בנות פסיה הייתה להקת דראג שפעלה בישראל בין השנים 1995–2001. הלהקה זכתה לפופולריות רבה, סייעה להכנסת הדראג למיינסטרים הישראלי, ותרמה לקידום המודעות והשיח התרבותי בארץ בנושאי מגדר, הומוסקסואליות וטרנסג'נדריות.
רקע
"בנות פסיה" הוקמה בשנת 1995[1], לאחר שארבעה מבוגרי החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב העלו הופעת דראג בפורים, במועדון "זמן אמיתי" בתל אביב. הופעתם זכתה לפופולריות רבה והפכה לקאלט במסיבות של קהילת הלהט"ב. בעקבות ההצלחה יצרו חברי הלהקה מופע קומי שלם שהוצג באולמות ברחבי הארץ, לאחר שחלק מהתוכן הבוטה, שאפיין את המופעים הראשונים שהתקיימו בפני הומוסקסואלים, הוסר או רוכך.
ההשראה לשם הלהקה לקוחה מחנות ותיקה ללבני נשים, ברחוב המלך ג'ורג' 31 בתל אביב, בשם זה.
ההרכב המקורי של הלהקה כלל ארבעה גברים שגילמו את דמויותיהן של ארבע אחיות:
| שם הדמות
|
שם השחקן/ית
|
הערות
|
| חסידה וורת'ווייל
|
איציק כהן
|
חסידה היא אחת מבין 4 אחיות שנקראות "בנות פסיה".
|
| חיותה די-מול
|
אלחי לויט
|
חיותה היא אחת מבין 4 אחיות שנקראות "בנות פסיה".
|
| רות צסנה
|
בועז פייפר
|
רות היא אחת מבין 4 אחיות שנקראות "בנות פסיה".
|
| אתי "איטית"
|
גיל צ'רנוביץ
|
אתי היא אחת מבין 4 אחיות שנקראות "בנות פסיה", בחלק מההופעות שלהן חשדו שלוש אחיותיה של אתי שהיא לסבית.
|
| גלדיס
|
איציק כהן
|
גלדיס היא בסיס לדמות שאיציק כהן גילם בסיטקום "ג'וני".
|
| דוריס מועלם
|
איציק כהן
|
לפני תחילת הסיטקום "ג'וני" כיכב כהן בדמות בטקס פרסי "ויוה 2000" וב-2002 במשדר "אני רוצה להיות נטליה אוריירו" של הוט 3.
|
| ירדנה ג'עלה
|
איציק כהן
|
מגישת פינה קומית קבועה בתוכנית האירוח "שישי וחצי".
|
פעילות
הלהקה יצרה והופיעה במערכונים ושירים קומיים, בהם גרסאות כיסוי ופלייבקים לשירים כגון "אני חולם על נעמי", "לעולם בעקבות השמש", "אמור שלום", "אלף בית" ו"דו רה מי".
חשיפתה הראשונה של הלהקה הייתה בקדם אירוויזיון 1996. באותה השנה כתבו חברי הלהקה מחרוזת שירי תוכניות ילדים שאיתה הופיעו בתוכנית "שובו של השריף", ויצאה בדיסק האוסף "החברים של קישקשתא" לציון שלושים שנה לטלוויזיה החינוכית.
ב-1997 הוציאה הלהקה אלבום אולפן בשם "לא יכול להיות", ובו גרסאות כיסוי לשירים ידועים, כגון "אהבה חדשה", "חשמל בכפות ידיך", "הנשיקה הראשונה", "לא עובדת בשביל אף אחד" (שבוצע כ"ראפ פמיניסטי" בתוספת מילים של הלהקה), "זה טוב זה טוב", ו"שתי אחיות", בהשתתפות זהבה בן. בנוסף נכללו באלבום מספר שירים מקוריים שכתבו חברי הלהקה. באותה תקופה הופיעה הלהקה בפינה קבועה בתוכנית הטלוויזיה השבועית "סוגרים שבוע" של אמנון לוי בערוץ הראשון[2]. בחנוכה של אותה שנה השתתפו חברי הלהקה, לצד מיכל ינאי ויאיר לוטן, במחזמר שביים אורי פסטר שנקרא "הכל אגדה", שכולו פרודיה על אגדות ילדים.
ב-1998, לאחר שהתוכנית "סוגרים שבוע עם אמנון לוי" עברה לשידורי טלעד בערוץ 2, עברו איתו גם "בנות פסיה"[3]. באותה שנה השתתפו במסע פרסום של חברת "סודה-קלאב" (שפעלה אחר כך בשם "סודהסטרים")[4].
ב-1999 הופיעה הלהקה בתוכנית "דוז פואה" לקראת האירוויזיון שנערך בישראל במחרוזת שירים. באותה השנה פרש כהן מהלהקה לקריירה טלוויזיונית משלו, והחל סכסוך משפטי בינו לבין שלושת החברים האחרים. השלושה תבעו לאסור עליו להשתמש בקטעים מתוכנית הלהקה, ואילו כהן תבע שהלהקה תשנה את שמה.[5] בעקבות זאת הופיעו שלושת חברי הלהקה בפסטיבל הזמר של שנת 2000 בשם "הלהקה שאסור לומר את שמה", עם השיר "רחב", שזכה במקום החמישי. בסיום הסכסוך המשפטי באותה השנה, הצטרפה ללהקה הזמרת מיטל סלקמון במקום כהן, והלהקה יצאה בתוכנית בידור בשם "האישה באדון". ב-2001 השתתפה הלהקה במערכון שירים לקראת אירוויזיון 2001[6].
ביוני 2015 במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב זכתה הלהקה להיכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דן ינוביץ', ציוני דרך בהיסטוריה של קהילת הלהט"ב בישראל, 3 בדצמבר 2006, אתר אגודת הלהט"ב
- ^ שידורי הספורט הובילו ברייטינג ערוץ 1 בפברואר, באתר גלובס, 6 במרץ 1997
- ^ אביבה קרול, אמנון לוי חתם בטלעד, באתר גלובס, 2 ביולי 1998
- ^ ורד שרון-ריבלין, מלכות הדראג ימכרו סודה, באתר גלובס, 6 במאי 1998
- ^ מאת יצחק דנון, איציק כהן ימשיך להיות "בת פסיה", באתר גלובס, 11 ביולי 1999
- ^ סמדר הירש, החדשות של ערוץ 1, באתר גלובס, 8 במאי 2001
- ^ ג'ורג' אבני שיר נחמיאס, היכל הקהילה 2015: 40 המשפיעים בתולדות הקהילה, באתר מאקו, 7 ביוני 2015
