המונח "בריון" מפנה לכאן. לערך העוסק במשפחה של חלקיקים תת-אטומיים, ראו באריון.
בִּרְיוֹנוּת היא אסטרטגיית[1]התנהגות הכוללת הפגנה קבועה של כוח[2] והשגת יעדים בעיקר בעזרת איומים ובמצבים מסוימים גם בפעילות אלימה. הפעילות מתבטאת בעיקר על ידי הטרדה אגרסיבית מתמשכת וחוזרת במטרה לפגוע, ולמרות סימנים ברורים למצוקת הקורבן.[3]
מאפיינים פסיכולוגיים
בריונות מופעלת כאשר אדם מרגיש שהפעלת כוח היא הדרך היעילה ביותר עבורו להשיג את מטרתו. בריונות מופעלת פעמים רבות מתוך הערכה עצמית נמוכה. הבִּרְיוֹן יכול לתקוף כדרך לפרוק את כעסיו על עצמו, או כדי להרגיש עצמו כעליון על אנשים אחרים. הבריון מתקשה בויסות נפשי, האלימות שהוא מפעיל מהווה סוג של שחרור. לפעמים מדובר באדם שמתקשה חברתית, לפעמים באנשים פופולריים מאוד. כאשר התוקפן הוא אדם בעל יכולת חברתית גבוהה והוא אהוד, כך גם פעולת הבריונות שלו תיתפס בצורה חיובית יותר. כאשר אדם מתקשה חברתית פועל בבריונות, יפעלו נגדו בחומרה גבוהה יותר.[4] במחקרים שנערכו בבתי ספר נראה כי יש מקרים בהם התוקף עצמו נתון לסוג של בריונות. לאלה קוראים תוקף קורבן, או קורבן אגרסיבי.[5]
בריונות במערכות יחסים בין חברים יכולה לבוא לידי ביטוי באיום בהפסקת החברות, נידוי וצורות אחרות של הדרה חברתית. מחקרים זיהו התנהגויות מסוג זה אצל ילדים החל מגיל שלוש, וילדים שנפגעו מבריונות בין חברים התקשו להתאושש ממנה במשך תקופה ארוכה.
בריונות בחברה
בריונות יכולה להיות מופעלת על ידי פרט[6] בחברהאנושית, או על ידי קבוצה שלמה של אנשים (תאגיד,[7] מערכת עיתון, שבט, מדינה וכיוצא בזה) והכוח המופגן עשוי להיות כוח פיזי של ממש (אלימות[8]) או יכולת להפעלה של סנקציות אחרות.[9]
בריון עשוי להיות שליח של בריון אחר, או להציג עצמו כבעל הכוח המרבי, שאיש לא יכול לו. בפועל, אף על פי שהבריון אינו מפגין ותרנות כלפי איש, לא על כולם הוא מעז לאיים ואת מימוש איומיו הוא מוכיח על מטרות קלות במיוחד.[10] מעבר לזאת, כאשר מופעלים עליו איומים ממשיים שההתמודדות עמם קשה, הוא עשוי לוותר. איומים כאלה יכולים להיות מופעלים על ידי בריון חזק יותר או על ידי מי שפועל בכוח רק להשגת מטרות מעטות.
החלת המושג "בריונות" על יצורים חברתיים שאינם בני אדם היא שנויה במחלוקת. יש הטוענים שאצל מרבית מיני היצורים החברתיים האחרים, חשיפה להתנהגות כמו בריונית היא מצב קבוע ומכנים את הפרט שמפגין כוחנות בקביעות "פרט דומיננטי".[11]
בריונות בגיל הרך
תוקפנות בגיל הרך יכולה להתפרץ כלפי ילדים אחרים, כלפי מבוגרים וכלפי רכוש[12]. תוקפנות זו מתחלקת לשלושה סוגים: הצקה פיזית, כגון משיכה בשיער, חטיפת משחק, ועוד[12][13], הצקה מילולית כגון צעקות, קללות והעלבה. והצקה עקיפה כגון אי שיתוף במשחק.
בשאלון שסקר בגן הילדים את שיעורי ההצקה בקרב בנים ובנות בגילאים השונים נמצא כי סוג ההצקה הגבוה ביותר הוא אי שיתוף פעולה במשחק (33.1%) המשתייך להצקה עקיפה וסוג ההצקה הנמוך ביותר הוא הצצה לאיברים אינטימיים (13.2%) המשתייך להצקה פיזית[13].