בית החינוך המשותף דגניה

כיתות בית הספר, מאחור מצפה הכוכבים בבית גורדון
מוסד חינוכי
מוטו	"תורה, עבודה, שיתוף"
תקופת הפעילות	1927–הווה (כ־98 שנים)
שכבות לימוד	א' עד ח'
מספר כיתות	17
בעלי תפקידים
מנהל	זאב בילר
תלמידים
	504
מיקום
מיקום	ישראל ישראל, קיבוץ דגניה א'
מדינה	ישראל ישראל
קואורדינטות	32°42′34.72″N 35°34′28.46″E / 32.7096444°N 35.5745722°E / 32.7096444; 35.5745722
אתר רשמי
(למפת עמק בית שאן מוגדלת)   בית החינוך המשותף דגניה (למפת עמק בית שאן רגילה)   בית החינוך המשותף דגניה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בית החינוך המשותף דגניה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בית החינוך המשותף דגניה

בית החינוך המשותף דגניה הוא בית ספר שמונה-שנתי הנמצא בקיבוץ דגניה א' שבעמק הירדן. בית החינוך, שנוסד בשנת הלימודים תרפ"ח-1927, הוא בית הספר הקיבוצי הראשון.

בית החינוך המשותף דגניה נוסד בשנת תרפ"ח-1927^[1] (אך בפועל פעל חינוך יסודי לילדי דגניה וקבוצת כנרת כבר משנת 1926) כשבו תשעה ילדים בלבד – שישה מקבוצת דגניה א', שניים מקבוצת כנרת ובנו של מנהל החשבונות היהודי מטחנת הקמח שבכפר הערבי סמח. התלמידים שכנו בצריף עץ, שהכיל בתוכו גם את גן הילדים. ^[2] בתאריך 19 בספטמבר 1930 הונחה אבן פינה לבניין הראשון.^[3]

במלחמת העצמאות (1948) פונו הילדים הקטנים אל בית הספר הריאלי בחיפה למשך כשלושה חודשים עד לשוך הקרבות. בית החינוך נפגע וחלקים נכבדים ממנו נמצאו הרוסים. במשך יותר מעשרים שנה השתייך בית החינוך לזרם העובדים, עד אשר בשנת 1950 עבר אל הזרם הכללי תוך שימור רבות ממסורותיו. בשנת 1943 הוקם בית ספר בקיבוץ אפיקים, בתחילה כשלוחה של בית החינוך ולבסוף כבית ספר עצמאי. בשנת 1949 פרש גם קיבוץ בית זרע מבית הספר לטובת הקמת מוסד חינוכי לו ולקיבוץ שער הגולן.

מאז הקמתו במשך שנים רבות שמר בית החינוך על אופיו הציוני - סוציאליסטי - קיבוצי. בהתאם לכך הונפו על התרנים דגל ישראל ולצדו דגל אדום. כמו כן הונהגה שירת "האינטרנציונל" ו"תחזקנה" (ברכת העם) לצד "התקווה". בנוסף לכך נחגגו בבית החינוך חגים יהודיים מסורתיים עם דגש על מסרם המותאם. ^{[דרושה הבהרה]} בהתאם לכך פעלו בבית הספר "חברות ילדים", קבוצת הילדים משכבות הגיל השונות אשר פעלו ותפקדו כאוטונומיה שמטרתה הייתה ללמדם בדרך המעשה כיצד לנהל קבוצה, ובכך להכינם לחיי השיתוף הבוגרים. לחברת הילדים היה מקום מרכזי בפעילותו של בית החינוך: ניקיון הכיתות, הכנת האוכל, גידול ירקות ומטעים, פיקוח על הבריאות, פעולות חינוכיות ותרבותיות ובירורים בין ילדים.

במשך השנים נפלו 50 מתלמידי בית החינוך במערכות ישראל ובפגועי טרור. במהלך טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מוקראים שמותיהם של הנופלים. לזכרם הוקם בשנת 1958 בכניסה לבית הספר מכיוון דרום, "קיר זיכרון". ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נהוגה מסורת שבה במשך היום כל כיתה מניחה פרחים על האנדרטה.

כיום לומדים בבית הספר תלמידים מהיישובים הבאים: דגניה א, דגניה ב, מעגן, כפר חיטים, אלומות, פוריה - נווה עובד. נכון לשנת 2023 לומדים בבית החינוך המשותף כ-630 ילדים. בבית הספר פועלות תוכניות שונות, כגון תוכניות לשמירה על הסביבה. כמו כן נבחר בית הספר להשתתף בתוכנית להטמעת השימוש באינטרנט במסגרת הלימודים.

מימין סמלו המסורתי של בית הספר, משמאל גרסת החולצה האחידה של סמל בית הספר.

דגלו של בית החינוך המשותף בדגניה צילום מהצד הקדמי, משמאל דגלו של בית החינוך המשותף בדגניה מהצד האחורי. עליו הסיסמה: "לתורה, לעבודה ולשיתוף".

• בינה סלע-צור, יחפים על גדות ירדן: בית החינוך המשותף בעמק הירדן 1926–1948, מועצה אזורית עמק הירדן, 2001
• מוקי צור, "לא בעבים מעל" 100 ראשונה לדגניה עמוד 224–225.
• זאבה זבידוב, עַל שְׂפַת יָם כִּנֶּרֶת: מתת-אהבה ותודה למורינו שושנה ועמינדב ישראלי מילדי הקוצים והתכלת בעמק-הירדן, הוצאת קבוצת דגניה ב' בסיוע מכון קרן-קיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות, 2015

מדיה וקבצים בנושא בית החינוך המשותף דגניה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של בית החינוך המשותף דגניה
• י–ם, בית החנוך המשותף לילדי עמק הירדן, דבר, 5 בנובמבר 1933
• יציב, בית החנוך המשֻתף בעבר הירדן, דבר, מוסף לילדים, 30 בנובמבר 1934
• י. בר' צדוק, אבן פנה לבית הספר המשותף למשקי עמק הירדן, דבר, 22 בספטמבר 1930
• שלמה קראוזמן, בית-הספר המשותף בדגניה, משמר, 8 בנובמבר 1943
• דוד שליו, בית-חינוך על גדות הירדן: מוסד שיצאו ממנו מורים, משוררים, מפקדים, דבר, 6 בנובמבר 1969
• שהם סמיט, יהיו נא הילדים מה שאנחנו צריכים להיות וכה קשה לנו, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2003 (על הספר "יחפים על גדות ירדן")