מאג M240 (7.62 מ"מ) או M2 בראונינג (12.7 מ"מ) מיניגאן (Minigun) בעל יכולת שליטה מרחוק (7.62 מ"מ)
הנעה
2 מנועי T406 תוצרת רולס-רויס. כל אחד בעל הספק של 4,590 כ"ס
תרשים
בל-בואינג V-22 אוספריי (באנגלית: Osprey - שָׁלָךְ) הוא כלי טיס רב-משימתי המצויד בשני מנועים בעלי ציר משתנה (מַטֵּה-רוטור או טילט-רוטור באנגלית) המאפשרים לו להמריא ולנחות בצורה אנכית כמסוק (VTOL - Vertical Takeoff and Landing) או ממרחק קצר (STOL - Short Takeoff and Landing). המטוס תוכנן לשלב בין הפונקציונליות של מסוק רגיל לבין יכולת השיוט המהירה וארוכת הטווח של מטוס. לאחר המראה והגעה לגובה הרצוי, ביכולתו לעבור לטיסה אופקית כמטוס רגיל, על ידי הטיית מנועיו לזווית של 90 מעלות לפנים. המטוס מיוצר בשיתוף פעולה בין יצרנית המסוקים האמריקאית בל הליקופטר ויצרנית המטוסים האמריקאית בואינג.
התוכניות לפיתוח המסוק-מטוס החלו בשנת 1981, ובשנת 1983 זכו הצוותים של בואינג ובל הליקופטר במכרז לפיתוחו וייצורו. המטוס טס לראשונה בשנת 1989 אולם המורכבות והקשיים בשילוב ציר משתנה למנועים בכלי טיס צבאי הובילו לשנים ארוכות של פיתוח.
בשנת 1980 נכשל מבצע ציפורן הנשר שנועד לחלץ את 52 בני הערובה באיראן. אחת הסיבות לכישלון המבצע הייתה עקב הטווח הקצר של מסוקי ה-RH-35D בהם נעשה שימוש. המסוקים, אשר לצורך המבצע נדרשו לטוס מנושאת המטוסים נימיץ במפרץ הפרסי לטהראן, לא היו בעלי טווח מספק לעבור את כל הנתיב ללא תדלוק. כלי טיס ואנשי צוות נשלחו להשתלט בחשאי על מסלול נחיתה במדבר האיראני על מנת לאפשר תדלוק של המסוקים. התנגשות שארעה בין מטוס הרקולס C-130 לבין אחד המסוקים באתר התדלוק הובילה לאבידות בנפש ולביטול המבצע[1].
כישלון המבצע הביא את משרד ההגנה האמריקאי למסקנה, כי יש צורך בכלי טיס בעל יכולת להמריא ולנחות אנוכית ולשאת מטען וחיילים, במהירות גבוהה[2]. ב-1981 משרד ההגנה החל את תוכנית ה-(JVX (Joint-service Vertical takeoff/landing Experimental, בהובלה של צבא ארצות הברית[3].
בל ובואינג הגישו הצעה לפיתוח גרסה מוגדלת ל-XV-15 של חברת בל. הצעה זו זכתה לבסוף באפריל 1983.
בואינג מייצרת את גוף המטוס, תא הטייס, מערכות המשנה, רכיבי הטיסה הדיגיטליים ומערכות בקרת הטיסה. בל הליקופטר אחראית על הכנפיים, התמסורת, זנב המטוס, מערכות הרוטור, כבש העלייה למטוס והרכבת המנועים[4].
היסטוריה תפעולית
באוקטובר 2019, צי מטוסי ה-V22 מנה 375 מטוסים על פני שלוש הזרועות (חיל אוויר, נחתים וצי ארצות הברית), אשר עברו יחדיו את נקודת הציון של 500,000 שעות טיסה כוללות[5]
חיל הנחתים האמריקאי
במרץ 2000, יחידת VMMT-204 של החיל החלה להתאמן על המטוס. ביוני 2005 טייסת HMM-263 הוצאה מפעילות סדירה על מנת להסב פעילות ל-MV-22[6]. ב-8 בדצמבר 2005 הטייסת קיבלה את המטוסים הראשונים מהדגם. הטייסת חזרה לפעילות סדירה במרץ 2006 כטייסת הMV-22 הראשונה ושינתה את שמה ל-VMM-263. ב-23 במרץ 2007 טייסת HMM-263 הוסבה למטוס החדש ושינתה את שמה ל-VMM-266. ה-MV-22 הגיע ליכולת תפעולית התחלתית בחיל ב-13 ביוני 2007[7] והחל להחליף בהדרגה את מסוק הCH-46 אביר הים, עד להוצאה משירות של כל מסוקי ה-CH-46 ב-2014. הפריסה המבצעית הראשונה של MV-22 בחיל הייתה ב-13 באפריל 2007 בבסיס אל-אסאד בעיראק[8].
ב-19 במרץ 2022 דווח שהמסוק התרסק בנורווגיה במהלך תרגיל צבאי של ״נאטו״
ועליו 4 חיילים אמריקאים שנהרגו.
חיל האוויר האמריקאי
ה-CV-22 המבצעי הראשון נמסר לכנף המבצעים המיוחדים ה-58 (58th SOW) בבסיס חלי האוויר קירטלנד בניו מקסיקו במרץ 2006. ב-16 בנובמבר 2006, חיל האוויר קיבל באופן רשמי את ה-CV-22 בטקס שנערך בשדה הרלברט בפלורידה[9]. השימוש המבצעי הראשון של המטוס בחיל היה במשימת חיפוש והצלה ב-4 באוקטובר 2007[10]. הפריסה המבצעית הראשונה של המטוס בחיל הייתה בנובמבר 2008 במאלי במסגרת תרגיל Flintlock השנתי.
הצי האמריקאי
התכנון המקורי של הצי היה להזמין 48 מטוסי HV-22, אולם אף מטוס לא הוזמן תחילה[11]. ב-2009 הוצע כי המטוס יחליף את מטוס ה-C2 Greyhound לביצוע פעילות (COD (Carrier Onboard Delivery. היתרון של האוספריי הוא ביכולת לשנע אספקה ואנשים בין אוניות שאינן נושאות מטוסים ומעבר לטווח הרגיל של מסוקים[12].
בינואר 2015 חתמו הצי וחיל הנחתים על מזכר הבנות (MOU) לקנית מטוסי V-22 עבור משימות COD. הצי הזמין 39 מטוסי CMV-22B ביוני 2018. יכולת מבצעית ראשונית של המטוס צפויה ב-2021, ופריסה רחבה יותר במהלך אמצע שנות ה-2020. טיסת הבכורה של דגם ה-CMV-22B הייתה בדצמבר 2019[13].
חיל האוויר הישראלי
ישראל גילתה התעניינות במטוס זה והיו מגעים לרכישתו, אך זו לא התממשה. ב-2020 דיווח אתר IsraelDefense שישראל לא מתכננת לרכוש כרגע את ה-V-22 אולם, ב-3 באוגוסט דווח באתר "ישראל היום" כי צה"ל שוקל מחדש את הרכישה בשל הצורך שנוצר בהטסת כוחות מיוחדים למרחקים ארוכים[14][15].
גרסה שפותחה עבור חיל הנחתים. בתחילה הוזמנו 552 כלי טיס מדגם זה, אולם בהמשך שונתה ההזמנה ל-360 יחידות. דגם זה מיועד לתקיפה ולהובלת חיילים וציוד. המסוק החליף את ה-CH-53 סי-סטאליון ואת ה-בואינג ורטול CH-46 אביר הים.
CV-22B
גרסה עבור פיקוד המבצעים המיוחדים (USSOCOM). לדגם זה מכלי דלק נוספים ומכ"ם מיוחד לגובה נמוך. ה-CV-22B מיועד לבצע משימות מיוחדות ביעדים רחוקים, והוא החליף את הסיקורסקי MH-53.
ב־8 באפריל2000, תרגלו לוחמי חיל הנחתים חילוץ באמצעות המטוס. בעת ניסיון נחיתה בשדה תעופה במערב אריזונה, עקב טעות אנוש של הטייס, הסתחרר המטוס והתפוצץ באוויר. כל 19 הנחתים שהיו על הסיפון נהרגו.
ב־11 בדצמבר 2000 דלפו כמויות גדולות של דלק מאחד המטוסים, והוא נפל מגובה 490 מ' והתרסק לתוך יער, סמוך לג'קסונוויל (קרוליינה הצפונית). ארבעת הנחתים שהיו במטוס נהרגו, וחיל הנחתים קרקע את שמונת ה-V-22s שהיו בשימושו למשך שנה.
ב־9 באפריל2010 התרסק V-22 במחוז קאלאט באפגניסטן. ארבעת אנשי הצוות נהרגו. התאונה נגרמה עקב בעיות במערכת הבקרה האווירודינמית.
ב-2017 התרסק מטוס בניסיון נחיתה כושל על נושאת מטוסים, שני הטייסים ונחת אחת נהרגו
גלריית תמונות
שני טייסי חיל האוויר יחד עם טייס מארינס בעת ביקור בארצות הברית לבחינת תכונות המטוס