PROFILPELAJAR.COM

בית בגליל
בימוי	אסף סבן
הופק בידי	אסף סבן
תסריט	אסף סבן
עריכה	נטע בראון
שחקנים ראשיים	נועה קולר; אודי רצין; ישי גולן; לאורה ריבלין; גדליה בסר; אוהד קנולר; ג'וי ריגר; צחי הלוי; ורד פלדמן; עירית גדרון; יוסי עטיה; שירי בן-כהן; זאב טנא; נטע שפיגלמן; עומר עציון
מוזיקה	אבי מזרחי; אשר גולדשמידט; תומר ישעיהו
צילום	דוד רודוי
מדינה	ישראל
חברת הפקה	אברא סרטים
הקרנת בכורה	24 במאי 2018
משך הקרנה	80 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט דרמה
פרסים	פרס התסריט הטוב ביותר - פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2017
	דף הסרט ב־IMDb

בית בגליל הוא סרט דרמה ישראלי משנת 2017. הסרט הוא הסרט הארוך הראשון של הבמאי אסף סבן לאחר מספר סרטים קצרים מוצלחים, כגון "המודדים" (2007)^[1] ו"רגילה"^[2]^[3]. ההשראה לסרט הגיעה מאחיו של סבן כשהוא הראה לסבן את השטח שעליו הוא עומד לבנות את ביתו ביישוב הררית^[4]. סבן היה אז בתהליכי הכנה לסרט אחר אבל בסופו של דבר החליט לפתח סרט עלילתי על זוג שבונה בית בצפון הארץ במקום. הסרט עוסק בחייהם של זוג, יערה (נועה קולר) וגילי (אודי רצין), והקושי שבא עם בניית חיים משותפים. בנוסף לקולר ורצין, שיחקו בסרט גם שחקנים ידועים אחרים כגון צחי הלוי וג'וי ריגר.

הסרט זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בשנת 2017 והיה מועמד לפיצ'ר הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של האמבורג בשנת 2018. נועה קולר גם הייתה מועמדת לפרס אופיר בשנת 2017 בקטגוריה של השחקנית הראשית הטובה ביותר.

תקציר העלילה

יערה וגילי הם זוג בשנות השלושים לחייהם. אנחנו פוגשים אותם זמן קצר לפני תחילת הבנייה של ביתם החדש. הם עוזבים את חייהם בעיר הגדולה (תל אביב) בשביל חיים חדשים ביישוב קטן. כאשר הם עוברים על הפרטים האחרונים עם האדריכל שלהם (ישי גולן), הם נשמעים שמחים וצוחקים ביניהם. יום למחרת הם עדיין נראים מאושרים ומערכת היחסים שלהם נראית חזקה – ואז, מתחילה הבנייה של הבית. שם היישוב לא מוזכר אבל ידוע שהיישוב ממוקם בגליל. אחד המאפיינים הכי חשובים של השטח הוא הנוף, אך מהר מאוד הנוף הזה נהרס על ידי דחפורים וכלי בנייה אחרים. עם תחילת הבנייה של הבית, גם מתחילה ההתדרדרות של מערכת היחסים של גילי ויערה. ביום שהבנייה מתחילה גילי מבקש מיערה מעטפה עם כסף בשביל הקבלן אבל זה נראה שיערה איבדה אותה. מתחיל ויכוח בין השניים, אבל הוויכוח הזה יהיה רק הראשון מתוך המון ויכוחים שיתקיימו ביניהם. במהלך הבנייה, ההחלטות הקטנות ויומיומיות שכמעט נראות חסרי-משמעות יקבעו את עתיד מערכת היחסים ביניהם, כי באותו הרגע החלטות לגבי הריצוף או הצבע של הקיר או המיקום של חלון קטן, יראו כמו ההחלטות הכי חשובות בעולם. עם התקדמות העלילה, ניתן להבין שגילי הוא מחזאי לא מצליח ויערה רק סיימה לאחרונה את הלימודים שלה בריפוי בעיסוק. שניהם נמצאים בתחילת דרכם המקצועית. כאשר הבנייה של הבית מתקדמת, כך גם המתח בין יערה וגילי גובר. יערה, עכשיו בהריון, מוכרחה להתמודד עם דמויות מן העבר שלה בין היתר משום שהיישוב שבו הם בונים את ביתם הוא היישוב שבו יערה גדלה. יערה פוגשת את המחנכת שלה לשעבר, ודמויות נוספות מילדותה. יערה גם מבקרת בבית הישן שלה וכך לוקחת את הצופים למסע רגשי שבו כשהיא חוזרת למקום שבו היא גדלה, ובו הוריה חיו ומתו. היישוב הקטן בגליל הוא המקום האחרון שהיא חשבה שאי פעם תחזור אליו. אנשים שונים מהחיים של יערה וגילי מוצאים את דרכם לבית ובתוך כך מספקים הצצות קטנות על הדמויות הראשיות. כל דמות משנה מגלה לקהל משהו חדש וכך מכריחה את הקהל לבנות שוב ושוב את דמויותיהם של גילי ויערה. כל דמות מגיעה בשלב אחר של הבנייה וגם בשלב אחר של מערכת היחסים של גילי ויערה. עם כל עונה שעוברות נראה שמערכת היחסים בין יערה וגילי הולכת ומתדרדרת. כאשר הם מתרחקים אחד מהשני, הם נאלצים לקבל החלטות קשות ונאבקים במחשבות של עצמם על מה יכול היה להיות בעבר או מה ייתכן בעתיד. הפוטנציאל של אהבות חדשות מעורר ספק שהם מתאימים וטובים אחד לשני. המתח מגיע לשיאו לאחר הביקורת האחרונה של המפקח. ברגע הזה, גילי ויערה מבינים שהם איבדו את עצמם ואחד את השני בשנה האחרונה. ככל שהתקדמה בנייתו של הבית כך הלכה והתערערה מערכת היחסים ביניהם. בסוף, הזוג מחליט לא לעבור לגור בבית שגרם כל כך הרבה נזק למערכת היחסים שלהם. הם משכירים את הבית לזוג צעיר ומחליטים לעזוב את הארץ ולצאת לטיול גדול, כדי שיוכלו להתחבר מחדש ולתקן את מה שנהרס בשנה של בניית הבית.

הפקה וצילומים

הצילומים לסרט נערכו במשך שנה ושלושה חודשים.^[5] השינויים במזג האוויר ועונות השנה שולבו לתוך הסרט באופן שמוסיף לריאליזם ולאותנטיות שלו. הבית שתועד בסרט הוא הבית האמיתי של אחיו של הבמאי סבן,וזה הבית שהיווה את ההשראה המקורית לסרט.^[6] הבמאי מציין שאחד היתרונות של תקופת צילומים ארוכה הוא האפשרות לתת למציאות להיכנס לעולם הבדיוני של הסרט. במובן הזה, הבנייה של הבית הכתיבה את קצב הצילומים. אם הבמאי רצה שהסצנה תתרחש בזמן שמעלים קיר, הוא היה צריך לצלם באותו היום שבו צוות הבנייה העלה את הקיר. זה בניגוד לצילומים רגילים שבהם הבמאי מציב דרישות וצוותי הצילום וההפקה נדרשים לעמוד בהן. פה, צוות הצילום היה תלוי בלוח הזמנים של צוות הבנייה. הבמאי סבן גם ציין כי כל סצנה הייתה מיועדת להצטלם בשלב אחר של הבנייה. כפי שניתן לראות, הוא ניצל אלמנטים שונים של הבית כמו הקירות והחלונות כדי ליצור מסגרות ויזואליות שונות לסצינות החשובות שמתרחשות בתוך הבית. היבט נוסף שהוסיף לריאליזם הוא הפועלים באתר הבנייה. הפועלים האלה לא היו שחקנים אלא אנשי מקצוע אמיתיים. בהקשר הזה מעניין להזכיר את הרצף והצבע שבאמת היו שם כדי לעבוד על הבית והתבקשו להשתתף בחלק קטן מהסרט. השילוב של צוות הבנייה האמיתי מביא איתו דיאלוג אמין ואותנטי.^[5]

חשוב לציין שתסריט הסרט לא היה מוכן בתחילת הצילומים. הוא המשיך להיכתב ולהשתנות במהלך חודשי הצילום ורעיונות חדשים נוספו פעמים רבות. השינוי המשמעותי ביותר לתסריט היה מבוסס על אירוע אמת. השחקנית הראשית, נועה קולר, נכנסה להריון בשלב מוקדם של הצילומים. כשהיא הודיעה לסבן הוא מייד הכניס את זה לתסריט וכך גם יערה, הדמות הראשית, הייתה בהריון בסרט, פרט שהוסיף עוד שכבה של אותנטיות לסרט. הבמאי סבן הסביר, "אנחנו פתאום לא רק צופים בהתפתחות בבנייה של הבית אלא יש פה עוד משהו שהולך ומתפתח וצומח במקביל". מאחר שהתסריט היה בתהליכי שינוי במהלך כל ההפקה, שחקני המשנה הכירו רק את הסצינות שלהם, ולא את כל הסיפור. ורד פלדמן שמשחקת את שני, בת כיתה של יערה, אמרה שזה נתן לה הזדמנות לשחק את הדמות שלה בצורה הכי טבעית ללא השפעה חיצונית. כשהיא צפתה בסרט המלא היא הייתה מופתעת שהדמויות האחרות לא אהבו את הדמות שלה, אך היא מסבירה שאם היא הייתה יודעת שכך מסתכלים על הדמות שלה היא הייתה משנה את המשחק שלה באופן מאוד מאולץ. כמה משחקני המשנה מסכימים שהשיטה של סבן לגלות רק פרטים בודדים מתוך התמונה השלמה סייע להם לשחק באופן יותר אותנטי.

ביקורות והתקבלות

מבחינת הביקורת, הסרט התקבל באופן מאוד חיובי. אורי קליין, מבקר הסרטים של עיתון הארץ כתב על הסרט, "החיבור שמתקיים בו בין המתרחש במציאות למומצא על בסיס מציאות זו הוא מעשה יצירה קולנועי שמקורו הראשוני מעורר עניין והערכה"^[6]. עם עשרות אלפי צופים^[5], הסרט זכה להצלחה רבה בעולם הקולנוע הישראלי. ענבר שביט מוואלה כותבת, "׳בית בגליל׳ הוא אחד הסיפורים היפים של הקולנוע המקומי בשנים האחרונות". ככלל, רוב הביקורות מציינות את האותנטיות וההרגשה הביתית שהסרט נותן. אפשר להגיד שכל זוג שבנה בית ביחד יכול לראות את עצמו בדמויותיהן של יערה וגילי וזאת בעקבות המשחק האמין של קולר ורצין, הכולל הבעות פנים שאומרות הרבה, ללא צורך בדיאלוג מפורש.

גם השחקנים הראשיים זכו לשבחים רבים מהקהל ומהמבקרים. שמוליק דובדבני מ-ynet כותב, "רצין (בתפקידו הקולנועי הראשון) וקולר מעצבים […] דמויות שקשה שלא להזדהות עמן. שניהם נפלאים".^[7] ענבר שביט מוואלה כתבה, "קולר, […] מוכיחה שוב שהיא אחת השחקניות הישראליות הטובות בדורה. בסרט זה, קולר מראה את יכולת ההסתגלות שלה לתפקידים שונים. מקומדיה מוחלטת בסדרה "קופה ראשית" לקומדיה דרמטית ב"לעבור את הקיר", ב"בית בגליל" היא מייצגת צד יותר רציני שעוד לא ראינו ממנה, אך מצליחה לעשות זאת עם רגעים קומיים קטנים בתוך סיפור דרמטי.