בקית הכרשינה (שם מדעי: Vicia ervilia; שם אנגלי: Bitter-vetch; שם ערבי: כרסנה) הוא עשב חד-שנתי או רב-שנתי בעל עלים מורכבים מנוצים, ממשפחת הקטניות. הצמח מטפס בעזרת קנוקנות קצרות ופשוטות. הפרי משונץ כמחרוזת. טיפוס תפוצה ים-תיכוני, גדל היום בשטחים מצומצמים במשק החקלאי הערבי בארץ, בעיקר לצורך האכלת הבקר, וכן גדל בר כפליט תרבות ברוב חלקי הארץ.
שימושים רפואיים על פי מקורות קדומים ועד ימינו
פירות הצמח וזרעיו נקראים כרשינים (כרשינין בלשון המשנה). הצמח עשיר בחלבון ולכן יש לו ערך רב בהזנת בהמות אך הוא בעל טעם מר מאד הנובע מחומרים כמו ספונינים והחומצה האמינית קנבין (cannabine) הנמצאים בזרעיו. על מנת לסלק את החומרים הרעילים ולהפיג את טעמו המר נהגו להשרות את הזרעים במים. לצמח יש יתרון בגלל הקלות בה ניתן לגדלו ולכן הוא מועדף כצמח מספוא עבור בהמות אך לצורך האדם דרושות פעולות הכנה רבות המגבילות את אכילתו רק למצבים של מחסור.
הצמח שימש מזון לאדם בארץ החל מתקופות פרהיסטוריות. הפירות מופיעים בצורה של תרמיל שבתוכו יש מספר זרעים הנראים כמו עדשים אדומות וטעמם מריר. בתקופה הקלאסית נחשב לצמח מרפא היעיל לטיפול בבעיות בקיבה, במחלות עור, בנשיכת כלב, אדם והכשת נחש, וכן לריכוך השדיים. בימי הביניים נוספו לשימושים אלו שימושים נוספים וביניהם מרכיב בתרופה לטיפול בטחורים. ברפואה העממית בימינו משמשים הזרעים לחיזוק הגוף[2]. קלאודיוס גלנוס, הרופא המפורסם מן המאה השנייה לספירת הנוצרים, כותב על צמח זה כי אינו מזין, ומשמש למאכל בקר. אך במקרים קשים של רעב הוא עשוי לשמש למאכל אדם[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בקית הכרשינה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 90.
- ^ Powell, Owen, and John Wilkins. Galen: On the properties of foodstuffs. Cambridge University Press, 2003.
