בית הכנסת בפַּרַאבֿוּר, (באנגלית: Paravur Synagogue; בשפת מלאיאלאם: പറവൂർ ജൂതപള്ളി ) הוא אחד הגדולים והשלמים מבין בתי הכנסת היהודיים במדינת קרלה בהודו.[1] בית הכנסת ממוקם בעיר צפון פראבור (אנ') (Paravur).[2] הוא נבנה על ידי יהודי קוצ'ין, במשך השנים הוא נהרס ושוקם מספר פעמים. מתחם בית הכנסת הנוכחי מתוארך לשנת 1615 לספירה, אך הוא נבנה על גבי בניין ישן בהרבה, שלפי ההערכות נבנה בשנת 750 לספירה או 1105 לספירה.[3] דבר שהופך אותו לאחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בהודו ובחבר העמים הבריטי. נכון לשנת 2022 הוא אינו פועל כבית כנסת. הוא שופץ על ידי ממשלת קרלה והוא פתוח לציבור הרחב כמוזיאון לתולדות יהודי קרלה.
יהודי קוצ'ין הגיעו למדינת קרלה מאז האלף הראשון לפני הספירה (לפי המסורת הערים "אופיר ותרשיש" בימי שלמה המלך מזוהות כערים היסטוריות במדינת קרלה בעידן המודרני) לעסוק במסחר. הקהילות שלהם התיישבו בעיקר סביב קודונגאלור (אנ') של היום (שהייתה עיר נמל ומסחר בשם Muziris ) וקולאם (אנ'). הם קיבלו חסות וזכויות מיוחדות ממלכי שושלת צ'רה (אנ') המקומיים כמו צ'רמאן פרומל והקימו בתי כנסת ביישובים שלהם.[4][5]
נוכחות היהודים במדינת קרלה תועד בלוחות הנחושת (אנ') מהמאה ה-10 לספירה שנמסרו על ידי רבי ורמן למנהיג הקהילה היהודית יוסף רבן (אנ').[5][6]
במאה ה-14 לספירה, לאחר מבול פריאר בשנת 1341 שנגרם מצונאמי שהיה באוקיינוס ההודי, על פי מספר מקורות,[2] נאלצה הקהילה לעבור לעיירות סמוכות כמו פראבור, צ'נדמנגלאם (אנ') וקוצ'י. העדויות מאירוע זה נשמרו במסורת שבעל פה באמצעות שירים מסורתיים בשפת המלאיאלם היהודית.[7][8][9]
בית הכנסת פראבור הוא בין בתי הכנסת העתיקים ביותר שעדיין קיימים בקרלה והוא גם מתחם בית הכנסת הגדול ביותר.[10] בית הכנסת הנוכחי נבנה בשנת 1615 לספירה ברחוב היהודי של פראבור וקרוב מאוד לשוק פראבור בו התיישבה הקהילה היהודית שעסקה במסחר. קיימים דיווחים במסורת היהודית המקומית המרמזים שבית הכנסת נבנה על גבי חורבותיו של בית כנסת ישן יותר משנת 1165 לספירה.[6]
בית הכנסת בפיוטים של יהודי קוצ'ין
אף על פי שקהילת יהודי פראבור חיה בשלווה לאורך ההיסטוריה שלה בקרב המקומיים. היו גם סכסוכים עקב פלישות של זרים כמו ממלכת מייסור (בראשות חיידר עלי ובנו טיפו סולטאן במהלך המאה ה-18) ומתיישבים אירופאים כמו פורטוגזים והולנדים במהלך המאות ה-16 וה-17.[10] על פי השיר היהודי המסורתי בשפת המלאיאלם היהודית, בית הכנסת הועלה באש בשנת 1662, ככל הנראה על ידי הפורטוגזים, בערך באותה תקופה שבה נשרף גם בית הכנסת הפאראדסי ליד נמל קוצ'י.[11]
לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, החלו יהודי פראבור לעלות לארץ.[2] נכון לשנת 1949, עדיין חיו בפראבור כשלוש מאות יהודים. רובם עלו לישראל עד אמצע שנות החמישים.[10] בשנות ה-70, התפילות בבית הכנסת נפסקו מכיוון שלא ניתן היה להעמיד מניין ובית הכנסת נותר ללא השגחה במהלך העשורים הבאים.[10] בשנת 1988 נערכו בפעם האחרונה תפילות בבית הכנסת.[6]
על פי הדו"ח של הארגון הבינלאומי לאנדרטאות יהודיות (ISJM), הבימה המקורית וארון הקודש (כולל ספרי תורה ) הועברו לישראל בשנת 1995 ושמורים שם.[6]
מוזיאון יהודי קרלה
בשנת 1996, בית הכנסת הוכרז כאנדרטה מוגנת על ידי מדינת קרלה, אך הוא נשאר מוזנח עד שנת 2009. באותה שנה בית הכנסת הועבר לאחריות המחלקה לארכאולוגיה של מדינת קרלה.[6] משנת 2010, הממשלה שיפצה את המבנה הרעוע כחלק מפרויקט מורשת מוזיריס (אנ') והסבה אותו למוזיאון כדי להדגיש את המורשת היהודית של מדינת קרלה.[12] המוזיאון נפתח לציבור הרחב בשנת 2014.[13][14]
ארכיטקטורה
בית הכנסת פראבור בנוי בשילוב ייחודי של אדריכלות מסורתית של בתי כנסת יהודיים, עם סגנונות אדריכליים של קרלה (אנ'). הדבר ניכר בעיקר בפתחים והשערים המקושתים לאורך השביל המוביל לבניין הראשי.[11][12]
המבנה
בדומה לארכיטקטורה של בתי כנסת אחרים בקרלה, יש בבית הכנסת עזרת נשים, שהכניסה אליה, ישירות מחוץ למבנה באמצעות גרם מדרגות.
בקיר החיצוני של מתחם בית הכנסת קיים לוח אבן משנת 1616, ועליו חרוט בעברית השם דוד יעקב קסטיאל מודאליאר, המנהיג הרביעי של הקהילת יהודי קרלה, שהיה הגורם המרכזי לבנייה מחדש של בית הכנסת.[2][10]
^Weil, Shalva (2009-11-01). "The Place of Alwaye in Modern Cochin Jewish History". Journal of Modern Jewish Studies. 8 (3): 319–335. doi:10.1080/14725880903263044. ISSN1472-5886.
.jpg){kind=spacer}
