בית עקד ספרים - לקסיקון ביבליוגרפי לספרות העברית הוא ספרו המפורסם ביותר של חיים דב פרידברג, שיצא לאור בשנת 1931. כפי שמשתמע משמו, הספר הוא לקסיקון של הספרים הכתובים בעברית.
היסטוריה
את המהדורה הראשונה פרידברג הוציא לאור באנטוורפן, בשני כרכים, בשנים 1928 ו-1931 (844 עמודים). מהדורה זו מכילה רשימה ביבליוגרפית של רוב הספרים שנדפסו באותיות עבריות ומהדורותיהם, החל משנת רל"ד ועד תרצ"א. מהדורה שנייה מתוקנת, בת ארבעה כרכים, יצאה לאור בין השנים תשי"א-תשט"ז וכללה ספרים עד שנת תש"י. בשנות השישים יצאה מהדורת צילום מוקטנת של הספר, וכן בשנים 1970-1971.
פרידברג הסתמך בעיקר על ספרו המפורסם של יצחק אייזיק בן יעקב, אוצר הספרים (נדפס לראשונה בווילנא, תר"מ-1880), המכיל רשימות של 17,000 ספרים בדפוס ובכתב יד. מלבד ספרו של בן יעקב, ציין פרידברג כי הסתמך על כל ספרי הביבליוגרפיה שקדמו לו, "כי מן הנמנע הוא לאיש אחד לראות במו עיניו כל הספרים העבריים המפוזרים ומפורדים בכל ארצות תבל".[1] המהדורה השנייה של הספר המשיכה את רשימות הספרים ומהדורותיהם עד שנת תש"י וכללה הוספות ותיקונים למהדורה הראשונה. לפי עדות המחבר כללה המהדורה הראשונה כעשרים וחמישה אלף ספרים והמהדורה השנייה כחמישים אלף. יחד עם זאת, במהדורה השנייה לא נכללה כל הספרות המודרנית שהתפרסמה ברבעון הביבליוגרפי של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, קריית ספר, וכן נעשה רישום חלקי בלבד של ספרי הלימוד והחנוך שנדפסו בארצות הברית, שנרשמו כבר על ידי אליעזר רפאל מלאכי, בספר היובל.[2]
חשיבות הספר
מדובר במפעל ענקים של אדם יחיד וכמעט ללא סיוע של אחרים[3], ועל אף שלא היה חף מטעויות, השפעתו הייתה עצומה. כבר בשנת תרצ"ב הוכרה חשיבותו על ידי יוסף קלוזנר[4], ומאז ועד לסוף המאה ה-20, לא היה פרסום ביבליוגרפי שלא הזכיר אותו, נסמך עליו[5], או לחלופין חלק עליו, תיקן אותו או הוסיף עליו מהדורות שלא רשם. הספר הפך לספר חובה בכל ספרייה בעולם, בעלת מדור ספרים עבריים, ונחשב לתנ"ך של הספרנים, הביבליופילים ואספני הספרים וכל בית מכירות של ספרים עבריים. בחלק מהקטלוגים של בתי המכירות הפומביות נהוג היה לציין את מספרו של הספר בבית עקד ספרים, ואם לא הופיע בספר, לציין כי הוא איננו רשום בו (דבר שהיה מעלה את ערכו ומחירו של הספר המוצע למכירה).
הסיבות לכתיבת הספר
לסיבות שהביאו את פרידברג להדפיס את הספר, ועל דרך עבודתו ומקורותיו הוא כתב:[6]
"הדפסת הספרים שקראוה 'מלאכת הקודש', השתלשלה מדור לדור, ולפני מלחמת העולם השנייה כמעט ולא הייתה עיר בעלת ישוב ישראלי שלא הוקם בתוכה דפוס עברי, והם הם שדאגו להפצת הספר העברי בכל אפסי הארץ לאלפים ולרבבות. אולם עלובה ספרותנו העשירה, כי חסרה לה ביבליוגרפיה מעובדת כראוי, כמו שיש לכל עם וספרות, כדי להקל על כל דורש וחוקר בעבודתו הספרותית, באיזה סוג שהוא, לבל ימשש כעור באפילה לתור אחרי המקורות הנחוצים לו לרגל העבודה אשר לפניו, הביבליוגרפיה שהיא בסיס הספרות ועמודיה, ולמלאות חסרון מורגש זה בספרותנו - זוהי מטרתו, מגמתו, תפקידו ויעודו של הספר הזה. עבודת ימי חיי אנוש השקעתי בו, ויש לי העונג והכבוד למסרו בזה לכל אלה שיש להם עניין בספרותנו.
לפני כששים שנה בא לידי הספר אוצר הספרים מה"ר יצחק איזק בן-יעקב, ואני נמשכתי אחריו כאל אבן השואבת, שקדתי יומם ולילה בלי הרף על דלתות פתחיו, וזעיר שם וזעיר שם רשמתי איזו הערה בשוליו ועלה בידי לתקן שגיאות שונות אשר בטעות יסודן. ברבות השנים ביקרתי לרגל מסחרי, מסחר הספרים, בכל הספריות הגדולות באירופה, ונתגלו על ידי המון ספריות והוצאות, אשר לא שזפתם עין לפני, אז החלטתי לאסוף חומר ולבנים לבנין בית-עקד-ספרים מחדש מן המסד ועד הטפחות. הכל מה שהשיגה ידי שמתי לתוך ילקוטי, ולא העלמתי עין מספר או חבור שיש לו ערך ספרותי כל שהוא. לא נחתי ולא שקטתי להצילו מתהום הנשיה, ולהקים לו יד ושם לנצח נצחים."
עבודת המשך לספרו, יצאה לאור בשנות השבעים בספר בשם: בית עקד ספרים החדש - לקסיקון ביבליוגרפי לספרים שנדפסו בשנים תש"י-תשל"ג (1950-1973), בעריכת מ. מוריה (משה פלר).
אחרית דבר
מאז שנות התשעים, עם פרסום ספרו של ישעיהו וינוגרד (אוצר הספר העברי, רשימת הספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס העברי בשנת רכ"ט (1469) עד שנת תרכ"ג (1863), ירושלים, תשנ"ד-1993 - תשנ"ה-1995), וביתר שאת עם מִחשוב הספריות הגדולות בעולם והעלאת רוב הנתונים הקיימים על הספר העברי, מראשיתו ועד היום, לאינטרנט (במסגרת מפעל הביבליוגרפיה העברית), נתמעטה חשיבותו. יחד עם זאת, הוא עדיין מוצב בגאון על מדפי ספרנים ובעלי חנויות ספרים רבים ואף ממשיך להיות מוצע למכירה בחנויות לספרי יד-שנייה.
קישורים חיצוניים
בית עקד ספרים מהדורה שנייה מושלמת ומתוקנת, 4 כרכים, ארץ ישראל, תשי"א-תשט"ז, באתר היברובוקס:
^בשער הספר בעברית נרשם: יצא לאור בסיוע ברוך פרידברג. משרד החינוך והתרבות, ביוזמת שר החינוך דוד רמז, תמך בהוצאת המהדורה השנייה. ישראל טופורובסקי הגיה את גליונות הדפוס וא. בר-יודא הדפיס את הספר; בית עקד ספרים, פתח הדבר, ע"ב.
