ברית שלמה או צוואת שלמה (באנגלית: Testament of Solomon) הוא כתב פסאודופיגרפי המיוחס לשלמה המלך, אך אינו נחשב לכתב קאנוני בעיני יהודים או נוצרים. חיבור הכתב ביוונית נמשך תקופת זמן ארוכה, וכנראה החל במאה ה-5 לספירה עד סיומו בימי הביניים.[1] הכתב מספר על מסעותיו האישיים ועל הכוחות העל-טבעיים של שלמה המלך בעת מלכותו בישראל. הכתב דן באסטרולוגיה, כשפים, מיסטיקה, רפואה ומאגיה. בין הנושאים העיקריים בכתב, מסופר על שיעבוד השדים בידי שלמה המלך לטובת בניית בית המקדש ועל חותם שלמה, טבעת מיוחדת שהעניקה לשלמה את כוחותיו.
תוכן
העלילה העיקרית מתרחשת בעת בניית בית המקדש הראשון בירושלים, תחת פיקודו של שלמה המלך.[2] שלמה ניחן בחוכמה אלוהית ובכוח על-טבעי בשם "רוח ותפארת אלוהים", ולו שליטה מלאה "בכל הרוחות של האוויר, על האדמה, ומתחת לאדמה". הסיפור מתחיל תיאורו של השד אורנייס. השד ירד באופן קבוע אל אחד מהנערים שעבדו עבור שלמה במלאכת בניית בית המקדש, גזל ממנו חצי מהשכר וחצי מהמזון שניתן לו על ידי מעסיקיו, ומצץ את בוהנו הימנית כדי לשאוב מהנער את כוחו. שלמה שם לב לנער שנעשה רזה מיום ליום ומגלה את הנעשה.
שלמה נכנס לבית המקדש, שבנייתו עדיין לא הושלמה, ומבקש מאלוהים עזרה בתפיסת השד. המלאך מיכאל מעניק לשלמה טבעת מצוידת באבן חן, ומספר לשלמה כי עם הטבעת הוא יוכל להתגבר על כל השדים שבעולם, ללכוד אותם, ולהיעזר בהם לצורך בניית בית המקדש. על אבן החן שבטבעת היה מוטבע הפנטגרם. שלמה משאיל את הטבעת לנער, ומצווה עליו להשליך את הטבעת לכיוון החזה של השד כשיפגוש בו שוב, ולרוץ מיד אל שלמה. לאחר שהשד אורנייס מופיע כבכל לילה, הנער עושה כבקשת שלמה ומודיע לו מיד על הופעת השד.
שלמה מתעמת עם אורנייס עד שמגיע להסכמה, ואורנייס קורא למלך השדים, בעל זבוב, להתייצב מול שלמה. שלמה מצווה על מלך השדים לזמן את כל השדים הנתונים למנהיג. שלמה שואל ליכולתם של כל אחד מהשדים ומצווה עליהם לעזור במלאכת בניית בית המקדש, כל אחד כיכולתו. מספר רב של שדים מתייצבים מול שלמה, ביניהם אונוסקליס, אשמדאי וטפארס. חלק משמות השדים לא ניתנים לקריאה. חלק מהשדים שמתייצבים עבור שלמה שייכים לגופים שמימיים, כגון הפליאדות. השד האחרון שמתייצב הוא בנו של בעל זבוב, אבזיתיבוד, הרודף את הים האדום. אבזיתיבוד טוען שהוא היה השד שתמך במכשפים המצריים בעת עימותם נגד משה רבינו ושהקשה את לב פרעה. הוא מעלה עמוד עצום מהים האדום ומציב את העמוד בתוך בית המקדש.
לקראת סוף העלילה מסופר על כיצד מעלתו הרוחנית של שלמה התמוטטה בכך שהחל לסגוד לשדים ולאלילים, כמו הבעל והמולך. שלמה עקב אחרי צעדיה של אישה שונמית שפיתתה אותו בעזרת מין, וכוחו הרוחני הרב שהיה לשלמה, וכן גם חוכמתו ובינתו, דעכו מיידית. שלמה מזהיר את הקוראים לא לנטוש את האמונה בעבור חומריות ומין.
במסורת היהודית
ערך מורחב – שלמה המלך ואשמדאי
בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי מסופר על מקרה דומה, בו שלמה לוכד את מלך השדים אשמדאי על מנת שיעזור לו בבניית בית המקדש. טרם הקמת בית המקדש הראשון, שלמה חיפש אחר יצור בשם שמיר שיעזור לו לבקע את אבני הבניה. זקני העם סיפרו לשלמה שרק אשמדאי, מלך השדים, יודע היכן למצוא את היצור. שלמה רדף אחרי אשמדאי עד שתפס אותו בעזרת טבעתו.[3]
על פי גרסה זו, על טבעתו של שלמה חקוק השם המפורש, ולא הפנתגרם. אשמדאי הצליח להערים על שלמה וגרם לשלמה להסיר את טבעתו, ובכך אשמדאי השתלט על שלמה ושלט במקומו על ירושלים. לאחר מספר חודשים, מצא שלמה את טבעתו בתוך מעיו של דג שקנה מאחד הדייגים. כשמצא את הטבעת, שבה אליו מלכותו, ומלך השדים אשמדאי גורש לצמיתות מן הארץ. על פי מספר מקורות, חטאיו של שלמה המתוארים במקרא נעשו על ידי אשמדאי, שלקח את מקומו של שלמה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
