחר מכן פיקד גם על כוח הסיור המוטס של בעלות הברית בין מרץ ליולי 1945. באוגוסט 1945 הוא פיקד על החטיבה ה-114.[7][1]
לאחר המלחמה
הוא פרש מהצבא כקולונל, למרות שקיבל דרגה זמנית של מייג'ור גנרל במהלך הקריירה הצבאית שלו וברוב המקורות אומרים שהוא הועלה לדרגת בריגדיר. הוא נפטר ב-7 בפברואר 1954 באלדרשוט, המפשייר, בגיל 57.
הערות שוליים
