ג'וֹטּוֹ דִי בּוֹנְדוֹנֶה (באיטלקית: Giotto di Bondone; נודע בכינוי ג'וטו; סביבות 1267 – 8 בינואר 1337) היה צייר ואדריכל איטלקי. נחשב לראשון בשורה של אמנים דגולים שהביאו לפריחת הרנסאנס האיטלקי.
ביוגרפיה
ג'וטו נולד למשפחה ענייה בכפר ליד פירנצה. אביו, בונדונה, היה חקלאי, והוא עצמו היה רועה צאן. מרבית החוקרים מאמינים כי ג'וטו היה שמו האמיתי, ולא מדובר בקיצור של השם "אמברוג'וטו" או "אנג'לוטו".
האגדה מספרת (כפי שמוסר ג'ורג'ו וזארי בביוגרפיות שלו "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר, מתוך "ההערות" ללורנצו גיברטי) כי בגיל 11, עת היה רועה את הצאן, נהג ג'וטו לצייר בגיר על הסלעים. הצייר צ'ימבואה ראהו מצייר כבשה, כה טבעית ומושלמת עד שמיד ביקש מאביו אם יוכל לקחת את ג'וטו עמו וללמדו אמנות; וכך החלה הקריירה של ג'וטו בבית-המלאכה של צ'ימבואה.
יצירתו של ג'וטו הייתה חדשנית מאוד, והוא נחשב בדרך-כלל למבשר ההתפתחויות שהובילו, זמן קצר לאחר מכן, להתפרצות הרנסאנס. לפני ג'וטו צוירו דמויות כסמלים שטוחים ודקורטיביים; אולם הוא הצליח לאמץ את שפתם הוויזואלית של הפָּסלים, והעניק לדמויות משקל ונפח. מהשוואה בין המדונה, כפי שצוירה בידי מורו ורבו, לבין המדונה ביצירתו, ניתן להבין בקלות מדוע נחשבו ציוריו לנס של נטורליזם.
ג'וטו הפיח רוח חדשה בנושאים הדתיים (שהיו נושאי האמנות היחידים כמעט באותה התקופה), והביע אותם ברעננות נקייה ובחיות בלתי-צפויה. מבקרים רבים מציינים את "הרגש האנושי" כמאפיין הבולט ביותר של יצירתו. המהפכה בציור שיצר ג'וטו כללה לא רק את החלפת הסגנון הביזנטי, את ביסוס הציור כאמנות בפני עצמה לשש המאות הבאות אחריו ואת שחזורה של הגישה הנטורליסטית שהומצאה בעת העתיקה וננטשה בידי אנשי ימי-הביניים. בזכותו נחנכה שיטת אמנותית מוצקה המבוססת על התנסות והתבוננות בעולם. ג'וטו הבין שכדי להבין את העולם יש קודם כל להתבונן בו. הבנה זו, שלו ושל בני דורו, היא התחלתה של התקופה המדעית המוקדמת שהביאה מאוחר יותר להערכתם של המדעים המדויקים בתקופת הרנסאנס בכלל וליצירת הפרספקטיבה הציורית – שיטה מדעית ייחודית ליצירת אשליה של מרחב תלת-ממדי בפרט. עם זאת לא התנתק מהעבר והושפע ממנו. למשל ביצירתו "האבל על מות ישו" הדמויות מאמצות תנוחה שכבר הוצגה באמנות הביזנטית, למשל בפייטה מנרזי.
הוא קיבל הזמנות ליצירות רבות בכל רחבי איטליה, והפך לידיד קרוב של מלך נאפולי, כמו גם של דנטה אליגיירי. ג'ובאני בוקאצ'ו הזכירו ביצירתו "דקאמרון". הקריירה של ג'וטו השתרעה על פני שנים רבות והיא הובילה אותו על פני חצי איטליה, לרבות פדובה, רומא ונפולי, כמו גם לצרפת. השפעתו הורגשה זמן רב לאחר מותו: חלק קטן מיצירותיו שרד עד ימינו, ותלמידיו דאגו להנציח את סגנונו בשנים שאחרי מותו. ליורשו הישיר נחשב הצייר מזאצ'ו.[1]
כאדריכל, נודע ג'וטו בעיקר בזכות בניית מגדל הפעמונים של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה שבפירנצה הידוע בשם הקמפנילה די ג'וטו.
לפי אחד הסיפורים, רצה האפיפיור בוניפקיוס השמיני להעסיק את ג'וטו, ושלח שליח אל האמן. השליח ביקש מג'וטו ציור שיוכל להציג לאפיפיור, כדי להוכיח את כישרונו. ג'וטו חייך ולקח פיסת נייר, טבל את מברשתו בצבע אדום, הצמיד את זרועו לצידו ובתנועה אחת של פרק כף-ידו צייר עיגול מושלם. ג'וטו נתן ציור זה לשליח, שבהה בו כלא-מאמין. "האם זה הציור היחיד שאקבל?", שאל השליח. ג'וטו ענה, "זה די והותר. שלח ציור זה וראה אם יובן".
על שמו נקראת הגשושית ג'וטו שנשלחה על ידי סוכנות החלל האירופית לחקור את שביט היילי ב-1986 והתקרבה למרחק של 596 ק"מ מפני השביט.
-
-
צלב1310–1317
הקתדרה הלא גמורה,
רימיני
-
מעצרו של ישו (נשיקת יהודה)1304–1306
קפלת סקרובני,
פדובה
-
קינה
1304–1306
קפלת סקרובני, פדובה
-
המדונה בהדרה1300–1305
גלריית אופיצי,
פירנצה
-
לידה
1310–1320
הבזיליקה התחתונה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, אסיזי
החלום ביצירתו של ג'וטו
-
החלום על הארמון
1295
הבזיליקה העליונה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, אסיזי
-
חלום יואכים
1303–1305
פדובה
-
חלום אינוקנטיוס השלישי
1295
הבזיליקה העליונה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, אסיזי
-
חלום גרגוריוס התשיעי
לפני 1337
הבזיליקה העליונה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, אסיזי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גאלופ, גרוטרוי, וייסברג, יצירות מופת, תולדות הציור בעולם המערבי, ישראל: סטימצקי, 2005, עמ' 181
_adj.jpg)
.svg){kind=logo}
