בישראל היא חולפת וחורפת מצויה. ביצנית זו היא מהמקדימות בנודדי הסתיו: היא נצפית כבר במהלך חודש יוני, כאשר שיא הנדידה מתרחש באוגוסט. נדידת האביב נמשכת מסוף חודש פברואר ועד לאמצע מאי.[2]
ביצנית שחורת-כנף מייצגת קו עתיק בסוגביצנית; קרובת משפחתה החיה היחידה היא ביצנית בודדת (T. solitaria). לשתיהן כנפיים חומות עם נקודות קטנות בהירות ודוגמת צוואר וחזה עדינה אך מנוגדת. בנוסף, שני המינים מקננים בעצים, בניגוד לרוב הביצניות האחרות.
בהתחשב במיקומה הבסיסי בעץ האבולוציוני של הסוג, לא מפתיע שדווחו מקרים חשודים של בני-כלאיים בינה לבין ביצנית לבנת-בטן (A. hypoleucos) מהסוג הקרוב Actitis.
טקסונומיה
ביצנית שחורת-כנף תוארה על ידי חוקר הטבע השוודי קרל לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של Systema Naturae שלו תחת השם המדעי הנוכחי Tringa ochropus.[3] שם הסוג Tringa הוא השם הלטיני שניתן לביצנית שחורת-כנף על ידי אלדרוונדוס בשנת 1599, על בסיס trungas מיוונית עתיקה, שמקורה בחופמאי בגודל קיכלי בעל על-שת לבן המנענע את זנבו, שהוזכר על ידי אריסטו. שם המין הספציפי ochropus הוא מהמילים "אוכרה", ו-pous, "רגל".[4] המין הוא מונוטיפי, לא תוארו תת-מינים.[5]
תיאור
חופמאי זה הוא מין שמנמן במקצת עם גב וכנפיים בצבע חום-ירקרק כהה, ראש וחזה אפרפרים וחלקים תחתונים לבנים. הגב מנוקד לבן במידות שונות: באופן מרבי אצל בוגר בלבוש קיץ, ופחות בחורף בפרטים צעירים. הרגליים והמקור, הקצר יחסית, ירוקים כהים.
ביצנית זו בולטת ובעלת צורה אופיינית במעוף, עם כנפיים כהות מלמעלה ומלמטה ועל-שת לבן. התכונה האחרונה מבדילה אותה באופן מהימן מהביצנית הבודדת (T. solitaria), המעט קטנה יותר אך דומה מאוד, החיה בצפון אמריקה.
זהו לא מין מתלהק, אם כי לפעמים מספרים קטנים מתקבצים באזורי האכלה מתאימים. ביצנית שחורת-כנף היא שוכנת מים מתוקים, ולעיתים קרובות היא נמצאת באזורים שמוגבלים מדי עבור חופמאים אחרים, אשר נוטים לאהוב שדה ראייה פתוח מסביב.
קינון
היא מטילה 2–4 ביצים בקן נטוש של מין אחר, כמו של קיכלי אפור (Turdus pilaris). לתטולה לוקח כשלושה שבועות לבקוע.
^Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (ביולי 2021). "Sandpipers, snipes, coursers". IOC World Bird List Version 11.2. International Ornithologists' Union. נבדק ב-22 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)